צבוע נקוד

צבוע נקוד
מיון מדעי
ממלכה בעלי חיים
מערכה מיתרניים
מחלקה יונקים
סדרה טורפים
משפחה צבועיים
סוג צבוע נקוד
מין 'צבוע נקוד'
שם מדעי
Crocuta crocuta
תחום תפוצה

צבוע נקוד (שם מדעי: Crocuta crocuta), מין צבוע יחיד בסוגו. זהו הצבוע הגדול במשפחת הצבועיים, והיונק בעל הלסתות העוצמתיות ביותר וכוח הנשיכה החזק ביותר. נקבות בוגרות שוקלות בדרך כלל עד 72 ק"ג; הן כבדות מן הזכרים השוקלים לרוב כ-10 ק"ג פחות. אורך גופם מראשם עד זנבם 95 עד 150 ס"מ, ואורך זנבם בין 30 ל-36 ס"מ.

תפוצה

הצבוע הנקוד נפוץ בעיקר במדבריות, סוואנות, ערבות ואזורים הרריים באפריקה. הוא פחות נפוץ באזורים מיוערים ובמדבר מאשר קרוביו, הצבוע המפוספס והצבוע החום. הצבועים הנקודים אינם מתגוררים כלל בשטחי יער טרופי ויערות גשם. ריכוזם הגבוה נמצא באתיופיה ובדרום אפריקה. לפי ממצאים ארכאוזואולוגיים שהתגלו במערות רבות, הצבוע הנקוד היה מצוי גם באירופה ובארץ ישראל.

להקות הצבועים הנקודים לרוב יגנו על שטחיהם יחדיו. גודל הטריטוריה משתנה, ונע בין 40 קמ"ר אצל להקות קטנות יותר, לבין 1,000 קמ"ר אצל להקות גדולות. אף על פי שהם בעלי חיים טריטוריאליים, הם יערכו מסעי ציד ארוכים לעבר העדר הקרוב, כדי להשיג מזון. שיטה זו עוזרת לצבועים לחיות בצפיפות גבוהה יותר מזו שהטריטוריה מאפשרת להם. הם נוהגים לסמן את שטחי מחייתם בעקבות ריח, שמופרשים מן הבלוטות שנמצאות באחוריהם וברגליהם, ובקולות. בנוסף, הצבועים משתמשים בשירותים כללים, דבר שעוזר להם יותר בסימון הטריטוריה.

מבנה פיזי

לצבוע הנקוד יש פרווה בצבע צהוב או אפור ועליה נקודות שחורות או חומות כהות. צבע פרוותם של הצעירים כהה משל הבוגרים. בפרטים זקנים הפרווה בעלת צבע בהיר וכמעט ולא ניתן להבחין בנקודות. הפרווה עצמה ממורטת ומדובללת. אורך גופם של הצבועים הנקודים מן הראש ועד לזנב נע בין 95 ל-150 סנטימטרים, וגובה הכתפיים נע בין 75 ל-85 סנטימטרים. אורך הזנב הוא בין 30 ל-36 סנטימטרים, ובסופו ציצית שיער כהה. כשני שלישים מהזנב נתמך על ידי עצם, והשליש האחרון עשוי משיער בלבד. הנקבות עולות במשקלן על הזכרים בכ-10 קילוגרם. משקל הזכרים נע בדרך כלל בין 45 ל-60 קילוגרמים, בעוד שמשקל הנקבות נע בין 55 ל-70 קילוגרמים.

הצבוע הנקוד, בעל צוואר חזק וראש גדול, ולו אוזניים מעוגלות בדומה לעכבר, בשונה משאר בני מינו. האוזניים משמשות כראדארים ויכולות לקלוט קולות ממרחק של יותר מ-60 מטרים. לסתותיו הן מהחזקות ביותר בקרב היונקים. לגבו צורה עקומה מעט, זאת בשל העובדה כי רגליו הקדמיות ארוכות מרגליו האחוריות. לרגליו יש ארבע אצבעות. אצבעותיו בעלות טפרים שאינם מתכנסים, וכריות רגליים רחבות.

נקבות הצבוע חזקות וגדולות להפליא. בעבר נהגו לחשוב שכל הצבועים הנקודים נולדים כזכרים, ומאוחר יותר בחייהם הם משנים את מינם. כיום ידוע כי זה לא נכון.

התנהגות

הצבוע הנקוד חי בקבוצות הנקראות להקות שבהן עשויים להימצא מ-10 עד ל-80 חברים, לעיתים אף 100. להקות גדולות חיות במקומות עשירים במים וטרף, בעוד שלהקות קטנות יותר יחיו במדבריות. הלהקות נשלטות בשלטון מטריארכאלי, קרי הנקבות שולטות על הזכרים. לכל פריט יש מעמד מסוים בלהקה שאותו הוא לומד מהר. בראש סולם המעמדות נמצאות הנקבות, לאחריהן הגורים, ולבסוף הזכרים. כאשר גור זכר מגיע לבגרותו עליו לעזוב את הלהקה שלו ולהצטרף ללהקה אחרת, בעוד שהנקבות יישארו בלהקה בה נולדו עד סוף ימיהן. כאשר זכרים נוספים מצטרפים ללהקה, והזכרים הזקנים יותר מתים, מעמדם של כל הזכרים יעלה בהתאם. הזכרים יבלו זמן רב בפיתוח מערכות היחסים שלהם עם הנקבות. הם יעקבו אחריהן במשך ימים, שבועות ולעיתים אף חודשים ובצורה זו יתחבבו עליהן.

למרות שהם חיים בלהקות גדולות, כל פריטי הלהקה יתאחדו בשלושה מצבים- בעת הריגה, בהגנה על הטריטוריה ובמאורות הקהילתיות. לרוב, פריטי הלהקה חיים בקבוצות קטנות יותר על פני הטריטוריה.

נקבות בעלות דירוג גבוה מתרועעות יותר עם קרובות משפחתן מאשר נקבות בעלות דירוג נמוך[דרושה הבהרה]. סידור זה עוזר להן כשהן נלחמות בצבועים בעלי דרג נמוך, במלחמה משותפת על מזון, נניח. כך, נקבות שמתרועעות יותר עם קרובות משפחתן מסוגלות להשיג מזון טוב יותר. בנוסף, אם ברצונן לשמור על שארית משפחתן במעמד הגבוה, הקבוצות מסייעות בכך שהן עוזרות אחת לשנייה במלחמה נגד צבועים אחרים. לבסוף, נקבות מהדרג הנמוך יעדיפו להתרועע עם נקבות מהדרג הגבוה. ייתכן שהנקבות הללו מקבלות טובות הנאה[דרושה הבהרה] מבעלות הדרג הגבוה.

הם ניזונים מבשר, חי או מת, ומגרשים מטרפם ברדלסים, נמרים וזאבים טלואים מטרפם, ואף לביאות במצבים בהם מספרם גדול פי ארבעה ממספר הלביאות. במצבים כאלה הם יכולים ליצור עליונות ולגרום להסתלקותן.

רבייה

הגורים הזכרים עוזבים את הלהקה כשהם מגיעים לבגרות כדי למנוע קירבה בין קרובי משפחה. הם מצטרפים ללהקות חדשות, שם הם מתחילים בתחתית המעמד החברתי, אך מעמדם יוכל לעלות בהמשך.

ההיריון אורך בדרך כלל 4 חודשים ובסוף נולדים 1 עד 4 גורים, כשבדרך כלל נולדים שניים. בהמלטה, נוצר גם פצע שלוקח מספר שבועות להחלמה. הגורים נולדים במשקל של 1-1.6 ק"ג ויונקים עד גיל 14-18 חודש. נקבות יכולות להמליט כל 11 עד ל-21 חודשים. נקבות בעלות דירוג גבוה יותר נכנסות להריון מוקדם יותר, בעודן צעירות וגמישות יותר, זה מפני שהן נמצאות בכושר גופני טוב יותר. כל היתרונות הללו יועברו גם לצאצאיה. הסיבה לכך היא שלנקבות מדירוג גבוה יש נגישות למזון טוב יותר. בנוסף, נקבת צבוע שדירוגה גבוה תמליט יותר זכרים מנקבות.

צבוע נקוד חי בממוצע כ-20 שנה. הפריט הידוע כהזקן ביותר חי בשבי, והוא בן 41 שנים.

צאצאים

הגורים נולדים במשקל 1-1.6 קילוגרם כשעיניהם פקוחות ופרוותם כמעט שחורה לגמרי. אם יצאו שני אחים מאותו המין, הם קרוב לוודאי ילחמו עד למוות של אחד מהם, מפני שהם יודעים שככל שיש פחות גורים, כך הסיכויים לקבל יותר מזון ולהתפתח יותר טוב גדלים. לגורים הנולדים קודם יש יתרונות ברורים. כמעט ואין מקרים בהם רבו אחים ממינים שונים. האם אינה מתערבת במלחמות אלה.

לאחר 2-6 שבועות מלידתם, מעבירה אותם האם מהמאורה הנטושה בה נולדו למאורה הקהילתית. המאורה הקהילתית חשובה מאד לצבועים, אך אין בה טיפול קהילתי. גור לא יוכל לינוק מצבועה שאינה אימו. אמנם ישנם מקרים יוצאי דופן, כשהמצב נעשה קשה במיוחד. חלב הצבועים מזין במיוחד, והגורים יונקים עד לשלב מאוחר מאד בחייהם, דבר נדיר אצל יונקים. דבר נדיר נוסף אצל הצבועים היא העובדה שהגור ממשיך לינוק גם כששיניו צומחות.

הגיל בו הגורים מגיעים לבגרות הוא בערך שלוש שנים, אך זכרים יכולים להגיע לבגרותם גם לאחר שנתיים. הנקבות מגוננות מאוד, ולא יסבלו את הימצאותם של צבועים זרים סביב גוריהן בשנתם הראשונה. כשהגורות הנקבות גדלות, האמהות מתערבות ועוזרות להן במלחמות עם צבועים אחרים, כדי לוודא שמעמדן יהיה בדיוק מתחת למעמד האם.

גלריה

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רישיון cc-by-sa 3.0
    This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.