קלאודיוס גלנוס

קלאודיוס גלנוס

קלאודיוס גָלֶנוֹס, הידוע יותר בשם גלנוסיוונית: Γαληνός; 129200 לספירה לערך), היה רופא יווני קדום, יליד פרגמון שבאסיה הקטנה (כיום טורקיה).

עבודתו של גלנוס

גלנוס היה רופא החצר של הקיסר הרומאי מרקוס אורליוס והיה בקי במדעים אחרים. הוא הביא לשיאה את תורתו של היפוקרטס, אבי השיטה המדעית לרפואה. פרוטוקול ההכנה של תרופות על פי מרשם בקנה מידה קטן נקרא עד היום על שמו - הכנות גלניות.

הביטוי העברי "מזג" כתיאור אופיו של האדם (אדם בעל מזג חם, אדם בעל מזג נוח) נלקח מתורתו של גלנוס, הואיל וגלנוס מדבר על מזיגת מרכיבים בצורה שונה עבור כל אדם. גלנוס היה הראשון שתיאר שורת מחלות, בהן כרסת.

גלנוס תיאר את אופיו של האדם כתמהיל של ליחות ביולוגיות מולדות שנמצאות אצל כל אדם במינונים משתנים ומשפיעות על תכונותיו: מרה שחורה הגורמת למזג מלנכולי, מרה לבנה (ריר), הגורמת למזג פלגמטי, מרה אדומה (דם), הגורמת למזג סנגוויני, ומרה צהובה (מרה), הגורמת למזג כולרי.

תפיסתו של גלנוס את הרפואה שלטה בתרבות המערבית יותר מאלף שנה לאחר מותו, עד תום תקופת הרנסאנס. ידועה למשל התאוריה שלו בדבר יצירת הדם, הולכתו ותפקידיו, שנתנה הסבר מניח את הדעת לתופעות שונות הקשורות למחזור הדם ושהיו ידועות בזמנו ואף מעבר לכך. רק עם ניתוחי גוויות והעמקת הידע המדעי בימי הרנסאנס הביאו להפרכת תורתו של גלנוס ולגילוי מחזור הדם.

ניתן למצוא שרידים לתפיסתו של גלנוס בשפת הדיבור - למשל הביטוי "מרה שחורה" לביטוי מצב דיכאון. הרפואה המודרנית אמנם אינה מקבלת את תורתו של גלנוס ואת תאוריית ארבע הליחות אבל גם כיום מקובלת התפיסה שאופי אינו רק תוצר חינוך או סביבה אלא הוא מולד (ואף עובר בתורשה).

הרמב"ם התייחס במקומות רבים בכתביו הרפואיים לגלנוס. על אף שיסודות תפיסתו של גלנוס היו מקובלים עליו, לא נרתע הרמב"ם ממחלוקות חריפות עם עמדותיו של גלנוס וכתב: "... הקדמתי לך דברים אלה, כדי שתטיל ספק גם בדברי גלנוס, אותו חכם מלומד".[1] במקום אחר תיאר את גלנוס כאחד ה"אנשים בעלי חריפות ותבונה שכבר ידעו אחת מהחכמות... ובחכמות אחרות לא ידע בהם כלל או יהיה חסר בה... שלא ירצה שיאמֵר שיש שם דבר שלא ידעהו... ויטעון ויבאר שאותם החכמות אשר לא יכשרו אצלו הם בלתי מועילות ואין צורך בהם ושאין שום חכמה שראוי שיכלה האדם זמנו בה אלא החכמה אשר ישרה בעיניו לא זולתה".[2] אצל אבן סינא[3] וכן אצל אבו אל-חסן אל-עאמירי ,[4] לפני הרמב"ם, מופיע שילוב דומה של קבלת ידע מדעי מגלנוס, תוך דחייה של דעותיו הפילוסופיות.

גלנוס על ארץ ישראל

באחד מחיבוריו מציין גלנוס בפירוש שביקר בארץ ישראל.[5] הוא מזכיר בחיבור את "הנהר בסביבת יריחו הנקרא 'ירדן'" ומציין שהמלח באזור ים המלח נקרא "סדומי", על שם ההרים הסובבים את האגם שנקראים "סדום".[6] בחיבור זה הוא מתייחס מספר פעמים לים המלח.[7] הוא מתאר בו את מימיו של האגם שב"סוריה-פלשתינה", המכונה "הים המת" וגם "אגם האספלט", ומדגיש את יופיו של האספלט שלו ומציין את איכויותיו התרופתיות. מחיבורים אחרים שלו[8] מתברר כי האספלט של ים המלח מכונה גם "האספלט היהודי" ובחיבור "De Antidotis" גלנוס מדגיש כי "האספלט הטוב ביותר, כמו גם הבלסם, הוא היהודי".[9] גלנוס מזכיר במקומות נוספים בחיבור הזה את הבלסם של "פלשתינה-סוריה".[10] הוא מציין שלבלסם שנקרא 'הסורי' יש "שם נוסף על שם המקום בו הוא גדל בכמות הגדולה ביותר והוא היפה ביותר, כי הוא נקרא 'העין-גדיי', בהיותו עולה על זה הגדל במקומות אחרים בפלשתינה".[11] גלנוס הוא הסופר הפגאני היחיד שמקשר באופן מפורש את הבלסם לעין גדי.[12] בפרק העוסק בתמרים גלנוס מזכיר זן של תמרים "רכים לחים ומתוקים" בשם "קריוטוי" (Caryotoi), שהם "יפים מאד וגדלים ביריחו, בסוריה פלשתינה".[13] גלנוס מזכיר את ארץ ישראל גם בקשר ליין מימי.[14]

גלנוס מזכיר תרופה שמקורה בארץ יהודה: "על האבן היהודית - ישנה אבן נוספת חזקה יותר, המופקת בסוריה-פלשתינה, בצבע לבן ופרופורציונלית בצורתה, שיש בה קוים שכאילו נוצרו על ידי מחרטה מסתובבת. היא נקראת "היהודית" על שם הארץ שבה היא מופקת. הם משתמשים בה נגד אבנים בשלפוחית השתן, מפוררים אותה על אבן משחזת, ומרטיבים אותה עם מים חמים. אולם במקרים בהם ניסינו אותה, היא לא השיגה דבר נגד האבנים בשלפוחית אבל היא יעילה נגד אלו הנדבקות לכליות".[15] גלנוס מזכיר תרופה נוספת בעלת הקשר יהודי: "סלומה[16] עם דלעת היא טובה לכל כאב ולכאב גרון כמו גם לדלקת הריאות".[17] נראה כי תרופה זו נזכרת רק כאן. לשמה יש הקשר יהודי, בהיותו שמן הפרטי הידוע היטב של המלכה החשמונאית שלומציון ושל שלומית, אחות הורדוס, שהיו לה קשרים קרובים עם הקיסרית ליוויה. היו נשים יהודיות אחרות בשם זה וייתכן שהתרופה נקראה על שם אחת מהן, כפי שזן מפורסם של תמרים[18] נקרא על שמו של ניקולאוס איש דמשק.[19]

בחיבור אחר עוסק גלנוס בשנה המעוברת של תושבי ארץ ישראל: "על פי ספירתם של אלה בפלשתינה שנים עשר החודשים מסתכמים ב-354 ימים. מכיוון שפרק הזמן בין פגישת הירח עם השמש ועד המפגש המלא הבא אורך בנוסף ל-29 הימים עוד מחצית יום נוסף, הם מפצלים משום כך את שני החודשים, שביחד כוללים 59 ימים, לשני חלקים בלתי-שוים, כאשר אחד החודשים כולל 30 ימים והאחר 29. בנוהגם בדרך זו הם נאלצו להוסיף חודש מעובר ברגע שהפיגורים של השנים הקודמות מצטברים ומסתכמים בחודש אחד".[20]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. יצחק איזק; אלכס קליין, פרקי רפואה שבהלכות דעות לרמב"ם, מכלול, ט"ו - כסלו תשנ"ח, באתר "דעת"
  2. איגרות הרמב"ם, מאמר נגד גאלינוס, ד
  3. AVICENNA x. Medicine and Biology, באנציקלופדיה איראניקה
  4. שרה סטרומזה, Maimonides in his world: portrait of a Mediterranean thinker (2009, Princeton University Press): p. 136-137
  5. Galenus, De Simplicium Medicamentorum Temperamentis ac Facultatibus, IX, 1:2; 3:8
  6. Galenus, De Simplicium Medicamentorum Temperamentis ac Facultatibus, IV, 20
  7. Galenus, De Simplicium Medicamentorum Temperamentis ac Facultatibus, IV, 20; IX, 2:10; XI, 2:10
  8. Galenus, De Symptomatum Causis, III, 7; De Compositione Medicamentorum per Genera, II, 17, 2; Ad Pisonem de Theriaca, 12; De Antidotis, I, 12; II, 10
  9. Galenus, De Antidotis, I, 12
  10. Galenus, De Antidotis, I, 2
  11. Galenus, De Antidotis, I, 4
  12. Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXIV. Galen, p. 326
  13. Galenus, De Alimentorum Facultatibus, II, 26:2
  14. Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXIV. Galen, p. 310
  15. Galenus, De Simplicium Medicamentorum Temperamentis ac Facultatibus, IX, 2:5
  16. Σαλώμη, הצורה היוונית של השם העברי "שלום".
  17. Galenus, De Compositione Medicamentorum per Genera, II, 7
  18. (Plinius, Naturalis Historia, XIII, 45 (XIII, Chapter 9
  19. Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXIV. Galen, p. 324
  20. Galenus, In Hippocratis Epidemiarum Libros Commentarius, I, 1
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.