רבן גמליאל החמישי

רבן גמליאל החמישי
פטירה לפני שנת ד'ס"ט
שנות הפעילות הדור הרביעי לאמוראי ארץ ישראל
השתייכות אמוראי ארץ ישראל
תחומי עיסוק נשיא הסנהדרין
רבותיו רבי אבהו
בני דורו רב חסדא
אב רבי יהודה נשיאה השני

רבן גמליאל החמישי היה נשיא הסנהדרין בדור הרביעי לאמוראים, בנו של רבי יהודה נשיאה השני, ודור ה-12 להלל הזקן.

בסוף ימי אביו עזבו רוב חכמי המתיבתא בראשות רבי אמי את טבריה, והלכו לקיסריה מקום מושבו של רבי אבהו, ואילו רבי יהודה נשיאה נשאר בציפורי עם קבוצת תלמידים. לאחר פטירתו (לא לפני ד'נ"ט[1]) - מונה בנו רבן גמליאל החמישי לממלא מקומו בנשיאות הסנהדרין, והוא כבר קבע את מקומו בקיסריה בסמיכות לרבי אבהו ורבנן דקיסרי.

בתלמוד ירושלמי הוגדר כ"אדם קטן" בתורה, והוצרך רבי אבהו להחמיר ולאסור עליו דבר המותר כדי שלא יבוא לידי איסור[2]. היה ראשון הנשיאים שלא הוזכרו בתלמוד בבלי, כי אם רק "נשיאה" סתם, כמו רוב ראשי הגולה בבבל, שלא הוזכר בתלמוד בשמם הפרטי, כי אם בכינויים "ריש גלותא"[1].

בתוך כתביו של ליבאניוס, הרטוריקן המפורסם ביותר של המאה ה-4, ישנה התכתבות שהתקיימה בשנים 388–393 עם "פטריארך" בארץ ישראל, כפי הנראה נשיא הסנהדרין, אותו מזהה מנחם שטרן עם רבן גמליאל החמישי. ליבאניוס פונה אליו במילים המעידות על כבוד רב והכרה בסגולותיהם של הנשיא עצמו ושל עמו. ניתן אולי להסביר רגשות אלה בתחושת האחווה לנוכח הסכנה שבה מצאו עצמם היהודים וה"הלנים" תחת עול הקיסרים הנוצרים. נראה כי הנשיא היה חבר קרוב של ליבאניוס ורוב ההתכתבות מכילה מכתבי המלצה, שבהם ליבאניוס מבקש טובה עבור חבריו, שכמה מהם היו מוכרים גם לנשיא. מתוך ההתכתבויות ניכר כי ליבאניוס מחשיב את הנשיא היהודי כבעל חינוך יווני. כמה מן המכתבים רומזים על כך שהנשיא הפעיל כוח והשפעה העולים אפילו על אלו של המושל האזרחי של פלשתינה[3]. מתוך אחד המכתבים, נראה כי המושל הילאריוס הודח בשל התנהגות בלתי נאותה וכי הנשיא היה מעורב בהדחה. ליבאניוס אינו מנסה לנקות את המושל מאשמה, אולם מפציר בנשיא לסייע לו. מכתב זה מעיד על כוחו העצום של רבן גמליאל בארץ ישראל[4]. השערות אלו נתקלות בקושי רב, שכן לפי כותבי העיתים המהימנים - חי רבן גמליאל החמישי כמאה שנים קודם לכן.

רבן גמליאל החמישי כיהן כנשיא פחות מעשר שנים, ונפטר לפני שנת ד'ס"ט[1]. כשהגיעה שמועת פטירתו לבבל, ציווה רב חסדא[5] על רב חנן בר רבא להראות את הקרע בבגדו לציבור לאות אבלות על פטירת הנשיא[6][1], ויש שכתבו שציווה דווקא על רב חנן משום שהיה בן ארץ ישראל ומחוייב בכבוד הנשיא[7].

את מקומו מילא בנו רבי יהודה נשיאה השלישי, אביו של הלל נשיאה שתיקן את הלוח העברי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1 2 3 4 רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים, חלק ב' פרק כח.
  2. תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק א', הלכה א'
  3. מנחם שטרן, Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem 1980, Vol.2, CXL. Libanius, pp. 580-581, 583
  4. M. Stern, GLAJJ, Vol.2, p. 597. Libanius, Epistulae, 1105
  5. שהיה אז ראש המתיבתא הכוללת בסורא.
  6. תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כב עמוד ב.
  7. אהרן היימן, תולדות תנאים ואמוראים, חלק א' בערכו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.