סגול (ניקוד)

סגול
אלפבית עברי
א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
  ק ר ש ת  
אותיות סופיות
  ך ם ן ף ץ  
ניקוד ופיסוק
קמץפתחציריסגול
חיריקחולםקובוץ ושורוק
שוואחטף
דגש: קלחזקמפיקרפה
קו מפרידמקף
טעמי המקרא

סֶגוֹל הוא סימן ניקוד עברי, שמסמן את הצליל e. הוא נראה כמו שלוש נקודות מתחת לאות – שתיים למעלה ואחת למטה.

סגול הוא אחד משלושת סימני הניקוד שיכולים להיות חטפים. בחטף סגול נוסף סימן שווא מימין לסגול: אֱ

הסגול נקרא גם פתח קטן. ובניקוד הבבלי היה שווה לפתח.

מקור השם

השם סגול נקרא עקב דמיון צורתו ל'סגלא'- בארמית אשכול ענבים, ויש דיעות שנקרא כך ע"ש דמיונו לאוצר(-סגולה) הפוך.

הקלדה

כך מקלידים את הסגול במערכות הפעלה שונות:

סגול

  • Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות ס
  • Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-6
  • macOS: Alt-9
  • אנדרואיד (מקלדת Gboard): הקשה ארוכה על האות ס

חטף סגול

  • Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות ב (מימין לאות ס)
  • Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-1
  • macOS: Alt-3
  • אנדרואיד (מקלדת Gboard): הקשה ארוכה על האות ס

צליל

ברוב המבטאים ובעברית החדשה, צליל הסגול הוא e, והוא בדרך־כלל זהה לזה של הצירי. במבטא התימני הוא נקרא כפתח או קרוב לו.

שימוש

שימושים אופייניים של הסגול בעברית מנוקדת:

  • בהברה סגורה לא מוטענת: אֶתְמוֹל, חֶמְלָה.
  • במשקלים סגוליים:
    • במילים במשקל קֶטֶל (או פֶּעֶל) שתי ההברות באחרונות מנוקדות בסגול: למשל כֶּלֶב, מֶלֶךְ, נֶגֶב, גְּבֶרֶת, שׁוֹמֶרֶת, מִתְנַדֶּבֶת.
    • כאשר האות האחרונה של השורש במילים במשקל קֶטֶל היא אות גרונית, ההברה הראשונה מנוקדת בסגול, והשנייה בפתח: טֶבַע, שֶׁטַח.
    • במספר המועט של מילים במשקל קֵטֶל (או פֵּעֶל)[1] ההברה האחרונה מנוקדת בסגול והאחרונה בסגול. כמה מהמילים הנפוצות במשקל הזה הן: אֵבֶל, חֵבֶל,[2] חֵלֶק, חֵפֶץ, חֵשֶׁק, סֵדֶר, סֵפֶר, עֵגֶל, עֵרֶךְ, שֵׁבֶט.
  • הברה האחרונה של מילים אחדות במשקל שאינו סגולי: אֱמֶת, בַּרְזֶל, גַּרְזֶן, כַּרְמֶל, עֲרָפֶל.
  • בצורת היסוד מילים שמסתיימות בצליל e והאות ה נכתב סגול: מוֹרֶה, שָׂדֶה, מַשְׁקֶה, וכו'. אבל בצורת בנסמך נכתב צירי: מוֹרֵה דֶּרֶךְ[דרוש מקור], שְׂדֵה קוֹצִים. שְׁוֵה כֶּסֶף
  • במילים אחדות עם אותיות גרוניות באמצע השורש, למשל פֶּחָם, לֶהָבָה.
  • בסיומות גוף שני רבים: אַתֶּם, אַתֶּן, בֵּיתְכֶם, הִסְתַּרְתֶּן.
  • במילת היחס אֲשֶׁר, וכן במילית ש־: יָדַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא, כְּשֶׁנִכְנַסְתִּי.
  • במילת היחס אֶת שמציינת את המושא הישיר:( אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל בראשית א טז). מילת היחס אֵת במשמעות של "עִם" מנוקד בצירי[3]: (אֵת יַעֲקֹ֔ב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ -שמות א א). במקרא, מילת היחס הזאת מנוקדת בסגול כאשר היא מחוברת במקף למילה שאחריה. ללא מקף היא מנוקדת בצירי. בדרך כלל כשהיא במשמעות של "עִם" היא ללא מקף ובמשמעות של ציון המושא הישיר היא במקף
  • במילת היחס אֶל. שם העצם אֵל מנוקד בצירי.
  • לפני סיומות הקניין ־יה, ־יך: קְרוֹבֶיהָ, הוֹרֶיךָ.
  • בסיומת הקניין ־הם: יַלְדֵּיהֶם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1.4 הצירי | האקדמיה ללשון העברית, hebrew-academy.org.il
  2. במובן של כאב; אבל חֶבֶל לקשירה – בסגול בשתי ההברות.
  3. בעברית מודרנית
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.