נקודת התלקחות

נקודת ההתלקחות הנקראת גם נקודת ההצתה העצמית היא הטמפרטורה הנמוכה ביותר שבה חומר מתלקח מעצמו בסביבה אטמוספירית רגילה (לחץ של אטמוספירה אחת וריכוז חמצן של כ-21%), וללא הפעלה של מקור הצתה חיצוני. בטמפרטורה זו קיימת רמה מספקת של אנרגיית שפעול, לצורך יצירת בעירה.

טמפרטורת ההתלקחות של חומר כימי תלויה בלחץ המופעל עליו ובריכוז החמצן בסביבה שבה הוא נמצא. ככל שהלחץ הסביבתי וריכוז החמצן עולים, כך יורדת טמפרטורת ההתלקחות העצמית. גם כמות החומר היא בעלת השפעה על נקודת ההתלקחות והיא יורדת ככל שנפח החומר גדל.

נקודת התלקחות של חומר אינה תואמת בהכרח את נקודת הרתיחה או את נקודת ההבזק שלו, אלא קשורה יותר לכושר החימצון שלו.

משוואת ההתלקחות

הזמן שבו לוקח לחומר להגיע לנקודת ההתלקחות שלו מתקבל מן הנוסחה הבאה:

כאשר:

  • = מוליכות תרמית של החומר ((W/(m•K)
  • = צפיפות החומר (kg/m³)
  • = החום הסגולי של החומר ((J/(kg•K)
  • = הטמפרטורה במעלות קלווין שבה מצוי החומר.
  • = שטף החום (W/m²) המופעל על החומר

דוגמאות

חומרנקודת ההתלקחות
זרחן לבן34°C
אתר160°C
נייר233°C
סולר257°C
בוטן287°C
שמן צמחי450°C
מתנול455°C
מגנזיום473°C
בנזן555°C
מימן571°C

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.