סקרמנטים

סקרמנטים הינם הטקסים הנוצריים שהתגבשו במהלך השנים ונעשו לעיקר חובת המאמינים, הם נעשים על ידי כומר מוסמך. חלק גדול מהנוצרים מאמינים כי דרכם הם מקבלים את ה'שפע הנוצרי'. הנוצרים דבקים בקיומם בהתאם למידת אדיקותם ה'דתית'.

במהלך השנים שאחר מותו של אותו האיש, 'זרם היהדות החדש' ונספחיהם–אשר כונו נוצרים פטרו את עצמם מכלל חיובי מצוות היהדות[1], למעט חיובים חברתיים כגון גמילות חסדים. אולם מספר 'ציוויים' חדשים אשר מטרתם 'המשכת שפע' נעשו ברבות הימים לחובתם הגמורה של המאמינים. ציווים אלו מכונים 'סקרמנטים'. מקור השם במילה הלטינית 'sacramentum' שפירושה 'תעלומה' (המונח המקביל ביוונית הוא mysterion , שפירושו והגייתו כ-מסתורין).

שבעת הסקרמנטים של הנצרות הקתולית

שבעת הסקרמנטים הם: טבילה, קונפירמציה-אישוש (משיחה), נישואים דתיים, אוכריסטיה (במהלך המיסה), וידוי, המשיחה האחרונה (לאחר וידוי הגוסס) וההסמכה לכמורה.

בזרמי הנצרות האחרים

זרמי הנצרות נחלקו בגיבוש ה'סקרמנטים', לנצרות הקתולית ישנן שבעה 'סקרמנטים' אך מאמיני הכנסיה הפרוטסטנטית אשר איננה רואה בטקסים 'המשכת שפע' ישירה אלא רק 'סמלית', אינם מקיימים אלא שנים מאלו: ה'טבילה' והאכילה בזמן המיסה. יש לציין שגם אלו השניים נעשים בשינויים קלים. (למעט קבוצות אנגליקניות מסוימות).

הנוצרים האנבפטיסטיים מקיימים גם סקרמנט של רחיצת רגליים.

הרחבה

עד המאה ה-12 היו נהוגים סקרמנטים רבים ולא הייתה קיימת שיטה סדורה אחת. פיטר לומבארד היה הראשון, אשר מנה שבעה סקרמנטים מרכזיים. במאה ה-13 קיבל תומאס אקווינס את רשימת הסקרמנטים של לומבארד ואלו אושרו במאה ה-15 וה-16. המנהגים הסימבוליים שלא הוכנסו לרשימה זו נקראו ברבות הימים סקרמנטלים (Sacramental). למרות החשיבות שיוחסה לרשימה זו, רק שניים מהם אפשר לשייך למעשים המוזכרים ב'ברית החדשה'. הכנסייה התמודדה עם בעיה זו בקובעה כי 'חמשת הסקרמנטים האחרים נובעים מאותם שניים'.

טבילה

לפי אמונת הנוצרים, ההטבלה 'מצילה' מחטא אדם הראשון. ועל כן הקתוליים ממהרים לקיימו ביום השמיני ללידה. זרמים פרוטסטנטים נטבלים בהיותם בוגרים.

בכנסיות האורתודוקסיות, בכנסיות קתוליות־מזרחיות ובכנסיות פרוטסטנטיות פונדמנטליסטיות, מטבילים את כל הגוף. בכנסיות הקתוליות והפרוטסטנטיות מזליף הכומר שלש פעמים מים.

האישוש (משיחה)

האישוש היא משיחה בשמן, והיא נוספת על הטבילה כאישור על היות המשוח נוצרי. בכנסייה האורתודוקסית זה יכול להעשות מייד לאחר ההטבלה על ידי כומר רגיל. בכנסייה הקתולית זה נעשה בגיל מאוחר יותר על ידי בישוף (הגמון)- כומר בעל דרגה מתקדמת בהיררכיה הכנסייתית.

טקסי הקונפירמציה מקובלים גם ברוב הכנסיות הפרוטסטנטיות, אך שם הוא אינו נחשב לסקרמנט, ובמקרים רבים הוא נערך בגילאי העשרה, לאחר סיום של תהליך לימודי הדת במסגרת הכנסייה והוא מעיד על קבלה רצונית של הנצרות.

נישואים

טקס הנישואין הינו סקרמנט שנועד לתת צביון דתי לטקס הנישואין החילוני בעין הנצרות. לפי האמונה הקתולית, טקס הנישואין איננו הפיך וגירושין אינם אפשריים (למעט מקרים חריגים כגון מחלות נפש). מרבית הזרמים בנצרות מאמינים כי הנישואין הם כקשר רוחני. טקס הנישואין חייב להעשות בכנסייה או מחוצה לה אך בנוכחות כומר, ובנוסף חייבים שני אנשים נוספים לשמש כעדים לטקס. בני הזוג מביעים את הסכמתם לנישואים ומחליפים ביניהם טבעות.

אוכריסטיה (מהלך המיסה)

המיסה (Mass) או בשמה האחר סעודת האדון היא הטקס הפולחני החשוב ביותר בנצרות. בטקס המתקיים בעיקר בימי ראשון – יום השבתון הנוצרי – משחזר הכומר את דבריו של אותו האיש לפני מותו בסעודה האחרונה, ומחלק להם אוכל לאכול וקורא שזהו בשרו ודמו של אותו האיש. במהלך הטקס משולבים קטעי קריאה שונים.

בכדי להתמודד עם המציאות המראה שהאוכל נשאר כמות שהיה, המציאה הכנסייה את רעיון 'הטרנסובסטנציה' – 'השתנות המהות'. וכפי שניסח זאת תומאס אקווינס, במהלך הטקס המהות של הלחם והיין משתנה. האוכל 'הופך' לבשרו ודמו, אולם המופעים שלהם נותרים כפי שהיו, כלומר הטעם, הריח, המראה, הצורה שלהם נותרים כאלו של לחם ויין.

חלק מהכנסיות הפרוטסטנטיות כופרות בהשתנות המהות. ולדידם זהו אך טקס סמלי בלבד.

וידוי

כל נוצרי שחוטא, רשאי לקבל 'מחילת חטאים' על די וידויו בפני כומר. הוידוי מבוצע בתוך תא מיוחד בכנסייה הקתולית או בצורת שיחה פנים אל פנים בכנסייה הפרוטסטנטית. ולאחריו הכומר 'מוחל' לו בשם אלוקיו.

יש לציין, כי האמונה הנוצרית הקלאסית גורסת שאף לאחר הוידוי על החוטא לעבור בגיהנום.

המשיחה האחרונה

לאחר וידוי הכומר מורח על הגוסס שמן כדי ל'טהר' אותו, שיוכל להגיע לפי אמונתם ל'גן עדן'. הכנסייה מעדיפה היום לכנות סקרמנט זה גם משיחת החולים שניתן להעניק אותו לחולה קשה שאיננו יכול להגיע לכנסייה בעצמו, גם אם לא בהכרח נוטה למות. שינוי השם גם נועד למנוע את התרגשותו של החולה הקשה בראותו את הכומר מגיע אליו.

ההסמכה לכמורה

ה'הסמכה' הינה הכשרת נוצרים לתפקידי כהני דת בכל הדרגות ההיררכיות של הכנסייה ושל מסדרי הנזירים. רק לאחר האצלת סמכות דתית זו ,שנעשית על ידי בישוף, מותר לכהן דת לבצע סקרמנטים.

הערות שוליים

  1. ראה למשל ערך פאולוס
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.