תנועות נוער חרדיות

יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הערך זקוק לשיפור חזותי באמצעות הוספת קבצים מתאימים: צילומים, דיאגרמות, איורים, אנימציות, מפות ועוד; הסרת קבצים מיותרים וארגון מחדש של תמונות וטבלאות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הטעון תיקון או להציע כאן דרכים לשיפור.
עיצוב - סדנה

תנועות נוער הן התארגנויות של בני נוער העוסקות בחינוך בלתי פורמלי, בדגש על מעורבות בני הנוער בקבלת החלטות התנועה ובכיוונה, התנדבות, מורטוריום, ותרומה לקהילה, בשאיפה להקיף כמה שיותר את עולם החניכים החברים בהן עם מערכת עצמאית של תרבות, אידאולוגיה, סמלים, השתייכות פוליטית זהות ועוד. תנועות נוער חרדיות הן התארגנויות צעירים להקניית ערכים ופעילות חברתית במסגרת חינוך בלתי פורמלי בדרך התורה והמצוות המקובל בחברה החרדית. התנועות היו קיימות בעיקר בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה ולאחריה. עם מעבר החברה החרדית לשמרנית יותר ואפיונה עם חברת הלומדים עברו תנועות הנוער גלגולים שונים וכיום הם מצויות פחות וכמעט לא קיימות.

רקע והיסטוריה

תנועות נוער חרדיות קמו בתקופה שבין שתי מלחמות העולם כמענה חרדי לצמיחת תנועות הנוער היהודיות הציוניות שהתפתחו על רקע היווצרותן של תנועות הנוער במאה ה 19. תנועות הנוער היהודיות הציוניות צמחו בעיקר במזרח אירופה על רקע המשברים שהחלו לפקוד את העם היהודי בתחילת המאה ה-20. הזעזועים הרבים שפקדו את אירופה בתחילת המאה ה-20 גרמו לתסיסה בכל פלגי הנוער בארצות השונות, נוער שמרד במוסכמות ושאף לתיקון עולם, באווירת מרד נעורים וכמיהה להתחדשות. בתנועות נוער הציוניות הובילה הבשלת הרעיון הציוני בדבר יישוב ארץ ישראל. מייסדי התנועות האמינו שניתן לשנות ולכוון את דרכו של העם היהודי ולהקים בית לאומי בארץ ישראל. ב-1913 נוסד "השומר הצעיר" באוסטריה וברוסיה. ו1914 נוסד "תכלת לבן" (Blau Weiss) בגרמניה, מאוחר יותר אותן קבוצות יהפכו לגרעיני העלייה ארצה. בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20, צמחו גם תנועות הנוער הדתיות, מתוך משיכה למסגרת הציונית והרצון להקים מסגרת ציונית-דתית. תנועות הנוער הדתיות-ציוניות טענו לקשר בל יינתק בין האמונה הדתית לבין בניין ארץ ישראל, בניגוד לזרם האורתודוקסי, הלא ציוני. תנועות אלו הקימו חוות הכשרה לשם הכנת החניכים לעלייה ארצה ובוגריהן עלו ארצה והקימו קיבוצים ויישובים חלוציים-דתיים. פעילותן של התנועות הדתיות באותה תקופה התנהלה בדומה לתנועות החילוניות. הקבוצות חולקו על פי גיל, התקיימו ערבי מועדון קבועים שעסקו הן בנושאים דתיים והן בנושאים כללים הקשורים לארץ ישראל וכמו בתנועות האחרות, הושם דגש על שימוש בשפה העברית. על תנועות הנוער הדתיות-ציוניות היתה ביקורת חרדית אורתודוקסית, רבים טענו שהתנועות הללו מחקות את התנועות החילוניות ואת השיטות הצופיות שלהן במקום להתמקד בערכי התורה ובדרכי היהדות. מחלוקת נוספת הייתה כנגד הדרך החלוצית החינוכית הרואה בקיבוץ כמקום ההגשמה הבלעדי, וההימשכות אחר הרעיון הציוני.

על רקע הקונפליקט הרעיוני הגדול שבין הציונות ליהדות האורתודוקסית שנבדלה מהציונות הדתית ששילבה בין שתי הרעיונות והקמת אגודת ישראל כארגון הגג ליהדות האורתודוקסית, קמו גם ארגוני ותנועות נוער חרדיות. בהמשך השנים כשהתבססה אגודת ישראל והציבור החרדי בארץ ישראל וחו"ל, והקמת עולם הישיבות ועולם החסידות, פחת הצורך במסגרות הנוער הבלתי פורמלי וברובן הן שינו את יעודן או שנסגרו.

תנועות הנוער ההיסטוריות

תנועת עזרא - תנועה חרדית שהפכה לתנועה דתית לאומית

התנועה נוסדה בסוף חודש אב ה'תרע"ט -1919 בגרמניה, על ידי קבוצת סטודנטים מקומיים, שומרי תורה ומצוות, שחונכו בשיטתו של הרש"ר הירש - "תורה עם דרך ארץ". הרב ד"ר יצחק ברויאר נכדו של הרש"ר וממנהיגי תנועת אגודת ישראל היה ממובילי הרעיון של התנועה. שיטה זו ראתה את היהודי משתלב בכל תחומי החיים בתור 'היהודי השלם'. סטודנטים אלו הבינו שכדי לחנך לשיטה זו צריך ליצור מסגרת בלתי פורמלית גם לשעות הפנאי, שתשלים את החינוך הפורמלי ותקרב את בני הנוער מקרב היהדות האורתודוקסית לאמונה מעמיקה יותר, להשתתת התורה בכל ענפי החיים ולעלייה לארץ ישראל, תוך אמונה שהמידות והלימוד צריכים להתברר ולהיגלות גם כאשר יוצאים למחנה או לפעולה בשטח, וגם כאשר נמצאים במסגרת הסניפית הרגילה.

התנועה קרויה על שם עזרא הסופר אשר העלה את גלות בבל ארצה, היטיב את רמתו הרוחנית של הדור, וחיזק אותו רוחנית ואמונית.

בתקופת העלייה החמישית, משנת ה'תרצ"ו (1936) ואילך, נוסדו סניפים של עזרא בארץ ישראל. התנועה בארץ הייתה מזוהה עם תנועת פועלי אגודת ישראל - מפלגה של יהודים דתיים יוצאי גרמניה וחסידים מפולין שדגלו בהגשמה חלוצית ובהתיישבות בארץ ישראל וחברו לתנועת אגודת ישראל והיוו את הזרוע החלוצית והסתדרות הפועלים שלה. כביטוי לשאיפה זו כינו את התנועה "ארגון הנוער החרדי בארץ ישראל" בקיץ תרצ"ו (1936) הוקמו סניפי "עזרא" הראשונים בארץ - בפתח תקוה ובתל אביב, תחת השם "נוער חרדי". בשנת ה'תרצ"ז (1937) נוסד הסניף בירושלים ובשנת ה'תרצ"ט (1939) נוסד הסניף בחיפה. הכינוס הראשון של התנועה בארץ התקיים בירושלים בשנת ה'תרצ"ז (1939).

התנועה, כתנועה מיישבת של פועלי אגודת ישראל, ייסדה מספר יישובים בארץ ישראל:

חפץ חיים: הקיבוץ הוקם ב-25 באפריל שנת 1944 כאשר חברי הגרעין החלוצי של התנועה ביקשו לקיים את המצוות התלויות בארץ ככתבן וכלשונן בהתאם להנחיות של החזון איש. השם "חפץ חיים" ניתן לזכרו של רבי ישראל מאיר הכהן, שכונה "החפץ חיים", שנפטר ביום שגרעין הקיבוץ הוקם בכפר סבא.

יסודות: היישוב הוקם בשנת 1946 על ידי פליטי השואה וחברי תנועת פועלי אגודת ישראל כגרעין התיישבותי של עזרא שנקרא קבוצת "נתיבה". למעשה, עלו חברי קבוצת "נתיבה" לקרקע, רק במהלך מלחמת העצמאות, בשנת 1948, על מנת להוות נקודת שליטה על דרך בורמה והיישוב נקרא על ידי מייסדיו "קיבוץ יסודות שעל ידי קבוצת נתיבה".

גת רימון: הוא מושב בבקעת אונו, ששייך למועצה אזורית דרום השרון וממוקם בין שטח המועצה המקומית גני תקווה והעיר פתח תקווה.

שעלבים: הקיבוץ הוקם בשנת 1950 ושוכן דרומית מזרחית לרמלה כ־3 ק"מ ממזרח למשמר איילון. מייסדיו של הקיבוץ, חניכי תנועת ה"עזרא" בני הארץ ויוצאי ארצות שונות, חברי גרעין הנחל "שלהבת".

מבוא מודיעים: מושב עובדים שיתופי זה הוקם בשנת 1964 כ־7 ק"מ ממזרח לעיר לוד, ליד יער בן שמן. בתחילת דרכו וקם על ידי חניכי הנח"ל כקיבוץ, חבריו עזבו את המקום ויצאו להקים את היישוב מבוא חורון. המקום יושב מחדש על ידי הרב שלמה קרליבך וחסידיו, רובם עולים מארצות הברית. ב-1975 הוחלף שמו של המושב מ"מבוא מודיעים" ל"מאור מודיעים" לציון שמו של רבי מאיר קאליש, האדמו"ר מאמשינוב, שהרב קרליבך היה חסידו הנאמן.

מבוא חורון: התנחלות ומושב עובדים שיתופי. הוקם על ידי גרעין הנח"ל שיצא ממאור מודיעים. ממוקם כ־10 ק"מ מצפון מערב לירושלים ונקרא על שמה של בית חורון התנ"כית.

נחליאל: התנחלות השוכנת כ-9 ק"מ צפונית מערבית לרמאללה. הוקמה על ידי חברי גרעין הנח"ל "נחליאל" שהיו תושבי הארץ. שמו של היישוב הוא על שם ספרו של הרב ד"ר יצחק ברויאר, ממייסדי התנועה.

בהמשך השנים הציבור החרדי ואגודת ישראל זנחו את רעיון ההתיישבות והתכנסו לתוך הערים החרדיות, ערך תורה ועבודה ירד לטובת הקמת חברת הלומדים וראיית ערך עליון בהקדשת החיים ללימוד התורה, תנועת פועלי אגודת ישראל נחלשה עד שבסופו של דבר התפרקה, ברבות השנים תנועת עזרא הגדירה את עצמה מחדש מתנועה חרדית לתנועה דתית לאומית לבני הציונות הדתית עם אופי שמרני יותר ללא כינוסים מעורבים לבנים ובנות לצד תנועות הנוער הדתיות כמו בני עקיבא ועוד. ב-1991 החליטה התנועה לקרוא לעצמה "תנועת הנוער החרדי לאומי בארץ ישראל", ובשנת 2009 במסגרת הוועידה ה-י"ז הוחלט שוב לשנות את שמה לשמה הנוכחי, "תנועת הנוער התורני-לאומי בארץ ישראל".

תנועת צעירי אגודת ישראל - מתנועת נוער לתנועה פוליטית

תנועת צעירי אגודת ישראל או הנוער האגודתי ובראשי תיבות צא"י היא תנועה חרדית שפעלה בישראל בין השנים תש"ג-תשמ"ט והשתלבה כסיעה במפלגת אגודת ישראל. בתשמ"ט התפרקה ועל בסיסה הוקמה מפלגת דגל התורה.

מאז הקמת אגודת ישראל היו כמה ארגונים שפעלו תחת השם צעירי אגודת ישראל. העיתון "קול ישראל" יצא מטעם ארגון בשם זה, והתארגנויות נוספות פעלו בפולין ובארצות הברית. ההסתדרות הליטאית של צעירי אגודת ישראל כונתה "צעירי ישראל". ההמנון שלה, "לדור", חובר בידי רבי אברהם אליהו קפלן. התארגנות זו הייתה הבסיס להקמת האגף הליטאי של רשת החינוך "יבנה" שהוקם בשיתוף פעולה של "המזרחי" עם "אגודת ישראל".

בשנות ה-40 הוקמה התנועה בארץ ישראל כגוף נפרד בתוך אגודת ישראל, הגורם הראשוני להקמתה היה אי יכולתה של אגודת ישראל להתמודד עם פרשת ילדי טהראן וחוסר היכולת לקלוט אותם במוסדות מתאימים. התנועה הוקמה על ידי יוצאי גרמניה והונגריה, ליטאים וחסידים מחסידות גור, אולם בהמשך השנים הייתה מזוהה עם הציבור הליטאי והייתה כפופה לחזון איש, אחריו לרבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק ואחריו להרב שך. בשנת תש"ג נערכה בפתח תקווה ועידה של התנועה שבה הוחלט בין השאר על הקמת ישיבות. כתוצאה מכך הוקמה ישיבת חפץ חיים בכפר סבא על ידי הרב אברהם ריין. צא"י הוציאה עיתון בשם "דגלנו" שאותו ערכו משה שנפלד ובהמשך ישראל שפיגל.

צא"י פעלה בקרב החיילים החרדים והפעילה את גדוד הנח"ל החרדי שפעל בשנות ה-60. התנועה הייתה שותפה בייסוד כמה יישובים, בהם קוממיות וחזון יחזקאל. היא הקימה את בתי הכנסת צא"י ברמת אהרן, דברי שיר בבני ברק ועוד.

בהמשך עם התמסדות הציבור החרדי והפניית הצעירים החרדים לישיבות ולימוד התורה הפכה צא"י לתנועה פוליטית שייצג את הסיעה הליטאית באגודת ישראל עד לפרישתה. החל מהכנסת השנייה כיהן מטעם התנועה שלמה לורינץ כחבר כנסת באגודת ישראל. איש התנועה שמעון סירוקה כיהן כראש עיריית בני ברק. בשנת תשל"ו התקיימו בחירות פנימיות בתוך אגודת ישראל וסיעת "ציות והגשמה" מטעם צא"י שנתמכה על ידי הרב שך והסטייפלר זכתה במקום השלישי. בבחירות תשמ"ט פרשה צא"י מאגודת ישראל. היא תמכה כלכלית במפלגת דגל התורה שהוקמה, ומזכ"ל התנועה חיים ברילנט הוצב במקום השלישי ברשימתה.

תפארת בחורים - תנועה שנעלמה

תפארת בחורים הינה מסגרת תורנית חברתית בלתי מפלגתית שפעלה ברוסיה וליטא עבור צעירים סטודנטים ועובדים שומרי תורה ומצוות. צעירים רבים עבדו לפרנסתם בשעות הבוקר, חלק למדו באוניברסיטאות ובתיכונים, חלק אחר פשוט לא היו מסוגלים ללמוד יום שלם. אך בכל זאת רצו ללמוד תורה, להישאר מאוגדים ומחוזקים עבור הצעירים הללו הוקמה מסגרת מיוחדת שנתנה מענה בדיוק על פי הצרכים שלהם: "תפארת בחורים". הייתה זו מסגרת לימודית לשעות אחר הצהרים או בערב לאחר שעות העבודה והלימודים במסגרתה הגיעו הצעירים הללו, ללמוד תורה וחסידות, ובעיקר להמשיך לספוג מעט אווירה של תורה, והתחזקות הדדית.

התנועה ברוסיה:

ברוסיה פעלה התנועה מיסודו של האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש ובעיקר תחת הנהגתו של בנו האדמו"ר הרב יוסף יצחק שניאורסון גם תחת שלטון שנלחם בהתאגדויות הדתיות. וכך כותב הריי"צ (אגרות קודש חלק ב' תטז) "ענינה של אגודה זו אשר מתקבצים צעירים בחורים מבני י"ח-כ' שנה ולמעלה ואברכים עד בערך ל"ה ומ' שנה, אשר רובם הם מבעלי מלאכה, בעלי עסקים עוזרי בתי מסחר ועבודה. אגודה כזו ישנה ברוסיא בהרבה והרבה מקומות ת"ל ובהם נכנסים גם תלמידי האוניווערסיטעט (=תלמידי האוניברסיטה), רופאים ועורכי דין כו', והביאה אגודה זו כמה ענינים טובים בחיזוק הדת, אשר ת"ל בהרבה צעירים נראה תנועת חיים בעניני היהדות, אגודת כזו נוסדה בין יהודי בוכארא בסמרקנד ועוד ובגרוזיא בכותאיס טיפליס ועוד ות"ל עשתה פרי טוב".

הסיסמה העיקרית של תפארת בחורים היתה 'הייה יהודי שלם באוהליך ויהודי שלם בצאתך', וזאת בניגוד לסיסמתם של "המשכילים" הראשונים: "הייה יהודי שלם באוהליך, ואדם בצאתך".

הרב יעקב לנדא לימים רבה של בני ברק היה ממנהלי ומייסדי סניפי תפארת בחורים. ישראל אריה לייב שניאורסהאן אחיו של רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש ניהל סניף תפ"ב בעיר לנינגרד. (ראה תולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרק ט')

התנועה בליטא:

התנועה פעלה גם בליטא בעיקר כמסגרת בלתי מפלגתית בקרב חוגים שלא הצטרפו לתנועת אגודת ישראל בתחילת שנת תרצ"ג - 1932 מתכנסת וועידה ארצית בעיר ברנוביץ לייסוד הארגון. בראש התנועה עמדו הרב נחום שלמה פרלוב בנו של האדמו"ר רבי משה מקרלין, הרב מאיר קרליץ אחיו של החזון איש ונציגם של החפץ חיים והרב חיים עוזר גרודז'ינסקי. בוועידה נתקבל מכתבו של החפץ חיים שכלל דברי ברכה וחיזוק חמים. במהלך הכנסייה הגדולה השנייה של אגודת ישראל באלול תרפ"ט - 1929 החפץ חיים שולח מכתב לכנסייה ובתוך הדברים הוא מזכיר את האגודה "וכן עלינו להשתדל לייסד חבורות מקשיבות לקול ד׳, כמו חברות ש״ס ומשניות ושעורי ערב, עבור הפועלים אחינו בני ישראל כמו חברות תפארת בחורים וכדומה" .

התנועה בארץ ישראל:

בשנת 1912 שרר בארץ ישראל מצב כלכלי קשה, בחורים חרדיים רבים נאלצו לצאת לשוק העבודה ונשרו מקהילותיהם לאחר יציאתם לשוק העבודה לאחר שקרסו מבחינה כלכלית. באותה שנה, 1912, עלו ארצה הרב שלמה אלישיב ("בעל הלשם" ע"ש ספרו "לשם בו ואחלמה") וחתנו, הרב אברהם אלישיב ("בעל ביכורי אברהם" ע"ש ספרו) שהיה רבה הראשי של העיר הומל שבבלארוס. הרב אברהם החליט להילחם בתופעה וכך הקים ביחד עם חותנו, הרב שלמה את חברת תפארת בחורים שבית הכנסת שלה שימש שטיבל (בית כנסת פעיל בכל שעות היממה). עם פטירתו בשנת 1942 התמנה בנו, הרב יוסף שלום אלישיב מי שלימים יהיה הפוסק ההלכתי וממנהיגי היהדות החרדית, כממלא מקומו בבית המדרש. כמסורת אביו המשיך למסור את שיעורו היומי, המקום חדל מלשמש כמסגרת צעירים והפך למקום שיעורו המפורסם של הרב אלישיב.

ה"מתמידים" - מתנועה לקהילה

ראשיתה של הקהילה במסגרת ערב לימודית וחברתית, שהוקמה בשנת 1949 על ידי הרב יוסף אייכלר, עבור בני נוער חרדיים מהיישוב הישן, במטרה להתמודד עם ריפיון רוחני ואף פריקת עול בקרב אותם בני נוער, שנגרמו בשל חוסר תעסוקה ובשל התגייסות לצה"ל (וקודם לכן גם גיוס לארגוני המחתרת). שמה של המסגרת היה ישיבת המתמידים. מייסדי ישיבת המתמידים היו הרב חיים אורי רוזנברג והרב יוסף אייכלר שאף ניהל אותה בשנותיה הראשונות.

ברבות השנים התגבשה המסגרת לקהילה חרדית המאגדת קבוצה מבני הישוב הישן הירושלמי שלא ראו בעין יפה את הקנאות הירושלמית הקנאית תחת הנהגת "העדה החרדית". המנהיג הרוחני הראשון של הקהילה היה הרב אברהם לייב קליין. לעת זקנותו מינה את מקורבו הרב לייב מינצברג, אשר הכניס לקהילה את שיטתו הלימודית המיוחדת, המבוססת על סגנון הלמדנות של ישיבות ליטא יחד עם שיטת היישוב הישן בירושלים. ב-1995 שינתה הקהילה את שמה ל"קהל עדת ירושלים", כפי שמופיע בלוגו הרשמי. אם כי בין הציבור עדיין נקראת בשמה הישן - "מתמידים".

השם "ישיבת המתמידים" או חברת מתמידים הפך ברבות השנים, משם פרטי של ארגון נוער, לשם כללי, אשר מוסדות רבים משתמשים בו להגדרת פעילות הנוער בשעות הערב.

תנועות נוער חרדיות כיום

צבאות השם או צבאות ה'

הוא שמו של ארגון ילדים שנוסד בי"ט בתשרי תשמ"א (28 בספטמבר 1980) על ידי הרבי מנחם מנדל שניאורסון מחסידות חב"ד. שמו של הארגון לקוח מכינוי לעם ישראל המופיע בספר שמות: "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים". קהל היעד של התנועה הם ילדים וילדות יהודים עד גיל בר מצווה ובת מצווה. על פי דברי הרבי, כל ילד וילדה יהודיים, עם לידתם "מגויסים" לצבאות השם, המפקד העליון הוא – הקדוש ברוך הוא וספר הפקודות הוא – התורה. הארגון פעיל במדינות רבות. מרכזים בולטים שלו פועלים בישראל ובארצות הברית. מלבד הארגונים שפועלים תחת השם 'צבאות השם' באופן רשמי, מקובל בחסידות חב"ד להשתמש בשם 'צבאות השם' (וכן ב"חיילי צבאות השם" וכדומה) בפעילות עם ילדים.

התנועה מפעילה מערכת הוצאה לאור, בנוסף לספרים מוציאה התנועה מספר עיתונים המותאמים לילדים יהודים שאינם משתייכים לקהילה החב"דית. אוחר יותר החלה התנועה להוציא גם ירחון בשם "קידס". כיום הוא מופץ בשבע שפות ומופיע גם באיראן. בשנים האחרונות החלה התנועה להדפיס את שבועון "החייל", המיועד לילדי החסידים ומופץ בקהילות חב"ד במדינות דוברות אנגלית. התנועה מפעילה את "חידון ספר המצוות להרמב"ם". ספר המצוות הודפס במהדורה מותאמת לילדים, ומדי שנה נערך עליו חידון עולמי בקראון הייטס בהשתתפות אלפי ילדים. הארגון מפעיל רשת המאגדת תחתיה עשרות קייטנות ומחנות קיץ ברחבי הארץ .

פרחי הדגל

היא תנועת נוער חרדית בישראל. בראש הארגון עומד הרב נפתלי פרוש, בנו של הרב מנחם פרוש. התנועה רואה את תפקידה בהחדרת ערכי התורה והיהדות בקרב הנוער. עיקר פעולותיה בלימוד הלכות אקטואליות בקרב בני נוער. אחת לתקופה נערכים מבצעי שינון ולימוד ובסיומם מתקיימים מבחנים פומביים - ארציים ועולמיים. בשנת 2002 היו בתנועה כ-4000 חניכים.

בנות בתיה

בנות בתיה (בשמה המלא - תנועת בנות בית יעקב בתיה) היא ארגון נוער לבנות חרדיות הפועלת בישראל מאז שנות השלושים, ומרכזה בירושלים. בפולין פעלה התנועה במסגרת תנועת בנות אגודת ישראל.

התנועה הוקמה כמסגרת לחינוך משלים לבנות חרדיות הלומדות במערכת בתי הספר בית יעקב. מאז שנת 2005 מפעילה התנועה מסגרת חינוכית לבנות בחופשת הקיץ (פרויקט "אתנחתא"). על פי פרסומי התנועה השתתפו בפרויקט רבבות חניכות. התנועה נקראת על שם המורה בטי רוטשילד שהגיעה מגרמניה לפולין בעקבות בקשתה של הגברת שרה שנירר. אומדן תנועות הנוער שפרסם משרד החינוך בסוף 2005 הראה כי בתנועה פעלו 17,400 חניכות, מתוך כ-150,000 חניכים בכלל תנועות הנוער בישראל (11.6%). בסוף שנת 2006 היוו חניכות התנועה כ-14.6% מכלל חניכי תנועות הנוער בישראל. בשנים האחרונות התנועה היא הרביעית בגודלה בישראל (אחרי הצופים, הנוער העובד והלומד ובני עקיבא). לפי פרסומי התנועה היו בה בשנת 2008 49,532 חניכות ו-1,862 מדריכות, הפועלות ב-217 סניפים ב-52 יישובים.

בין ערכיה המוצהרים של התנועה: השקפת עולם יהודית; תגבור החינוך הערכי, בפרט באזורי מצוקה; שירות למען הקהילה; צמצום פערים חינוכיים וחברתיים; חינוך לדו-קיום; הגשמה אישית

תנועה נפרדת המקבילה לבתיה היא היכלי ענ"ג - ארגון נשות גור שהיא תנועת נוער בישראל המיועדת לבנות חסידות גור, לתנועה כ-20 סניפים ברחבי ישראל וכן מרכז הדרכה ארצי בבני ברק, ובו חומרים, תוכניות ופעולות למדריכות.

התנועה הוקמה ב-6 בנובמבר 2002, א' בכסלו תשס"ג. בשנת 2006 הצטרפה היכלי ענ"ג למועצת תנועות הנוער בישראל (מת"ן).

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.