שם תאופורי

ערך זה דורש שכתוב מפני אי התאמת אופיו או תכניו למדיניות המכלול. ייתכן שהמידע המצוי בערך זה מכיל דברי כפירה, כתוב מנקודת מבט חילונית, או שאין בו הבדלה בין קודש לחול ובין דת ישראל לדתות העמים.
ניתן להיעזר בשכתוב ערך זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

על מנת להתאים דף זה למכלול דרוש לבצע בו תיקון כבד. הדף הועבר לטיפולם של עורכי אספקלריה.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית שמימין לתיבת החיפוש, מתחת "רענון" מופיע "בקש טיפול". יש למלא את הסיווג המתאים. אם אין כזה, בחרו: שונות.

שם תֵּאוֹפוֹרִייוונית: נושא אלוקים) הוא כינוי של אדם, מקום או מושג, המכיל בתוכו שם של אלוהות. שמות תאופוריים היו שכיחים בין השאר בתרבויות המזרח הקדום. עדויות להם, בכתובים או בממצאים ארכאולוגיים, משמשות כלי חשוב להבנת ההיסטוריה הדתית של תרבויות אלו.

שמות תאופוריים בתרבויות המזרח הקדום

ברבות מתרבויות המזרח הקדום היו שמות תאופוריים הדרך העיקרית לכינוי אנשים, ובעיקר גברים. בחירה בשם כזה נועדה כנראה להצהיר על נאמנות לאל מסוים ולבקש את הגנתו על הילד.

בתקופות שבהן מרבית השמות התייחסו לאל בולט אחד, היה זה האל הראשי (ראש הפנתאון) או האל הלאומי של התרבות. כך, שמות אשוריים מרבים להכיל את התיבה "אשור" (לדוגמה: אשורבניפל); שמות בבליים מכילים את התיבה "נבו" (נבוכדנצר), "בֵּל" (בלשאצר) או "סין" (סנחריב); שמות אדומיים "קוס" (קוסגבר); שמות מפיניקיה וקרתגו את התיבה "בעל" (חניבעל); שמות ממואב את התיבה "כמוש", וכיוצא בזה.

שמות תיאופוריים של מקומות

כאשר מקום נושא שם תיאופורי עשוי הדבר להעיד על פולחן לאלוהות הרלוונטית במקום. לעיתים קרובות שמו של המקום נותר על כנו גם כאשר הדת המקומית משתנה. בארץ ישראל רבים משמות המקומות מתחילים במילה "בית" להעיד על קיומו של מקדש במקום. בין המקומות הנושאים שם אלים בארץ ישראל נמצאים:

שמות תאופוריים ביהדות

רבים מבני ישראל, ובעיקר הגברים, נשאו, החל מתקופת ההתנחלות, שמות המכילים את שם אלוקי ישראל. התיבה "אל", והתיבות "יה", "יהו", או "יו", המשמשות כקיצורים של השם המפורש "ה'", הופיעו הן בראשית השמות והן בסופם. לעיתים נדירות מופיעים גם שמות עם התיבה "שדי" כגון בשמות שדי, עמישדי, צורישדי ושדיאור.

הבדלים בין ממלכת יהודה וישראל

ייתכן כי שמות תאופוריים היו נפוצים יותר בממלכת יהודה מאשר בממלכת ישראל. שכן, שלא כבממלכת ישראל, רוב שמות המלכים היהודאים היו תאופוריים.

התנ"ך מכיל 194 שמות המסתיימים ב"יה" או "יהו"; לעיתים מתייחס הכתוב לאותה דמות בשתי הסיומות – עובדה המעידה על היותן חליפיות. לעיתים משמשת הקידומת "יו" בשמות ישראליים היכן שהקידומת "יהו" משמשת בשמות יהודאים, כך לדוגמה נקרא מלך ישראל על פי רוב יורם ואילו מלך יהודה נקרא לרוב יהורם, ובדומה לכך יואש מלך ישראל לעומת יהואש מלך יהודה.

חוקרים רואים באופן שבו התקצר השם המפורש ה' ל"יה", "יו" או "יהו" עדות לאופן ביטויו; על פי שיטה זו אופן הביטוי הנכון הוא, בתעתיק אנגלי, Yahweh.[דרוש מקור]

שמות יהודיים הנושאים שמות אלים זרים

מספר מועט יותר, אך ניכר, של שמות ישראליים ויהודיים אזכרו גם אלים אחרים:

שמו של האל המצרי רע מופיע בשמו של אחירע, מיוצאי מצרים; האלילה שמש נתנה את שמה ליישוב הכנעני בית שמש שהמשיך להיקרא בשם זה גם בתקופה הישראלית וגם בימינו, ובעקיפין לשופט שמשון שפעל באותו אזור; ואילו האלים עשתר ומורדוך השתמרו בשמותיהם של אסתר המלכה (ששמה העברי היה הדסה) ושל דודה מרדכי היהודי. לפי ג'ון גריי, האל הכנעני שלם, כנראה מופיע בשמם של בני דוד, אבשלום ושלמה המלך, ובשם עירם ירושלם.[1] בפרשנות המסורתית שמות אלו מתקשרים למילה שלום.

נפוץ מכל אלה היה השימוש בשמו של האל הכנעני בעל, שפולחנו היה נפוץ מאד בתקופת השופטים והמלכים. מבקרי מקרא כתבו שהוא שמופיע בשמותיהם של "ירובעל" (גדעון), "אשבעל" בן שאול, "מפיבעל" בן יהונתן, "בעל" דודו של שאול, "בעל-חנן" הגדרי ו"בעל-יה", מנאמני דוד, ו"בעל-ידע" מבני דוד. מאידך, פרשנים מסורתיים כתבו שלפני שהתפשטה בישראל עבודת הבעל, שימש שמו שמשמעו 'אדון', גם כתואר לאלוקי ישראל, ועל שמו נקראו צאצאי שאול ודוד.[2]

לעיתים, מתוך השוואה בין ספר דברי הימים לכתוב בספרי התורה[דרוש מקור] והנביאים, ניכרים מקומות בכתוב בהם העורכים מחו את שם הבעל משמות יהודיים, מתוך התנגדותם למשמעות האלילית של השם. שינויים אלו נעשו בשלוש דרכים:

  1. שינוי התיבה "בעל" למלה שלילית כדוגמת "בושת" או "תופל".
  2. שינוי חלקו האחר של השם לפועל המבטא התנגדות לאליל, כדוגמת מריב-בעל.[דרוש מקור]
  3. שינוי השם "בעל" ל"אל" או "יה". במקרים אלו אין אפשרות לעמוד על השינוי אלא אם כן הוא יוצר סתירה עם מקור אחר בכתובים.

כך למשל שונה שמו של "אשבעל" בן שאול ל"איש-בשת", שמו של "מפיבעל" בן יהונתן שונה פעם אחת למפיבושת ופעם שנייה ל"מריבעל", "בעל-ידע" בן דוד המלך תוקן ל"אל-ידע", והוסף הסבר אנטי-אלילי לשמו של "ירובעל". ייתכן גם ששמו המקורי של אחיתופל היה "אחיבעל", שכן בספר דברי הימים מופיע שמו כאחיה.

אישים לא-עבריים שנשאו שמות תאופוריים הנשמעים יהודיים

מספר מלכים כנענים, כגון חזאל מלך ארם, הצלאל ופדאל מלכי עמון, מלכיאל מלך גזר ואלישת (דידו) מלכת קרתגו, נשאו את התיבה "אל" בשמם - עובדה זו אינה מפתיעה לנוכח היותו של אל ראש הפנתאון הכנעני.

שנויה במחלוקת היא הופעתה של התבנית "יהו" או "יה" בשמות מלכים נוכריים, שכן היא עשויה להעיד על שילובו של האל ה', הייחודי ליהדות, בפנתאונים כנעניים. כך בספר שמואל מופיע יורם בן תעי מלך חמת, בארכיון אבלה, המתוארך לסביבות שנת 2500 לפנה"ס, מופיעים מספר שמות בעלי הסיומת "יה" או "יהו", ובהם מיכיה, עבדויה, פטריה, ושומיהו,[3] ואילו באסטלת ספירה, מן המאה ה-8 לפנה"ס, מופיע שמו של בר-גאיה מלך כתך לצד מתעאל מלך ארפד.

שמות תאופוריים באסלאם

בתרבויות פרה-אסלאמיות בחצי האי ערב, וביתר שאת בקרב המוסלמים, רווח השימוש בצירוף "עבד אל-" (או עבדול), שפירושו "עבדו של", לפני שם האל. בניגוד ליהדות, שבה הגיוון בשמות נובע משינוי הפעלים והתארים המצורפים לשם האל, באסלאם נובע הגיוון מן השימוש החלופי באחד מ-99 תאריו של אללה, כדוגמת עבד אל-עזיז (העז), עבד אל-והאב (המעניק), ועבד אל-רחמן (הרחמן).

שמות תאופוריים בתרבויות המערב

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

גם בתרבויות מערביות קיימים שמות תאופוריים, אך הם נפוצים פחות. דוגמאות לכך הם השם אפולוניוס ואתנודורוס בתרבות יוון, או כריסטינה בנצרות. שמות נוצריים נפוצים אחרים הם תיאודורוס (מתת האל) או תיאופילוס (אוהב האל, בגרסה לטינית אמדאוס). על כל פנים, בשלב מוקדם מאד בתולדות הנצרות התקבע הנוהג להעניק שמות על שם תלמידיו ובני משפחתו של אותו האיש, ועל שם קדושים מאוחרים יותר. שמות על שמו של אותו האיש עצמו נדירים למדי, אם כי בכמה ארצות דוברות ספרדית מקובל השם "חסוס", כלומר אותו האיש.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. John Gray, “The Desert God ˁṮTR in the Literature and Religion of Canaan,” Journal of Near Eastern Studies 8/2 (1949), pp. 72-83
  2. יהודה קיל, פירוש דעת מקרא על ספר דברי הימים א', פרק ח', פסוק ל"ג
  3. G Pettinato, The Royal Archives of Tell Mardikh-Ebla, The Biblical Archaeologist, 1976
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.