צורת הפתח

בהלכה, צורת הפתח היא שני עמודים עומדים שעליהם מונח קנה נוסף. (צורת האות 'ח') צורת הפתח נחשבת למחיצה הלכתית, והשימוש בה הוא בעיקר לעניין שבת, שם היא משמשת להקפת שטח פתוח המוגדר ככרמלית לרשות היחיד. כמו כן משמשת צורת הפתח כמחיצה לתיקון חצרות ומבואות, כך שיהיה מותר לטלטל בתוכם, אף שהם פרוצים לכל רוחב צידם הרביעי, דבר הפוגם בהגדרתם הבסיסית כרשות היחיד. צורת הפתח משמשת כמחיצה גם לעניין הרחקה בכלאים ובדופן השלישית בסוכה.

כיום, צורת הפתח משמשת בעיקר בעירוב, שבנוי במקומות רבים רובו או כולו מעמודי צורת הפתח המחוברים זה לזה, כך שמקומות פתוחים בתוך ישוב או עיר הופכים על ידי הקפתם בצורת הפתח מכרמלית לרשות היחיד, דבר הגורם לכך שיהיה מותר לטלטל בתוכם חפצים מבלי לעבור על מלאכת הוצאה מרשות לרשות, שהיא אחת מל"ט מלאכות שבת.

דיני צורת הפתח

המשמעות ההלכתית של צורת הפתח היא, שהיא משמשת כפתח, ולכן אף אם יש שטח פתוח ברוחב של יותר מי' אמות (כ- 4.8 מטרים) שנחשב בדרך כלל כפירצה הפוסלת את המחיצה המקיפה שטח, והופכת את השטח המוקף במחיצות לשטח פרוץ, על ידי צורת הפתח הפירצה הרחבה נחשבת כפתח, שאינו פוסל את המחיצה.[1]

מדין התורה, ניתן להשתמש בצורת הפתח אף להקפת שטח שהוא רשות הרבים על מנת להופכו לרשות היחיד. אולם מדרבנן לא ניתן להקיף את רשות הרבים בצורת הפתח אלא רק את רשות הכרמלית. (אך כיוון שזה מועיל מהתורה, הזורק מרשות היחיד לשטח ברשות הרבים המוקף בצורת הפתח - לא יתחייב בקורבן חטאת על כך)[2]

באופן דומה, מדין התורה ניתן להקיף באמצעות צורת הפתח שטח חלקאי פתוח שאינו משמש למגורים ('בקעה') ולהופכו לרשות היחיד, אך מדרבנן, אין היקף צורת הפתח מועיל לשטח זה.[3]

דפנות צורת הפתח

הקנים העומדים של צורת הפתח (העמודים) צריכים להיות לפחות בגובה של י' טפחים (כ- 80 ס"מ) וחזקים כדי שיוכלו לשמש כבסיס של דלת. טעם דין זה שצורת הפתח צריכה להיות בעלת יכולת לשמש כפתח ממש הנסגר עם דלת, אפילו דלת חלשה העשויה מקש, ואז היא נחשבת כפתח אף אם אין בה דלת.[4] גם בליטות היוצאות מהכתלים יכולות להחשב כדפנות לצורת הפתח, אם יש בבליטה גובה של לפחות י' טפחים.[5]

העמודים צריכים להיות בדיוק מתחת לקנה עליון של צורת הפתח, ואם הקנה אינו מעליהם אלא מהצד - אין זה נחשב לצורת הפתח.[6]

העמודים אינם צריכים להגיע עד הקנה שמעליהם, היות שבגלל דין 'גוד אסיק מחיצתא', רואים אותם כאילו הם עולים למעלה עד הקנה.[6] לדין זה שימוש רב כאשר מסתמכים בצורת הפתח על חוטי חשמל שאינם תלויים בדיוק מעל העמוד הנושאם, ולכן כדי להשתמש בהם כצורת הפתח, מעמידים עמוד קטן בצד עמוד החשמל שאינו מגיע עד לחוטים.

עמודים גבוהים מאד שהקנה עובר באמצע גובהם - נחשב כצורת הפתח אף שהעמודים ממשיכים למעלה מעל הקנה.[7] (צורת האות 'H')

העמודים צריכים להימשך על פני כל רוחב הקנה שמעליהם, ואם הקנה ממשיך יותר מג' טפחים (כ- 24 ס"מ) מעבר לאחד העמודים - אין זו צורת הפתח.[8]

לעיתים נקראים עמודי צורת הפתח בשם 'לחי' או 'לחיים', אולם אין קשר ביניהם לבין המושג ההלכתי לחי המדבר על תיקון הנעשה במבוי פרוץ על מנת להופכו מכרמלית לרשות היחיד.

קנה צורת הפתח

החלק העליון של צורת הפתח, (הקנה) צריך להיות בדיוק מעל העמודים ולא מהצד, אולם אין העמודים צריכים להגיע עד אליו. הקנה אינו צריך להיות חזק או יציב ברוח, וגם קנה דק, כגון חוט - כשר לצורת הפתח.[4][9]

ישנה מחלוקת לגבי קנה צורת הפתח העובר מעל מבנה, האם המבנה פוסל את צורת הפתח או לא.[5]

במקומות רבים קשור סרט סימון לחוט המשמש כקנה העליון, או שתקוע בו חפץ מסוים, על מנת להקל על בדיקת שלמות העירוב.

פרוץ מרובה על העומד

בחישוב ההיקף הכללי של השטח המוקף על ידי מחיצות, צריך שיהיה רוב של שטח סגור ('עומד') ומיעוט שטח פרוץ. לדעת רוב הפוסקים צורת הפתח נחשבת כמחיצה סתומה, אולם לפי שיטת הרמב"ם, צורת הפתח נחשבת לשטח פרוץ, כך שכדי להקיף שטח כרשות היחיד יש להקיפו בצורה שרובו יהיה במחיצה גמורה ומיעוטו בצורת הפתח.[10] להלכה נפסק כשיטת רוב הפוסקים, שניתן להקיף שטח במחיצות לרשות היחיד, אף אם רוב המחיצות הם מחיצות של צורת הפתח.[3]

אולם גם לשיטת המתירים, לא ניתן להקיף מקום פתוח כמו שדה רק באמצעות צורת הפתח, וכדי להקיף מקום כזה במחיצות יש להקיף את רובו במחיצות גמורות ולהשלים את מיעוטו במחיצות של צורת הפתח.[3]

צורת הפתח בסוכה ובכלאים

סוכה כשרה צריכה להיות בעלת 3 דפנות ברוחב של לפחות 7 טפחים. לא ניתן לעשות את 2 הדפנות הראשונות מצורת הפתח, אולם ניתן להשלים את הדופן השלישית על ידי צורת הפתח.[11]

בהלכות כלאים יש להרחיק ד' אמות בין שדה תבואה לכרם גפנים, או להציב ביניהם מחיצה. אולם ניתן להציב גם צורת הפתח כמחיצה ביניהם.[12]

לקריאה נוספת

  • אלימלך לנגה, הלכות ערובין, ירושלים 1973, עמ' 45 - 70

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.