עמנואל אטקס

על מנת להתאים דף זה למכלול דרוש לבצע בו תיקון כבד. הדף הועבר לטיפולם של עורכי אספקלריה.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית שמימין לתיבת החיפוש, מתחת "רענון" מופיע "בקש טיפול". יש למלא את הסיווג המתאים. אם אין כזה, בחרו: שונות.

עמנואל אטקס

עמנואל אֶטְקֶס (Etkes; נולד ב-1939) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל ובבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת 2010. הוא ערך מספר מחקרים וכתב ספרים בהם הוא מנתח דמויות רבנים גדולים לפי מבט מחקרי -חילוני.

ביוגרפיה

עמנואל אטקס נולד בשנת 1939 בתל אביב למשפחה חילונית[1], נשלח על ידי הוריו לבית הספר ביל"ו בתל אביב, שם הצטרף לתנועת בני עקיבא. למד בישיבת בני עקיבא כפר הרואה והיה פעיל בתנועת בני עקיבא. במסגרת שירותו בצה"ל יצא לנח"ל עם גרעין של התנועה והיה קומונר בסניף התנועה בתל אביב.

אטקס הוא איש שמאל פעיל ומבטא את דעותיו מעל במות שונות.[2]

לאטקס ארבעה ילדים. אחד מהם הוא דרור אטקס, פעיל מרכזי בשלום עכשיו וביש דין.

פעילות אקדמית

אטקס למד מהתואר הראשון ועד לתואר שלישי, באוניברסיטה העברית בירושלים. את התואר הראשון למד בחוגים להיסטוריה של עם ישראל ולספרות עברית. את התואר השני והשלישי בחוג להיסטוריה של עם ישראל. את עבודת הגמר לתואר השני ואת עבודת הדוקטור כתב בהדרכת פרופ' יעקב כ"ץ. עבודת הגמר עסקה בתגובתו של רבי חיים מוולוז'ין לחסידות, ונושא עבודת הדוקטור היה "רבי ישראל סלנטר וראשיתה של תנועת המוסר". קיבל תואר דוקטור בשנת 1975.

אטקס לימד באוניברסיטה העברית בירושלים מאז 1968, ופרש מן ההוראה בקיץ 2008. כיהן כראש בית הספר לתלמידים מחו"ל בשנים 19891994. כמו כן שימש כראש התוכנית הרב-תחומית בפקולטה למדעי הרוח (19891993), כראש החוג להיסטוריה של עם ישראל (20002001) וכראש מרכז דינור לחקר תולדות עם ישראל (20022006). בשנים 20022007 שימש כאחד מעורכי כתב העת "ציון". לימד שנים אחדות באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר הגבוה להשתלמות מורים, שלוחה של האוניברסיטה העברית בירושלים. שימש פרופסור אורח בסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק, באוניברסיטת קולומביה, בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטת הרווארד. מרצה כיום בעלמא בית לתרבות עברית.

בצד פעילותו המחקרית היה אטקס שותף בצוות שהכין קורס על יהודי מזרח אירופה במסגרת האוניברסיטה הפתוחה[3]. כמו כן, ריכז צוות שהכין ספר לימוד לחטיבה העליונה[4].

מחקריו

עמנואל אטקס עוסק בזרמים ותנועות ביהדות מזרח אירופה במאות ה-18 וה-19. מחקריו עוסקים בההשכלה, החסידות, ההתנגדות לחסידות, תנועת המוסר ועולם הישיבות בליטא. במחקריו יש ניסיון להקיף את ההיסטוריה האינטלקטואלית וההיסטוריה החברתית ולעמוד על הזיקה ביניהן. הכותב כתב את דבריו לפי ראות עיניו, ובערך מבטו החומרני, כמנהג חוקרי האקדמיה.

בכל מחקריו התחיל מאיסוף הידע הקיים, שחזור הביוגרפיה של האדם אותו חקר, עיין בהגותם ופירש את ההגות בזיקה להקשר התרבותי, החברתי והכלכלי שבו פעלו.

רבי חיים מוולוז'ין

עבודת הגמר של אטקס ראתה אור כמאמר "שיטתו ופעלו של רבי חיים מוולוז'ין כתגובת החברה ה'מתנגדית' לחסידות",[5] ולימים נכללה כפרק בספרו על הגאון מווילנה.

אטקס ניתח שרבי חיים כתלמידו של הגאון מווילנה, הוסיף על רבו בספרו "נפש החיים" בפעילות נגד תנועת החסידות, ואשר כלל בו דברי הגות רעיוניים חינוכיים, מהם יסודות קבליים. כמו כן בבקשו לחזק את מעמד לימוד התורה, ייסד רבי חיים בראשית המאה ה-19 את ישיבת וולוז'ין אשר הייתה לאבן פינה בבניינן של ישיבות ליטא במאה ה-19, בעיירה הליטאית וולוז'ין. הוא עמד בראשה עד למותו בשנת 1821.

רבי ישראל סלנטר וראשיתה של תנועת המוסר

זהו ספרו הראשון של עמנואל אטקס. הספר, שהוא בבחינת הרחבה ועיבוד של עבודת הדוקטור, ראה אור בהוצאת מאגנס בשנת 1982 ותורגם לאנגלית. רבי ישראל מסלנט היה תלמיד חכם שגדל במסגרת העולם הלמדני של המתנגדים. באמצע שנות ה-40 של המאה ה-19 הוא החל בייסודה של תנועת המוסר, שמטרתה הייתה להביא להתחזקות רוחנית-דתית של יהדות ליטא באמצעות העמקה של החינוך המוסרי.

על פי דעתו של הכותב, בעקבות הצורך לחיזוק בבין אדם לחבירו שהתעורר בדורו, רבי ישראל פיתח את השיטה החינוכית-מוסרית שלו ("שיטת המוסר"), הכוללת תאוריות למניעים נפשיים, תרגילים עצמיים לחינוך מוסרי, ובהמשך אף הבחנה לתת מודע והדרכים להתמודד עמו.

רבי ישראל מסלנט אף יזם וארגן תנועה שבאמצעותה הפיץ את רעיונותיו בציבור הרחב. קהל היעד של תנועה זו היו "בעלי הבתים", היינו גברים בני המעמד הבינוני-הגבוה מקרב יהודי ליטא. הוא ייסד לשם כך "בתי מוסר", שבהם התקבצו חבורות שעסקו בצוותא בעבודת התיקון המוסרי. גם לאחר מותו של רבי ישראל העתיקו תלמידיו את עיקר המאמץ לעולם הישיבות הליטאי, וייסדו את "ישיבות המוסר". הספר עוסק בתיאור ובניתוח של שיטת המוסר, תוך הדגשת החידושים שהיו גלומים בה. כמו כן עוסק הספר בנסיון לתאר את חייו של רבי ישראל ומאמציו בהפצת בשורת המוסר בקרב הציבור. הכותב גם טוען שתנועת המוסר התפתחה גם בעקבות הצורך להתמודד מול תנועות ההשכלה שהתפתחו באותו הדור.

ליטא בירושלים: העילית הלמדנית בליטא וקהילת הפרושים בירושלים לאור אגרות וכתבים של רבי שמואל מקלם

ספר זה ראה אור בהוצאת יד יצחק בן צבי בשנת 1991. הספר מתמקד בדמותו של רבי שמואל מקלם, תלמיד חכם שחי בליטא באמצע המאה ה-19, ואשר בעקבות עלייתו לארץ ישראל הצטרף לקהילת הפרושים בירושלים. בספר שני חלקים: החלק האחד כולל אוסף איגרות הרואות אור לראשונה. מרבית האיגרות נשלחו על ידי רבי שמואל מקלם אל בנו, רבי אריה ליב פרומקין, מי שנודע לימים כרב חשוב בליטא, כפעיל בתנועת "חיבת ציון" וכדמות בולטת בקרב העולים לארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה; מקצת האיגרות נשלחו אל רבי שמואל מקלם על ידי בני משפחתו ובהם אחיו, הרב אליהו רוגולר. האיגרות מהוות מקור להכרת עולמה של האליטה הלמדנית בליטא במאה ה-19. בחלק השני של הספר הכותב דן בהיבטים שונים של הנושאים כמו דמותו של רבי שמואל מקלם; אופן גידולו של תלמיד חכם וחייו האישיים; העלייה לארץ ישראל.

תנועת החסידות בראשיתה

ספר זה ראה אור בהוצאת משרד הביטחון, האוניברסיטה המשודרת, בשנת 1998. הספר מבטא את ההשקפה, שבניגוד לדימוי שרווח בספרות המחקר במשך שנים רבות, כאילו הייתה החסידות בראשיתה תנועה עממית באופייה ובהיקפה, היא הייתה אז תופעה אליטיסטית, שהתלכדה סביב לדרכה בעבודת השם. אך ברבות השנים, בתהליך הדרגתי וממושך של התפשטות והתרחבות היא אכן הפכה לתנועה רחבה שהקיפה גם שכבות עממיות. הכותב משער את השלבים הראשונים בתהליך זה.

יחיד בדורו: הגאון מווילנה – דמות ודימוי

הספר ראה אור בהוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל בשנת תשנ"ח, ותורגם לאנגלית.

הוא עוסק בהשערות הכותב אודות היחס והערצה לו זכה הגאון מווילנה, המאבקים בחסידות ויחסו להשכלה. אשר להשכלה, הספר מפריך את המיתוס כאילו היה הגאון מווילנה אחד ממבשריה וחלוציה. מתברר כי מיתוס זה צמח בשל הצורך של המשכילים לתלות את עצמם באילן גדול.

ספר אודות הבעש"ט

ספר שראה אור בהוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל בשנת תש"ס, ותורגם לאנגלית. הספר הוא מונוגרפיה על הבעש"ט, הוא דן באשר למידת האמינות של המקורות העומדים לרשותנו ביחס לבעש"ט. בפרק מיוחד המוקדש לספר "שבחי הבעש"ט" הוא מסיק כי ספר זה הוא מקור היסטורי רב ערך לתולדות החסידות, אף שלדעתו ראוי להשתמש בו בזהירות. ואלה אחדים מן הנושאים הנדונים בספר: פעילותו של הבעש"ט כמנהיג ציבור, חידושו של הבעש"ט באשר לדרכי עבודת השם, חוג מקורבי הבעש"ט ותלמידיו בראשית החסידות.

הכותב נקט גישה מזלזלת הרואה בבעש"ט הקדוש, כמאגיקן ומיסטיקן.

ספר יובל לכבודו

  • דוד אסף ועדה רפפורט-אלברט (עורכים), ישן מפני חדש: מחקרים בתולדות יהודי מזרח אירופה ובתרבותם שי לעמנואל אטקס, שני כרכים; א: חסידים ובעלי מוסר; ב. מתנגדים, משכילים ורבנים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ט.

ספריו

ספרים שכתב

  • Rabbi Israel Salanter and the Mussar Movement, Philadelphia: Jewish Publication Society, 1993.
  • The Gaon of Vilna: The Man and His Image, University of California Press, 2002.
  • בעל התניא: רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד, מרכז זלמן שזר, תשע"ב.
  • לשם שמים: חסידים, מתנגדים, משכילים ומה שביניהם, הוצאת כרמל, תשע"ז.
  • הציונות המשיחית של הגאון מווילנה - המצאתה של מסורת, הוצאת כרמל, תשע"ט 2019.
  • ועוד.

ספרים שערך

  • פרקים בתולדות החברה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה, ספר יובל לכבוד פרופסור יעקב כ"ץ (יחד עם יוסף שלמון), ירושלים: הוצאת מאגנס, תש"ם.
  • הדת והחיים, תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשנ"ג.
  • חינוך והיסטוריה, הקשרים פוליטיים וחברתיים (יחד עם רבקה פלדחי), ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשנ"ט.
  • "מחקרי חסידות" (יחד עם דוד אסף ויוסף דן), מחקרי ירושלים במחשבת ישראל כרך טו, ירושלים: תשנ"ט.
  • במעגלי חסידים: קובץ מחקרים מוקדש לזכרו של מרדכי וילנסקי (יחד עם דוד אסף, ישראל ברטל ואלחנן ריינר), מוסד ביאליק, תש"ס.
  • פולין, פרקים בתולדות יהודי מזרח אירופה ותרבותם, 12 יחידות לימוד, ריכוז אקדמי ועריכה (יחד עם דוד אסף וישראל ברטל), תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
  • ישיבות ליטא – פרקי זכרונות (יחד עם ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי), ירושלים: מרכז דינור ומרכז זלמן שזר, תשס"ד.
  • ישיבות ובתי מדרשות, ירושלים: מרכז דינור ומרכז זלמן שזר, תשס"ז.
  • עם ועולם, מפגשים בין תרבות ישראל ותרבויות העמים, העת החדשה, חלק ראשון: 'אל מול עולם חדש, לבטים ומגמות בעידן האמנציפציה'; חלק שני: 'על סיפה של ארץ חדשה, "תרבות ישראלית" או ריבוי תרבויות', ספר לימוד לחטיבה העליונה בבית הספר התיכון, המרכז להוראת מדעי היהדות, האוניברסיטה העברית בירושלים ומשרד החינוך והתרבות.
  • החדר – מחקרים, תעודות, פרקי ספרות וזיכרונות (יחד עם דוד אסף), בהוצאת אוניברסיטת תל אביב ובית שלום עליכם, תשס"ט.
  • חינוך ודת, סמכות ואוטונומיה (יחד עם תמר אלאור, מיכאל הד וברוך שוורץ) הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשע"א 2011.

לקריאה נוספת

  • בתוך: ישן מפני חדש: שי לעמנואל אטקס, כרך א: חסידים ובעלי מוסר:
    • ישראל ברטל, "קווים למשנתו של עמנואל אטקס בחקר יהדות מזרח אירופה ותרבותה, עמ' 11–26.
    • עפרה אלעד, "ריאיון עם עמנואל אטקס", עמ' 27–40.
    • "עמנואל אטקס, ביבליוגרפיה", הוכנה ונערכה בידי דוד אסף, עמ' 41–53.

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. עפרה אלעד, ראיון עם עמנואל אטקס, בתוך ישן מפני חדש, מרכז זלמן שזר, תשס"ט
  2. ‫אלי אושרוב, ירושלים: מרצים בכירים מארגנים צעדת מחאה בשייח' ג'ראח, באתר nrg, 24 במאי 2010‬
  3. פולין: פרקים בתולדות יהודי מזרח-אירופה ותרבותם, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1990–1998
  4. עם ועולם, מפגשים בין תרבות ישראל ותרבויות העמים, העת החדשה, חלק ראשון: אל מול עולם חדש, לבטים ומגמות בעידן האמנציפציה, חלק שני: על סיפה של ארץ חדשה, תרבות "ישראלית" או ריבוי תרבויות, משרד החינוך, ירושלים, תשס"ה
  5. Proceeding of the American Academy for Jewish Research 38-39 (1970-1971) pp. 1-45
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.