צב ים ירוק

צב ים ירוק
מיון מדעי
ממלכה בעלי חיים
מערכה מיתרניים
קבוצה סאורופסידה
מחלקה זוחלים
סדרה צבים
משפחה צבים ימיים
סוג צב ים ירוק
מין 'צב ים ירוק'
שם מדעי
Chelonia mydas
תחום תפוצה

כחול - תחום תפוצה
נקודות אדומות - מרכזי הטלה עיקריים
נקודות צהובות - מרכזי הטלה משניים

צב ים ירוק (שם מדעי: Chelonia mydas) הוא מין של צב יחיד בסוגו (Chelonia) הנפוץ בימים באזורים טרופיים וסובטרופים ולו שתי אוכלסיות נפרדות באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס השקט. צב הים הירוק מצוי גם לאורך רצועת החוף הישראלי של הים התיכון. שמו ניתן לו בגלל השומן הירוק הנמצא מתחת לשריון העליון.

מראהו של צב הים הירוק כמו המראה הטיפוסי של צבי ים אחרים. גופו פחוס, צווארו קצר ולו זרועות דמויות משוט המתאימות היטב לשחייה. בשונה מצב ים קרני, אפו קצר מאוד. אורך גופו כ-1.4 מטרים, ומשקלו כ-110-190 קילוגרמים. הזכרים קטנים מהנקבות.

הבוגרים חיים בלגונות וניזונים בעיקר מאצות ועשבי ים, אך גם מדגים ומרכיכות. הצב חסר שיניים, ואת מזונו הוא אוכל באמצעות הלסתות הקרניות המחורצות שלו.

בדומה לצבי ים אחרים הם נודדים מרחקים ארוכים בין החופים שבהם הם מטילים את הביצים לבין אתרי התזונה שלהם. גודל התטולה נע בין 140 ל-200 ביצים. אורך חייו של צב ים ירוק בטבע יכול להגיע ל-80 שנים.

כמו צב הים החום גם צב זה נמצא בסכנת הכחדה. במדינות רבות הוא חיה מוגנת ופגיעה בו או איסוף שלו אסורה.

סכנות ואיומיים על אוכלוסיית צבי הים לאורך רצועת החוף הישראלי של הים התיכון

לצבי הים ישנם מספר טורפים טבעיים: סרטני חולות, מיני עופות ימיים (כגון השקנאי), כרישים ויצורים ימיים אחרים. שועלים גם חומסים את קניהם של צבי הים וטורפים את הביצים. השועלים אינם טורפים טבעיים של הצבים, שכן הם לא היו מצויים בחוף הים בעבר, אך הגיעו לשם בעקבות האדם.

האויב הגדול ביותר של צבי הים כיום הוא האדם. רוב הפגיעות של צבי ים בארץ קורות באופן לא מכוון. צבי הים ניצודו בעבר, ובשנות ה-30 של המאה ה-20, בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, היו צדים בכל שנה כ-2,000 צבים ירוקים ברצועת החוף של הארץ. צבי הים נתפסים בטעות ברשתות דיג ובקרסים, מסתבכים ואוכלים אשפה שנמצאת בים ובחוף, נפגעים מכלי שיט מהירים כגון סירות מנוע ואופנועי ים, וסובלים מפגיעה קשה באתרי ההטלה שלהם.

אתרי ההטלה הם חופים חוליים עם גישה נוחה מהים, לאורך כל רצועת החוף הישראלי של הים התיכון. בנייה של מרינות ושוברי גלים לאורך החוף פוגעת בהסעת החולות צפונה וכך מופר האיזון בתהליך פיזור חול הזיפזיף לאורך רצועת החוף שמצדה הולכת ומצטמצמת באזורים שבהם צבות מטילות. עונת ההטלה (הקיץ) מאופיינת על ידי הפרעות סביבתיות שונות בחוף, כגון מסיבות, לינות לא מוסדרות בחופים, אורות ומדורות. האורות המגיעים מכבישים הקרובים לים, מסעדות ואפילו מדורות על החוף מבלבלים את האבקועים שזה עתה בקעו מהביצה ומחפשים את אור הירח המוחזר מן המים כדי למצוא את דרכם אל הים. נסיעה פרועה על החופים עלולה לפגוע בצבים ובקניהם מכיוון שהיא יוצרת חריצים (קוליסים) בחול אשר כולאים את הצבים הצעירים הנופלים לתוכם ללא אפשרות מילוט. בנייה אינטנסיבית, כריית חול ופיתוח מואץ של החופים גרמו לפגיעה קשה בחופי ההטלה.

מאמצי השימור של צבי הים בישראל

רשות הטבע והגנים היא הגוף הממשלתי האחראי על שמירת הטבע בארץ ומתוקף כך מחויבת להגן על צבי הים. לשם כך רשות הטבע והגנים הקימה בשנת 1999 מרכז ארצי להצלת צבי ים, לשם מובאים צבי ים פצועים ופגועים לטיפול ושיקום והמטרה היא להשיב אותם חזרה אל הים. הכרזה על חופים כשמורות טבע וגנים לאומיים מאפשרת להגן על החוף מבנייה, לינה בחוף בעונת ההטלה וכו'. במרכז ההצלה לצבי ים ישנו גם גרעין רבייה לצב הים הירוק שנמצא בסכנת הכחדה חמורה בים התיכון.

הטלות של צבי ים ירוק בחופי ישראל[1]
שנה 198619871988199119941995199719981999200020012002200320042005200620072008200920102011
מספר קנים 31218121488212714822314171025

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.