שביל אורגון

שביל אורגוןאנגלית: Oregon Trail) הוא דרך היסטורית בת 3,200 קילומטר המשתרעת בין נהר המיזורי ועמקי מדינת אורגון שבארצות הברית. הדרך משתרעת על מה שכיום הן מדינות ארצות הברית (ממזרח למערב): מיזורי, קנזס, נברסקה, ויומינג, איידהו ואורגון.

ראשיתו של השביל במשלחת לואיס וקלארק שחצתה את אמריקה הצפונית עד חוף האוקיינוס השקט. המשלחת, שנתמכה על ידי ממשלת ארצות הברית, גרמה לפריצת דרך היסטורית בכל הקשור לידע האירופאי על מערב ארצות הברית, והוכיחה כי הדרך אפשרית וקיים פוטנציאל להתיישבות באזור. הבהלה לזהב בקליפורניה תרמה אף היא נתח מכריע לחשיבות והתפתחות השביל. הצורך בדרך מהירה, בטוחה ומוכרת מערבה, הפכה את השביל לפופולרי.

השביל נוצר על ידי סוחרי פרוות וציידים במהלך ראשית ההתיישבות האירופאית במערב היבשת. בתחילה השביל היה עביר רק ברגל או על גב סוסים. אולם ב-1836 יצאה מערבה שיירת עגלות של מתיישבים מאינדפנדנס, מיזורי והגיעה באמצעות השביל עד לפורט האל באיידהו. מאוחר יותר השביל הפך לעביר בעגלות עד סופו בעמק וילאמט (Willamette Valley) באורגון. מוערך כי בין השנים 1869-1846 עברו בשביל כ-400,000 אנשים בדרכם מערבה.

למעשה, נתיבו של השביל היה גמיש והשתנה מעת לעת בעקבות גשרים, נתיבים חדשים והרחבת הידע על גאוגרפיית האזור. לדוגמה: ג'ים ברידג'ר, אחד מגדולי הסיירים ומורי הדרך באותה תקופה, גילה מעבר חדש בהרי הרוקי, מעבר ברידג'ר, במקום נקודת החצייה המקובלת, ובכך קיצר את מסלול השביל בכ-90 ק"מ. אולם, נתיבו הכללי של השביל נשמר במרוצת השנים ושימש חיבור בין קצוות היבשת, ובשל כך חשיבותו הרבה להתיישבות האדם הלבן במערב ארצות הברית.

השימוש בשביל נזנח עם השלמת קו הרכבת חוצה היבשת הראשון בשנת 1869 על ידי חברת יוניון פסיפיק, שהפך את הדרך מערבה לקצרה, מהירה, בטוחה וזולה הרבה יותר. כבישים כמו כביש בין-מדינתי 80 (מניו יורק לסן פרנסיסקו) עוקבים אחרי מסלולו של השביל ההיסטורי, וחוצים עיירות שנבנו במקור לאורך השביל ובגללו.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רישיון cc-by-sa 3.0
    This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.