צרעת (מחלת עור)

צרעת
אדם חולה צרעת בן 24
שם בלועזית Leprosy
Hansen's disease
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/220455 
DiseasesDB 8478
MedlinePlus 001347
OMIM 246300

צרעת, הידועה גם בשם מחלת הנסן[1], היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי החיידק ממין Mycobacterium leprae ויכולה להוביל לעיוותים בגוף ועל העור. המחלה קרויה על שם החוקר הנורווגי גרהארד ארמור הנסן (Hansen), שבשנת 1873 זיהה את החיידק הגורם למחלה, המופיע בריכוזים גבוהים מאד בפצעי הצרעת.

היסטוריה

באלף השנים האחרונות, צרעת היתה שם משותף למספר מחלות, כמעט כמו דבר, והתייחסה בדרך כלל למחלות עור שונות: שחפת, פסוריאזיס, אקזמה, וגם מחלת הצרעת-מחלת הנסן. זאת משום שהמילה צרעת התפרשה כפריחה על העור.

צרעת היא אחת המחלות המעניינות ביותר מנקודת מבט היסטורית, ונטלה חלק משמעותי בתולדות האדם, העסיקה רבות את דמיונו ובאה לידי ביטוי רב באמנות. המילה "צרעת" ו"מצורע" מרתיעה רבים עד עצם היום הזה. במצרים, לאורך אלפי שנים, היו מקרי תחלואה בצרעת.

הצרעת המוזכרת במקרא, היא מחלה בעלת מאפיינים שונים מהמחלה בעלת השם הנוכחי 'צרעת'. הצרעת המקראית עליה ניתן לקרוא בפירוט על מאפייניה והלכותיה, איננה מדבקת וגם כאמור היא אינה בעלת מאפיינים הדומים לאותה מחלה המזוהה כיום כצרעת. לדעת רבים מהמפרשים היא בכלל מחלה רוחנית-לא טבעית[2]. הטעות נעשתה במסורות תרגום השבעים כאשר תרגמו את המילה צרעת למחלת העור שהייתה בזמנם והיא ה"לפרה" הידועה כיום כ"מחלת הנסן".

הירחון המדעי נשיונל ג'יאוגרפיק, טוען שדיני הצרעת המקראית המוזכרים בספר ויקרא, ובפרשת תזריע, הם הפעם הראשונה בה נראים דרכי התמודדות עם מחלה מידבקת בהיסטורית בני האדם. אך כאמור נראה הדבר כטעות, משום שהצרעת המקראית איננה בהכרח מידבקת.

מקובל ש'הצרעת' שהביאו לארץ ישראל חייליו של אלכסנדר הגדול והצרעת המתוארת בברית החדשה היא אכן "מחלת הנסן".

תולדות מחלת הצרעת מתועדים מזה אלפי שנים אף במזרח, בהודו (שם נקראה קוסטה) ובסין. קיים אף תיעוד של מחלה בפרס עוד משנת 500 לפנה"ס. מחלת הצרעת הגיעה מהמזרח ליוון, ובכתבי היפוקרטס היא נקראת לאוקה, אלא שלא ניתן לדעת בוודאות אם כל אותן מחלות שנקראו "צרעת" אכן היו המחלה שאנו מכירים היום. ביוון הוקמו מקומות מקלט מקודשים לחולי הצרעת, מעין מושבת מצורעים שבראשה עמד כהן דת. בימי האימפריה הרומית הגיעה מחלת הצרעת לרומא עם חיילים ששבו מהמזרח, ומשם התפשטה לשאר חלקי אירופה. במאות השביעית והשמינית קיימים כבר דיווחים רבים על מקרי צרעת במדינות דרום אירופה ובמקומות רבים נחקקו חוקים מיוחדים ביחס לחולים במחלה.

המחלה התפשטה במדינות צפון אירופה החל מהמאה האחת-עשרה, כאשר צלבנים ועולי רגל שבו מהמזרח כשהם נגועים במחלה. בשנת 1200 נספרו בצרפת לבדה 2,000 מוסדות לטיפול בחולי צרעת, ובכל המדינות הנוצריות היו מעל 19,000 מוסדות כאלה, ששכנו לרוב מחוץ לתחומי הערים. מצורעים נודו באופן גורף מהקהילה וזאת בטקסים דתיים שמשמעותם הייתה למעשה הכרזת מוות חברתי למצורע. על מצורעים נאסר להינשא, הם צוו ללבוש בגדים מזהים מיוחדים, במקומות רבים חויבו מצורעים להזהיר אחרים מפני בואם על ידי שימוש בפעמון או ברעשן שכונה "הרעשן של לזרוס". בשנת 1313 רצה פיליפ הרביעי ("הנאה") לשרוף את כל המצורעים שבצרפת, אולם צעד קיצוני זה נאסר עליו על ידי הכנסייה. לזרוס, שסופר עליו כי שכב ליד דלתו של עשיר שהיה מכוסה פצעים שכלבים ליקקו, הפך לפטרונם של המצורעים.

בית החולים הראשון למצורעים הוקם בשאלון-אן-שמפאן (Chalons) בשנת 580. בוונציה הוקם בית חולים למצורעים על האי סן לזרו ובפריז נפתח במאה ה-12 בית חולים למצורעים סנט לזרה. בבריטניה הוקדשו בדרך כלל בתי החולים למצורעים לקדוש סנט ג'ורג'. הצרעת הייתה נפוצה מאד באירופה לקראת סוף ימי הביניים, ובשוודיה, לדוגמה, היו עשרים בתי חולים למצורעים בסוף ימי הביניים. מאז תום ימי הביניים הייתה ירידה הדרגתית במספר מקרי הצרעת באירופה, ירידה הממשיכה עד ימינו. כך, לדוגמה, באמצע המאה התשע-עשרה היו בנורווגיה 2,858 מצורעים, באמצע המאה העשרים נותרו בה שבעה מצורעים בלבד. באסיה, לעומת זאת, המחלה עדיין נפוצה. כך, באמצע המאה העשרים הייתה הערכה כי בהודו לבדה יש כמיליון חולי צרעת. קיימים מקרי צרעת רבים אף בסין, בקוריאה, ביפן, במיאנמר ובמדינות אחרת. באמצע המאה העשרים היו כ-1.6 מיליון חולי צרעת באפריקה עם ריכוזים גדולים בניגריה ובאתיופיה. בצפון אמריקה, שם לא היה חיסון טבעי לצרעת בקרב אוכלוסיית הילידים, היו באמצע המאה העשרים כ-1,500 חולי צרעת. ההערכה היא כי מהגרים מצפון אירופה הביאו את המחלה לצפון אמריקה. במאה העשרים הייתה המחלה נפוצה מאד בדרום אמריקה וכנראה הובאה לשם על ידי עבדים אפריקאים. המחלה הגיעה גם ליבשת אוסטרליה, כנראה על ידי פועלים סינים שבאו לעבוד במכרות הזהב ביבשת. ההערכה באמצע המאה העשרים הייתה כי ישנם כ-5–10 מיליון מקרי צרעת בעולם.

אף בירושלים הייתה קיימת שכונת מצורעים סמוך לרובע היהודי (במקום בו עומד כיום מגרש החניה של הרובע היהודי), ובסוף המאה ה-19 הוקם בית החולים הנסן כבית חולים לחולי צרעת. בית החולים ששכן בבניין בשכונת טלביה ליד תיאטרון ירושלים נסגר עקב מיעוט חולים.

טיפול

מחלת הצרעת נחשבה כמחלה חשוכת-מרפא לאורך ההיסטוריה. החל משנת 1946 טופלו חולי הצרעת בתרופה דפסון (Dapsone), אולם המינון התרופתי היה חייב להילקח לאורך חודשים ולעיתים שנים, דבר שהיקשה מאד על החולים. בשנות השישים פותחו תרופות חדשות לטיפול במחלה וכעת הטיפול הוא בקוקטיל של שלוש תרופות הנקרא MDT (Multi Drug Therapy) הכוללת שלוש תרופות:

הטיפול יעיל ככל שניתן בשלב מוקדם של המחלה ולכן חשובה האבחנה המוקדמת. בשלבים מאוחרים יש כבר פגיעה עצבית בלתי הפיכה.

בישראל מטופלים מדי שנה כ-20 חולי הנסן. רובם מארצות אנדמיות באפריקה ובמזרח הרחוק. הטיפול בארץ נעשה ב"מרפאת הנסן" השוכנת בבית הבריאות שטראוס בירושלים והוא באחריות בית החולים הדסה עין כרם. הטיפול הוא חינם וכן התרופות המסופקות על ידי ארגון הבריאות העולמי. מיד לאחר התחלת הטיפול החולה כבר אינו מדבק ולכן אין צורך עוד בהסגר.

לרוב החולים במחלה בצורתה הקלה, די בטיפול תרופתי לאורך שישה חודשים להשגת מרפא. הטיפול במקרים הקשים ביותר אורך כשנתיים. אלה המטופלים תרופתית בטרם הופיעו תסמינים גופניים של המחלה, לא יסבלו מנכות כלשהי. לאלה הסובלים מהתופעות המגבילות הנגרמות מהצטברות רעלני חיידקים מתים בגוף, ישנו טיפול סטרואידי המקל על התסמינים.

הכחדת מחלת הנסן מהעולם היא אתגר שבפניו ניצבים מספר מכשולים: הצורך להגיע לאוכלוסיות שעדיין אינן מקבלות את קוקטייל התרופות למחלה, שיפור באמצעי אבחון המחלה, הבאת חולים במחלה לשירותי בריאות ברמה מתאימה ובמחיר נמוך, וכן שינוי דעת הקהל והסרת חסמים תרבותיים (טאבו) ארוכי-שנים כלפי מחלה שחוליה נחשבים ל"מזוהמים", מוחרמים ומקוללים. חולים המתגוררים בקהילות שבהן קיים יחס מפלה לחולים במחלה, גורם להם להסתיר את מחלתם ובכך נמנע איתורם והטיפול בהם. מאז 1995 מספק ארגון הבריאות העולמי (WHO) את קוקטייל התרופות לטיפול במחלה לכל המדינות שבהן קיימים מקרי צרעת. בדצמבר 2005, נחתם הסכם בין ארגון הבריאות העולמי לבין חברת התרופות נוברטיס, ולפיו החברה תספק את הקוקטייל חינם לפחות עד סוף 2010.

היבטים קליניים

מחלת הנסן מתפתחת באופן איטי ביותר בגוף, תקופת ה"דגירה" של החיידק בגוף היא בדרך כלל חמש שנים, אולם יכולה לארוך אף עשרים שנה. מחלה זיהומית כרונית זו פוגעת בדרך כלל בעור, בקצות העצבים ובקרומים הריריים בגוף, אולם יש לה מגוון רחב של ביטויים בגוף. החיידק פוגע בעיקר בעצבים הפריפרים. באבחנה הקלינית יש להתרכז בשלושה דברים:

  • נגעים בעור - חולי צרעת מסווגים לשני סוגים צרעת טוברקולואידית (שחפתית) (tuberculoid leprosy) או צרעת לפרומטוזואית (lepromatous leprosy). צרעת שחפתית היא קלה יותר ומאופיינת בנגע עור בעל צבע שונה, בודד או בודדים. צרעת לפרומטוזואית מאופיינת בנגעי עור מפושטים, תפיחות בעור, קילופי עור, התעבות העור ומעורבות של רירית האף, הגורמים לסתימת האף ולדימומים. הנגע הקלסי הוא לבן בעור שחום- שחור ואדום בעור לבן. באזור הנגע התחושה העצבית ירודה.
  • עצבים מעובים - החיידק תוקף את העצבים הפריפרים ומעבה אותם. הוא פועל בעיקר בעצבים הקרובים לעור שבהם הטמפרטורה יותר נמוכה. בבדיקה אפשר למשש "חבלים" של העצב האולנרי במרפק וכן בעצבים אחרים.
  • פגיעה בתחושה - הפגיעה בעצבים הפריפרים גורמת לירידה בתחושת הכאב ולנזק רקמתי בלי שהחולה ירגיש כאב. לכן יכול להתפתח זיהום שיצריך כריתת חלק מהגפה. בניגוד לאמונה עממית מקובלת, מחלת הנסן אינה גורמת לנשירת איברים, אלא לתופעות זיהומיות הגורמות לעיוותים בגוף ונמק רקמות.

אבחנה

החיידק מיקרובקטריום לפרה המחולל את מחלת הנסן הוא מתג גראם-חיובי הנצבע בצביעת ציל- נילסן. זה חיידק תוך-תאי הנודד בגוף בתוך תאי מקרופאגים ומתרבה בתאים היסטיוציטים. זה החיידק היחיד המסוגל להתרבות בתאי שוואן במעטפת העצבים ההקפיים. הוא מתרבה בטמפרטורות נמוכות בלבד (22 - 37 מעלות צלזיוס) ולכן עיקר ביטויי המחלה הם בעור ובעצבים ההקפיים. הוא מתחלק באופן איטי כל 12 - 16 שעות דבר המסביר את הקצב האיטי של התפתחות המחלה.

אין אפשרות לגדלו בתרבית במעבדה. האבחנה נקבעת על ידי:

  • בדיקת כל העור לגילוי הנגעים ובדיקת התחושה בהם, מישוש העצבים ההיקפיים ובדיקת תפקודם.
  • לקיחת משטח מהעור למציאת החיידק מיקרובקטריום לפרה בצביעות המיוחדות או בבדיקת PCR.
  • ביופסיה מנגעים או עצבים היקפיים מוגדלים.

דרכי הדבקה

אף היום אין כל מידע ודאי באשר לדרך שבה מחלת הנסן עוברת מאדם לאדם. רוב החוקרים מאמינים כי החיידק מדביק בדרך של תרסיס הנפלט מדרכי הנשימה (בשיעול או התעטשות). עובדה אחת ידועה באשר להדבקה, שיעור ההדבקה נמוך מאד. כ-95% מן האוכלוסייה מחוסנים באופן טבעי כנגד חיידק המחלה.

שכיחות

לבד מבני אדם, אף חיות אחרות חשופות לחיידק המחלה, ביניהן, סנאיים, ארמדילו, קופים, ארנבות ועכברים. בהתאם לנתונים עדכניים שפרסם ארגון הבריאות העולמי, בין השנים 2003 ל-2004 הייתה ירידה של 21% (107,000 מקרים) במקרי המחלה שאובחנו בעולם. זוהי ירידה עקבית בשלוש השנים האחרונות. בשנת 2004 אובחנו 407,791 מקרי מחלה חדשים בעולם. בשנת 1999 אובחנו 640,000 מקרים, מתוכם 108 מקרים בארצות הברית. בשנת 2000 פרסם ארגון הבריאות העולמי רשימה של 91 מדינות בהן קיימים מקרים של מחלת הנסן, 70% מחולי המחלה היו בהודו, מיאנמר, ונפאל. ההערכה היא כי היום (השנים הראשונות של המאה העשרים ואחת) יש בין מיליון לשני מיליון איש הסובלים נכויות עקב המחלה. אולם חולים שקיבלו טיפול תרופתי יעיל, אינם נושאים עוד את החיידק.

קבוצות סיכון

בקבוצת הסיכון להידבקות במחלה נמנים אלה הבאים במגע עם חולים שאינם מטופלים, שבהם מחלה פעילה, מסוג צרעת לפרומטוזואית, ואנשים החיים במדינות שבהן שכיחות המחלה גבוהה ביותר. מחקרים הצביעו על נטייה גנטית להידבק במחלה.

מושבת מצורעים

ערך מורחב – מושבת מצורעים

בהודו ובפיליפינים קיימות מושבות מצורעים עד ימינו אלה. ארגונים הומניטריים במערב שולחים באופן קבוע חבילות סיוע למושבות מצורעים אלה, בהן אף תחבושות מיוחדות, עשויות כותנה, לחבישת פצעיהם. בשנת 2001 התפרסמה מושבת מצורעים ביפן, כאשר בית משפט מחוזי קבע כי ממשלת יפן לא התייחסה כראוי לחולים אלה והוענקו להם פיצויים.

אישים ידועים שחלו במחלה

הארמדילו כעזר נגד צרעת

בשנים האחרונות נמצא שחיידק הצרעת מעדיף טמפרטורות נמוכות במקצת, ומכאן פגיעות האיברים הבולטים בגוף - גפיים ואף. טמפרטורת גופו של הארמדילו נמוכה מטמפרטורת האדם, ויש התולים תקווה בשימוש בארמדילו כחיית מעבדה, שניתן להדביקה בקלות יחסית בצרעת האדם, ואז לנסות עליה תרופות חדשות. זה יאפשר לנסות יותר תרופות מאשר אם ניסויי התרופות יהיו רק על בני אדם חולים. מאמר על כך פורסם ב"סיינטיפיק אמריקן". 

ראו גם

לקריאה נוספת

  • בטי מרטין, "בית המנודים"
  • ויקטוריה היסלופ, ״האי של סופיה״
  • ג׳ף טלריגו, ״דולת הפנינים״

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הערות שוליים

  1. משרד הבריאות הורה להשתמש בישראל בשם "מחלת הנסן" ולא צרעת בגלל הקונוטציה השלילית לשם צרעת המשמש בעברית במובנים שונים.
  2. ראה לדוגמה רמב"ן ויקרא יג מז, ורמב"ם סוף הל' נגעים.
  3. ספר במדבר, פרק י"ב.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.