משרד התקשורת

משרד התקשורת
מידע כללי
תאריך הקמה 1952
מנכ"ל/ית לירן אבישר בן-חורין
ממשלה ישראל ממשלת ישראל
שר/ה בני גנץ מ-16 בדצמבר 2020
שמות קודמים משרד הדואר
http://www.moc.gov.il

משרד התקשורת הוא משרד ממשלתי בישראל, אשר אחראי על כלל תחומי התקשורת במדינה, בכללם טלוויזיה, רדיו, אינטרנט, טלפון, סלולרי, דואר ועוד.

במהלך שנות קיומו עבר המשרד שינוי מהותי: מספק בלעדי של שירותי תקשורת (בעיקר דואר וטלפון), לכעין רשות פיקוח המפקחת על ספקי שירותים אלה, הפועלים במגזר העסקי.

בתחומי אחריותו של המשרד: קביעת מדיניות התקשורת, פיתוח תשתית התקשורת, רישוי ופיקוח על ספקים של שירותי תקשורת, פיקוח על רשות הדואר, מדיניות בקרה וקביעת תעריפים לשירותי התקשורת השונים, ניהול משק התדרים, בקרה ופיקוח על שירותי הטלוויזיה בכבלים, אישור השימוש במכשירי קצה של מערכת בזק[1].

אתר האינטרנט של המשרד מצהיר כי: "מדיניות המשרד בתחום הטלקומוניקציה והמדיה (שידורים לציבור) היא מדיניות של שוק פתוח לתחרות והפרטה - הנובעת מהשקפה לפיה הפתיחה לתחרות מביאה לצמיחה, הגדלת השקעות זרות בארץ, הגדלת מקומות תעסוקה, ירידת מחירים, והגדלת היצע ורמת השירותים לציבור"[2].

היסטוריה

משרד הדואר

בימי המנדט הבריטי היו סמכויות השלטון בידי פקידים אשר היו כפופים לנציב העליון. על פי פקודת בתי הדואר היו הסמכויות בנוגע לדואר בידי המנהל הכללי של הדואר. בעת הקמת מדינת ישראל, נשארו סמכויות הדואר בידי מנהל הדואר אשר היה כפוף למשרד התחבורה[3]. לאחר פטירתו של דוד צבי פנקס, שהיה שר התחבורה, הוחלט מסיבות פוליטיות לפצל את משרד הדואר ממשרד התחבורה[4]. בעיתונות פורסם שדוד בן-גוריון ביקש לשמור את תיק התחבורה עבור המפלגה הפרוגרסיבית, אם תסכים להצטרף לקואליציה[5]. הראשון שעמד בראש המשרד וכיהן כשר הדואר היה מרדכי נורוק, מסיעת "המזרחי", שנתמנה לתפקיד בתחילת נובמבר 1952. עד אחרי הבחירות לכנסת הרביעית, נמסר המשרד לשותפים זוטרים של מפא"י מהמפלגות הדתיות ומפ"ם, ושר הדואר היה כמעט נטול סמכויות, שכן הסמכויות על פי פקודת הדואר היו בידי מנהל הדואר שהיה איש מפא"י[4]. בממשלות ה-10 עד ה-13 היה אליהו ששון ממפא"י שר הדואר והוא דאג להעביר בכנסת חוק שהעביר לידיו את סמכויות הדואר מידי מנהל הדואר[6]. עם זאת, המשרד נותר משרד זוטר שלא קרץ לשרים, עקב היותו משרד מקצועי שמדיניותו הותוותה בידי הפקידים ולשרים לא הייתה בו השפעה רבה[7]. ב-1 בספטמבר 1970 קיבל שמעון פרס את תיק הדואר לצד תיק התחבורה ובתחילת 1971 הוא היסב את שם המשרד ל"משרד התקשורת", ביחד עם הכרזה על ארגון מחדש של המשרד[8].

בשנים 1970–1977 כיהנו במשרד התקשורת שרים שהיה להם תפקיד נוסף בממשלה ותחתם כיהן סגן שר במשרד התקשורת. בתחילה היה זה ח"כ ג'בר מועדי מהמערך והחל משנת 1975 כיהן בתפקיד הסגן אליהו מויאל מהמערך.

הקמת בזק ורשות הדואר

שירותי הטלפוניה היו חלק משמעותי מהפעילות של משרד התקשורת, אשר סיפק את השירות ישירות. במסגרת זאת הייתה הפרדה בין ההכנסות להוצאות. הכסף שנגבה עבור שירותי טלפון הועבר ישירות למשרד האוצר, אך כל הוצאה דרשה אישור ממשלתי. מצב זה הגביל מאוד את כוח האדם והלוגיסטיקה, וגרם, בין השאר, להמתנה ארוכה מאוד להתקנת קווי טלפון (במקרים רבים, אף מספר שנים) ולשירות גרוע באופן כללי. בנוסף, עובדי המשרד היו ידועים בחוסר יעילותם[9].

בינואר 1964 הועבר לשר הדואר, אליהו ששון, דו"ח של ועדה בראשות צבי דינשטיין שהמליצה להעביר את שירותי הטלפוניה בישראל לידי חברה, שבשלב ראשון יהיו מניותיה בידי הממשלה. להמלצות התנגדו עובדי משרד הדואר, מנכ"ל המשרד, ח. בן מנחם והשר אליהו ששון והן לא יושמו[10]. יצחק מודעי כשר תקשורת ביקש ב-1979 להקים את חברת הטלפוניה, אולם נתקל בהתנגדות, בין השאר של נציב שירות המדינה אברהם פרידמן[11]. המשרד המשיך במאמציו להקמת חברת טלפוניה, וקבע את 1 באפריל 1980 כתאריך יעד להקמת החברה, אך החברה לא קמה[12].

חברת בזק נרשמה כחברה כבר ב-1980[13], והחלה לפעול כחברה ממשלתית האחראית על שירותי התקשורת בישראל ב-1984. תוך זמן קצר מכשירי הטלפון הגיעו לכל דורש.

בהפעלת שירותי הדואר כיחידת סמך ממשלתית במשרד התקשורת, הייתה הפרדה בין ההכנסות להוצאות. הכסף שנגבה על ידי הדואר עבור שירותיו הועבר אוטומטית למשרד האוצר, אך כל הוצאה דרשה אישור ממשלתי. מצב זה הגביל מאוד את כוח האדם והלוגיסטיקה, וגרם בין השאר להעברת מכתבים איטית במיוחד ולתורים ארוכים בסניפים. כל שינוי בשירותי הדואר הצריך בירוקרטיה במתן אישורים, ולכן שירותי הדואר לא יכלו להתאים עצמם בצורה דינמית לשינויי הסביבה. לפתרון בעיות אלה הוצע כבר בשנת 1970 לארגן את הדואר כחברה עסקית, אולם הדבר לא יצא אל הפועל[14]. בשנים 1979–1980 ניסה השר יצחק מודעי לקדם את הקמת רשות הדואר אך גם הוא לא הצליח בכך, לטענתו בגלל התנגדות לא עניינית של משרד האוצר[15]. רשות הדואר הוקמה לבסוף בשנת 1986.

משרד התקשורת היה אחראי על הצד הטכני של שידורי הטלוויזיה של רשות השידור. במקביל, הדרישה לשירותי טלוויזיה ורדיו בישראל הייתה גבוהה, החל משנות ה-70, ומשרד התקשורת נלחם נגד תחנות שידור פיראטיות[16][17][18][19][20].

שנות ה-90

בשנת 1990 החלו לפעול חמש חברות כבלים אזוריות שנבחרו במכרזים, במסגרת המהפך להכנסת טלוויזיה רב ערוצית בישראל. לצורך פיקוח על הזכיינים הוקמה המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין. ב-1993, הערוץ השני החל לשדר, והוקמה במקביל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

בהמשך, חברות הטלוויזיה בכבלים בישראל התאחדו להקמת חברת HOT, וכן הוקמה חברת YES המשדרת באמצעות לווין.

עד אמצע שנות התשעים הייתה חברת פלאפון היחידה שסיפקה שירות טלפון סלולרי בפרישה ארצית אם כי בעלות גבוהה למדי ולכן מספר המשתמשים ברשת שלה היה מועט. בתחילת העשור העניק המשרד רישיון רט"ן (רדיו-טלפון) ארצי נוסף לחברה מתחרה, סלקום, מהלך שחולל מהפכה של ממש בתחום התקשורת האלחוטית בארץ לאחר שסלקום השיקה את הרשת שלה בשנת 1994. לקראת סוף העשור ניתן רישיון לחברה נוספת, פרטנר תקשורת.

העשורים הראשונים של המאה ה-21

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 התחלפו שרי תקשורת רבים מבלי שנשארו זמן רב במשרדם: בנימין בן אליעזר, ראובן ריבלין, אריאל שרון, אהוד אולמרט, דליה איציק ואברהם הירשזון. בתקופתם התאחדו שלוש חברות הכבלים תחת המותג "הוט", והחל לשדר ערוץ מסחרי נוסף - ערוץ 10, האינטרנט המהיר חדר לבתים רבים, וחברת "בזק" הפסיקה להיות מונופול בתחום התקשורת הקווית.

בנובמבר 2004 ממשלת ישראל קיבלה החלטה על הקמת צוות בין-משרדי שיבחן את הצורך בשידורים דיגיטליים עבור הערוצים הציבוריים הפתוחים. בפברואר 2008 התקבל בכנסת תיקון לחוק, שמאפשר שידורי DTT בחינם. שידורי עידן+. חוק זה מסמיך את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו כגוף האחראי על השידורים.

עידן+ משדר חמישה ערוצים: הערוץ הראשון, ערוץ 2, ערוץ 33, החינוכית וערוץ הכנסת. במהלך 2015 היו אמורים לעלות עוד ארבעה ערוצים: ערוץ 9, ערוץ 24, הלא TV וערוץ 20, אך נכון לאפריל 2016 הערוצים עדיין לא עלו לעידן+.

אריאל אטיאס, השר במרבית המחצית השנייה של העשור, ניסה לשים דגש צרכני במדיניות המשרד, כמו בהתעקשותו על הורדת תעריפי הקישוריות ויישום תוכנית ניידות מספרים. בתוכנית העבודה של המשרד לשנת 2009 יש דגש על מעבר לשידורים דיגיטליים בטלוויזיה וברדיו, כניסה לתחום ה-IPTV, השלמת תוכנית מתאר ארצית לתשתיות תקשורת (תמ"א 36), עידוד תחרות ואכיפה. למרות הדגש על תחרות לא ניתן רישיון למפעיל רביעי בתחום הסלולר[21].

השר הבא מתפקיד משה כחלון המשיך במדיניות זו ובתקופת כהונתו הושלמה רפורמת הסלולר, שכללה מתן רישיונות למפעילי רשתות סלולר וירטואליים ומתן זיכיון לכניסתו של מפעיל סלולרי נוסף, גולן טלקום. רגולציות נוספות שיושמו בתקופתו בשוק הסלולר הן:

  • הטלת איסור על חיוב הלקוחות בגין עזיבת תוכנית
  • הטלת איסור על החברות הסלולריות למכור מכשירי סלולר נעולים שניתנים לשימוש רק עם כרטיסי ה-SIM של חברת הסלולר ששיווקה את המכשיר, וחיובן לפתוח בחינם את המכשירים שכבר מכרו
  • הטלת איסור על חיוב לקוחות ללא ידיעתם בגין הודעות תוכן. רפורמה זו הובילה להגברת התחרות בשוק ולירידה חדה במחירים.

בשוק האינטרנט אושרה בתקופתו של כחלון כניסת חברת תשתיות סיבים אופטיים שלישית[22], Unlimited, על בסיס התשתית של חברת החשמל.

במהלך חודש נובמבר 2014 קיבל השר ארדן את המלצת הדרג המקצועי במשרד והחליט לפתח את השוק הסיטונאי ברשת הטלפוניה הקווית, במטרה לאפשר לחברות תקשורת לרכוש תשתית אינטרנט וטלפון מבזק במחיר מפוקח, מהלך שיאפשר את הגדלת התחרות וכן העברת שידורי טלוויזיה על גבי האינטרנט.

בממשלת ישראל השלושים וארבע ראש הממשלה בנימין נתניהו מילא את תפקיד שר התקשורת. בפברואר 2017, עקב עתירות לבג"ץ בדבר ניגוד עניינים של נתניהו, מונה צחי הנגבי לתפקיד ממלא מקום שר התקשורת למשך שלושה חודשים[23]. עם זאת, אנשי אופוזיציה הצביעו על כך שאיש אמונו של נתניהו שלמה פילבר ימשיך לכהן בתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת. למרות האיסור לעסוק בעניינים בתחום התקשורת, פעל נתניהו לסגירת תאגיד השידור הישראלי, תוך יצירת עימות עם משה כחלון, שהסתיים עם הגעה לפשרה הכוללת את הפרדת חטיבת החדשות מתאגיד השידור[24]. בעקבות החקירות ב"פרשת בזק-אלוביץ'", פילבר הושעה מתפקידו על ידי נציבות שירות המדינה באוקטובר 2017 והשעייתו הוארכה בחודשיים נוספים בפברואר 2018[25]. במקומו מונה לתפקיד מימון שמילה.

הניסיון להקים רשות תקשורת

ערך מורחב – רשות לאומית לתקשורת

מאז ימי כהונת שולמית אלוני כשרת התקשורת, הצהירו השרים במשרד על רצונם להקים רשות תקשורת עצמאית בדומה לרשות התקשורת הפדרלית האמריקאית, ה-FCC. הרעיון היה לאגד את כל הרשויות הקיימות במשרד לשתי רשויות - אחת לתקשורת והשנייה לתכנים, ולבטל את הצורך בשר בתחום זה.

בשנת 2003, אחרי הבחירות, הסכים ראש הממשלה אריאל שרון לבקשתה של מפלגת שינוי לפרק את משרד התקשורת עד להקמתה של רשות תקשורת לאומית (שתהיה חלק ממשרד הפנים, שהועבר לשינוי במסגרת ההסכמים הקואליציוניים). בדומה למשרד לשירותי דת כן הוסכם ששרון ייטול את התיק עד לסוף השנה האזרחית, אולם משרד התקשורת לא פורק ובספטמבר מונה אהוד אולמרט לשר התקשורת.

שרי התקשורת לדורותיהם וסגניהם

מספר שםתמונהתחילת כהונהסיום כהונהמפלגה ממשלה
שרי הדואר
1 מרדכי נורוק3 בנובמבר 195224 בדצמבר 1952המזרחי ממשלת ישראל השלישית
2 יוסף בורג24 בדצמבר 19521 ביולי 1958חזית דתית לאומית, הפועל המזרחי, מפד"ל ממשלת ישראל הרביעית
ממשלת ישראל החמישית
ממשלת ישראל השישית
ממשלת ישראל השביעית
ממשלת ישראל השמינית
3 ישראל ברזילי24 בנובמבר 195817 בדצמבר 1959מפ"ם
4 בנימין מינץ17 ביולי 196030 במאי 1961חזית דתית תורתית, פועלי אגודת ישראל ממשלת ישראל התשיעית
5 אליהו ששון2 בנובמבר 19612 בינואר 1967לא היה חבר כנסת בעת כהונתו ממשלת ישראל העשירית
ממשלת ישראל האחת עשרה
ממשלת ישראל השתים עשרה
ממשלת ישראל השלוש עשרה
6 ישראל ישעיהו-שרעבי2 בינואר 196715 בדצמבר 1969המערך
ממשלת ישראל הארבע עשרה
7 אלימלך-שמעון רימלט15 בדצמבר 19696 באוגוסט 1970גח"ל ממשלת ישראל החמש עשרה
שרי התקשורת
8 שמעון פרס1 בספטמבר 197010 במרץ 1974המערך ממשלת ישראל החמש עשרה
9 אהרן אוזן10 במרץ 19743 ביוני 1974לא היה חבר כנסת בעת כהונתו ממשלת ישראל השש עשרה
10 יצחק רבין3 ביוני 197420 בפברואר 1975המערך ממשלת ישראל השבע עשרה
(9) אהרן אוזן20 בפברואר 197520 ביוני 1977לא היה חבר כנסת בעת כהונתו
11 מנחם בגין20 ביוני 197724 באוקטובר 1977הליכוד ממשלת ישראל השמונה עשרה
12 מאיר עמית24 באוקטובר 197715 בספטמבר 1978ד"ש
13 יצחק מודעי15 בינואר 197922 בדצמבר 1980הליכוד
14 יורם ארידור5 בינואר 19815 באוגוסט 1981
15 מרדכי ציפורי5 באוגוסט 198113 בספטמבר 1984 ממשלת ישראל התשע עשרה
ממשלת ישראל העשרים
16 אמנון רובינשטיין13 בספטמבר 198426 במאי 1987שינוי ממשלת ישראל העשרים ואחת
ממשלת ישראל העשרים ושתיים
17 גד יעקבי9 ביוני 198715 במרץ 1990
ממשלת ישראל העשרים ושלוש
18 רפאל פנחסי11 ביוני 199013 ביולי 1992ש"ס ממשלת ישראל העשרים וארבע
19 משה שחל13 ביולי 19927 ביוני 1993מפלגת העבודה ממשלת ישראל העשרים וחמש
20 שולמית אלוני7 ביוני 199318 ביוני 1996מרצ
ממשלת ישראל העשרים ושש
21 לימור לבנת18 ביוני 19966 ביולי 1999הליכוד ממשלת ישראל העשרים ושבע
22 בנימין בן אליעזר6 ביולי 19997 במרץ 2001ישראל אחת ממשלת ישראל העשרים ושמונה
23 ראובן ריבלין7 במרץ 200128 בפברואר 2003הליכוד ממשלת ישראל העשרים ותשע
24 אריאל שרון28 בפברואר 200317 באוגוסט 2003 ממשלת ישראל השלושים
25 אהוד אולמרט29 בספטמבר 200310 בינואר 2005
26 דליה איציק10 בינואר 200523 בנובמבר 2005העבודה-מימד
27 אברהם הירשזון18 בינואר 20064 במאי 2006קדימה
28 אריאל אטיאס4 במאי 200631 במרץ 2009ש"ס ממשלת ישראל השלושים ואחת
29 משה כחלון31 במרץ 200918 במרץ 2013הליכוד ממשלת ישראל השלושים ושתיים
30 גלעד ארדן18 במרץ 20135 בנובמבר 2014הליכוד - ישראל ביתנו

הליכוד

ממשלת ישראל השלושים ושלוש
31 בנימין נתניהו5 בנובמבר 201421 בפברואר 2017הליכוד
ממשלת ישראל השלושים וארבע
מ"מ צחי הנגבי21 בפברואר 201720 במאי 2017
32 איוב קרא28 במאי 201726 ביוני 2019
33 דודי אמסלם1 ביולי 201917 במאי 2020
34 יועז הנדל17 במאי 202016 בדצמבר 2020דרך ארץ ממשלת ישראל השלושים וחמש
35 בני גנץ 16 בדצמבר 2020 מכהן כחול לבן

חוסן לישראל

סגני שר התקשורת
סגן השר תמונה סיעה תחילת כהונה סוף כהונה
ג'בר מועדי קידמה ופיתוח 1971 1974
אליהו מויאל המערך 1974 1975
ג'בר מועדי המערך 1975 1977
אפרים גור המערך יוני 1990 נובמבר 1990
יצחק וקנין מפלגת ש"ס 1999 2000


מנכ"לי המשרד

מספר שםתחילת כהונהסיום כהונה
1 חיים בן-מנחם19521964
2 ישעיהו לביא19641968
3 שמחה סורוקר19681975
4 משה גדרון19751979
5 גדעון לב19791982
6 אליהו ברק19821984
7 צבי צילקר19831984
8 יורם אלסטר19841987
9 בן-עמי גוב19871988
10 יצחק איש-הורביץ19881990
11 אברהם דורון19901992
12 משה ארד19921993
13 שלמה וקס19931997
14 דניאל רוזן19972001
15 אורי אולניק20012004[26]
16 אבי בלשניקוב20052006
17 מרדכי מרדכי20062009[27]
18 עדן בר-טל20092013[28]
19 אבי ברגר20132015
20 שלמה פילבר20152018
- מימון שמילה2017מ"מ מנכ"ל משרד התקשורת[29]
21 נתי כהן20182020
22 לירן אבישר בן-חורין 2020

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. "מדיניות משרד התקשורת". אתר משרד התקשורת. 
  2. "אודות משרד התקשורת". אתר משרד התקשורת. 
  3. נציגי המזרחי אצל בן גוריון, מעריב (עיתון), 24 באוקטובר 1952
  4. 1 2 יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת ידיעות אחרונות, ירושלים, 1981, עמוד 41
  5. בן גוריון ממשיך בשיחות עם המזרחי, מעריב (עיתון), 15 באוקטובר 1952; וראו גם: הפרוגרסיבים:קודם עקרונות ואחר כך תיקים, מעריב (עיתון), 27 באוקטובר 1952
  6. שר הדואר רוצה להיות "בוס" במשרדו, מעריב (עיתון), 2 בדצמבר 1964
  7. צבי לביא, משרד הדואר איננו נחות, מעריב (עיתון), 10 בדצמבר 1969
  8. מדואר לתקשורת - ע"י ראורגניזציה, דבר, 4 בינואר 1971
  9. יאיר קוטלר, הקילקולים ברשת הטלפונים הולכים ורבים, מעריב (עיתון), 2 בינואר 1979
  10. הומלץ למסור משק הטלפונים לחברה ציבורית, מעריב (עיתון), 28 בינואר 1964
  11. שרגא מקל, אם תצליח להכשיל הצלת שירותי התקשורת - תיפול האחריות עליך, מעריב (עיתון), 28 באוגוסט 1979
  12. או חברת טלפונים או הדרדרות השירותים, מעריב (עיתון), 6 באפריל 1980
  13. דנקה הרניש, התקדמות להקמת חברת הטלפונים, דבר, 31 באוגוסט 1980
  14. יהושע ביצור, משרד הדואר מתלבט בשאלת מיבנה, מעריב (עיתון), 22 ביולי 1970
  15. גבי קסלר, שרותי הדואר לפני מפולת, מעריב (עיתון), 8 בדצמבר 1980
  16. יאיר שטרן, תקנה משנות ה-20 סייעה למיניסטר הפוסטה לשמור על המונופול, מעריב (עיתון), 26 בנובמבר 1970
  17. אלי דנון ועמירם פליישר, הוחרם ציוד לשידור בטלוויזיה - כבל, מעריב (עיתון), 31 באוגוסט 1980
  18. יהודה גורן, משרד התקשורת יפשוט שוב על תחנות טלוויזיה, מעריב (עיתון), 6 במאי 1983
  19. שמעון וייס, יחס של איפה ואיפה, דבר, 20 באפריל 1981
  20. ברוך נאה, חוסל ערוץ בבלי, מעריב (עיתון), 30 בינואר 1987
  21. אמיר טייג, תשכחו מתחרות בשוק הסלולר, באתר TheMarker, 5 בנובמבר 2009
  22. ניצן סדן, יוזמת כחלון: אז מה זה "סיב עד הבית"?, באתר ynet, 16 בדצמבר 2009
  23. צבי זרחיה, נתניהו: צחי הנגבי יהיה שר התקשורת - אבל רק לשלושה חודשים, באתר TheMarker, 17 בפברואר 2017
  24. עמרי מילמן, נתניהו וכחלון הודיעו רשמית: נאמץ את מתווה הפשרה - תוקם חברת חדשות נפרדת לתאגיד, באתר כלכליסט, 30 במרץ 2017
  25. אביב גוטר ותומר גנון, פילבר התפשר: הסכים להארכת ההשעיה, באתר כלכליסט, 6 בפברואר 2018
  26. ynet, אורי אולניק ימונה למנכ"ל משרד התקשורת, באתר ynet, 9 באפריל 2001
  27. איילה הורביץ, מרדכי מרדכי- מנכ"ל משרד התקשורת החדש, באתר nrg, 18 ביוני 2006
  28. אמיתי זיו, מנכ"ל חדש למשרד התקשורת: עדן בר טל, באתר הארץ, 4 ביולי 2009
  29. במקום פילבר: מימון שמילה מונה למ"מ מנכ"ל משרד התקשורת, באתר גלובס, 17 ביולי 2017
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.