מכשפה

על מנת להתאים דף זה למכלול דרוש לבצע בו תיקון כבד. הדף הועבר לטיפולם של עורכי אספקלריה.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית שמימין לתיבת החיפוש, מתחת "רענון" מופיע "בקש טיפול". יש למלא את הסיווג המתאים. אם אין כזה, בחרו: שונות.

מכשפה היא אישה העוסקת בכישוף. לפי אמונות עממיות, למכשפה כוחות מאגיים והיא משתמשת בהם בדרך כלל כדי להזיק לבני אדם. לעיתים היא יוצרת בריתות עם שדים ועם השטן. במהלך ההיסטוריה נרדפו נשים רבות בחשד לכישוף. נשים מכשפות מהוות מוטיב שכיח באגדות עם.

מכשפות בהיסטוריה

במערב היוו המכשפות לעיתים קרובות איום על השלטון והסמכויות המקומיות, הדתיות והמדעיות. פרקטיקות אחדות הקשורות לצמחי מרפא שויכו לעיסוק בכשפים, ביניהם צמחים עם השפעות פסיכואקטיביות[1]. נשים שהואשמו בכישוף נרדפו והוצאו להורג על ידי סמכויות אלו. באנגליה, בימי הביניים, נשים נשרפו והועלו על המוקד במסגרת ציד מכשפות. הכנסייה הקתולית בתקופת ימי הביניים רדפה אחרי נשים עצמאיות וחזקות, במיוחד נשים לא נשואות - רווקות, גרושות ואלמנות[2] - תוך האשמתן בכישוף. לנשים אדומות שיער היה סיכוי גבוה להיחשב כמכשפות. עד היום "ציד מכשפות" הוא ביטוי שמתאר האשמה חסרת בסיס, רדיפה ומשפט לא הוגן.

בין האישומים שהאשימו מכשפות היו: גרימת עקרות, פגיעה ביבולים, גרימת מחלות ומוות, פיתוי, שינוי צורה ויצירת קשרים עם השטן.

בניגוד לדעה הרווחת, ציד המכשפות היה קטן יחסית בימי הביניים. הרדיפה האמיתית תפסה תאוצה בתחילת המאה ה-15, תום ימי הביניים ותחילת הרנסאנס. אפשר ליחס את ראשיתה הממוסדת לבולה שהוציא אינוקנטיוס השמיני ב-1484, השנה שבה החלה כהונתו, לבקשת האינקיוויזטור הגרמני היינריך קרמר. "שמענו בצער", כתב אינוקנטיוס, "על גברים ונשים המוסרים עצמם לשדים ומבצעים מעשי כישוף המזיקים לאדם, לחיות המשק ולכל תנובת השדה".

ציד המכשפות החל בגרמניה ובאיטליה[דרוש מקור], והתפשט ברחבי מערב אירופה וגם ביבשות אחרות. מספר מקרי המוות כתוצאה מהציד מוערך ב-40,000 עד 100,000. בשנת 1692 התרחש ציד המכשפות בסיילם שבמסצ'וסטס. בשנת 1735 נאסר ציד מכשפות בחוק האנגלי.

המכשפות ביהדות

ערך מורחב – איסורי כישוף ביהדות

במקרא

התורה אוסרת על כישוף: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף"[3] ואף גזרה דין מוות על העוסקים בו, כנאמר: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה"[4]. המפרשים מציינים כי "דיבר הכתוב בהווה", כלומר הפסוק נקט לשון נקבה בהקשר זה, מכיוון שרוב העוסקים בתחום היו נשים, אך הן האיסור והן הענישה שווים גם כשמדובר בגברים. ישנה עוד פרשנות נפוצה פחות ומקובלת פחות במגזר האורתודוקסי, ועל פיה נקט המקרא בשם עצם קיבוצי ("מכשפה" - כלל המכשפים, כמו "דגה" - כלל הדגים). טעמים שונים ניתנו לאיסור, ביניהם הרחקה מעבודה זרה (הכישוף היה חלק מהדתות הפגניות) כמו כן נחלקו הדעות בשאלה האם התורה אסרה על הכישוף מכיוון שהוא ממשי, או שמא בדיוק להפך – משום שאין בו ממש.

בספר שמואל נודע לקורא בעקיפין, דרך דבריה של בעלת האוב, על הרג מכשפות שנעשה בידי שאול המלך.

בספר נחום כתוב: "מרוב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים, המוכרת גויים בזנוניה ומשפחות בכשפיה"[5]. כאן יש קישור בין פיתוי מיני לכשפים.

במשנה

במסכת אבות כתוב: "מרבה נשים – מרבה כשפים"[6]. האמירה הזו היא חלק ממספר אמירות המדריכות את האדם כיצד ראוי להתנהג בעולם. כאשר מספר נשים מתגוררות בבית אחד, יהיו שם יותר כשפים. ייתכן ומדובר בכשפי פיתוי בין נשים המתחרות על לב הבעל.

במדרש

במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי נאמר "רוב כשפים בנשים"[7] רוב מי שעסק בכישוף בתקופה ההיא היו נשים. במדרש שנמצא בגניזה הקהירית ישנו תיאור "נשיכת" אישה רעה כהורגת[8]. בכך מייחסים כוחות מאגיים שליליים לכל הנשים.

בתלמוד

ישנם מקורות בתלמוד הרואים קשר הדוק בין נשים בכללן לכשפים: "רוב נשים מצויות בכשפין"[9], וכן "רוב נשים כשפניות"[10]. ביטוי מכליל יותר מתאר כל אישה, אף הצדיקה ביותר, כמכשפה: "הכשירה שבנשים בעלת כשפים"[11] . מקור אחר מייחס לכל הנשים, במיוחד בזמן מחזור, יכולות מיסטיות של יכולת לסכסך בין חברים, להשרות רוח-זינונים ואף לגרום למוות – ונזקים אלו עלולים להיגרם אף ללא ידיעתה של האשה.

המשנה במסכת סנהדרין (ו, ה) מזכירה את שמעון בן שטח שתלה שמונים נשים באשקלון ביום אחד; בניגוד לכלל האומר שאין תולים אישה שמתה בבית דין, ובניגוד לכלל שאין בית דין דן שני אנשים ביום אחד. דברים אלו נעשו כהוראת שעה.
בתלמוד הירושלמי[12] נאמר שאותן שמונים נשים היו מכשפות, ומסופר בצורה ארוכה על הרקע של הסיפור ועל דרך תפיסתן.

הגמרא במסכת סוטה מזכירה מכשפה יהודיה בשם יוחני בת רטיבי, אשר לפי הפרשנים, הייתה מעכבת לידות של נשים בעזרת כישופיה[13].

ישנם מספר מקורות המתארים עד כמה מעשי הכשפים היו נפוצים בקרב בנות ישראל.

במסכת עירובין[14]נאמר כי צריך להרים מאכלים (מאפים) מהקרקע, אך בתקופתו של רשב"י בה בנות ישראל עסקו הרבה בכשפים, יש חשש שהמאכל מכושף ויכול להזיק למי שירים אותו.

במסכת פסחים[15]כתוב שאם שתי נשים יושבות בפרשת דרכים, כל אחת בצד אחר של השביל, ופניהן זו מול זו, הן כנראה עוסקות בכשפים. כדי להתחמק מהשפעתן הרעה יש לערוך טקס מסוים, ולהגיד משפט המזכיר שמות שדים.

קטע נוסף המתאר את הנשים כמכשפות מופיע במסכת ברכות:[16] אדם שיצא מחוץ לכרך, לעיר הגדולה, והריח ריח בשמים לא מברך אם יש רוב לעובדי כוכבים, מפני שקיים סיכוי רב שהבשמים הם קטורת לצורכי כישוף, ואסור ליהנות מעבודה זרה. אם מדובר על מקום בו יש רוב דמוגרפי לישראל יש מחלוקת בדבר, ר' יוסי טוען שעדיין אסור לברך מפני שבנות ישראל שותפות לפולחן הקטורת לצורכי כישוף. כאן רואים זיהוי בין עבודה זרה לכישוף.

במסכת גיטין[17]מובא סיפור על רב עיליש ובנותיו של רב נחמן, שנלקחו בשבי. רב עיליש מבחין כי הנשים בוחשות בקדריה בידיהן ולא נכוות. מאחר ששמע שאינן מעונינות לחזור לביתן ולהתחתן עם יהודים, הסיק כי הסיבה שהן לא נכוו היא לא נס שנעשה להן בשל צדיקותן, אלא שהן עוסקות בכשפים.

סיפור נוסף במסכת סנהדרין[18] מתאר חכם בשם ינאי שהלך לפונדק. בפונדק נתקל במכשפה שהגישה לו אוכל מכושף. הוא חשד בה ונמנע מלאכול, והאכיל את המכשפה באוכל מכושף משלו. המכשפה הפכה לחמור, והוא רכב עליה בדרכו לשוק. חברתה של המכשפה ביטלה את הכישוף, וכך ראו כל אנשי העיר את החכם רוכב על אישה באמצע השוק.

מכשפות בפסיכואנליזה

לדעת ברונו בטלהיים[19], המכשפה, כדמויות שליליות נוספות, מציגה את הפחד מפני מבוגרים סמכותיים בעלי השפעה על הילד. הילד צריך לקבל ביטחון במבוגר שתמיד יגן עליו, וכשזה לא מתרחש, לילד קל יותר 'לפצל' את דמות ההורה לדמות 'טובה' ודמות 'רעה'. לא אחת המכשפה היא האמא החורגת, לאחר שהאמא הטובה מתה. כך הילד מפצל את הרגשות הסותרים שהוא חש כלפי אמו. לילד "טוב" אסור לכעוס ולייחס לאמו תכונות שליליות, וכעסים אלו מופנים כלפי המכשפות בסיפורים. במקביל, הדמויות השליליות מבטאות דחפים שליליים שאותם הילד צריך להדחיק. הרצון להיות רע ולפגוע באחרים עובר סובלימציה דרך המכשפות ודמויות שליליות נוספות.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ולטר בנימין, רדיו בנימין, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016, הפרק "משפטי מכשפות", עמ' 19–30.
  • ראסל,ג,פ, ברוקס, א. היסטוריה של הכישוף: קוסמים, מכשפות ופגאנים. תל אביב: רסלינג . 2008.
  • בר און, י' . מכשפה יהודיה חצר מלך צרפת : משפטה של לאונורה גליגאי, 1617 . ירושלים : כרמל, 2010 .
  • משיח, סלינה “מכשפות מתהפכות ותודעות משתנות: על סיפורי מכשפות לילדים ספרות ילדים ונוער ד', 1993, pp. 19–27.

קישורים חיצוניים


Leary, J. (2013), "Where there are many women there are many witches: The Social and Intellectual Understanding of Femininity in the 'Malleus Maleficarum' (1486)", Reinvention: an International Journal of Undergraduate Research', Volume 6, Issue 1

הערות שוליים

  1. ד"ר מינה פארן, צמחי המכשפות, אתר העמותה הישראלית לצמחי מרפא (עיל"ם)
  2. Rich, Adrienne (1993). Adrienne Rich's Poetry and Prose. New York and London: Norton & Company. עמ' 203–33. 
  3. דברים, י"ח, י'
  4. ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק י"ז
  5. ספר נחום, פרק ג', פסוק ד'
  6. משנה, מסכת אבות, פרק ב', משנה ז'
  7. מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, כב:יז
  8. אחיטוב יוסף, על יחוס תכונות דמוניות לאישה, מחניים 14, תשס"ג, עמ' 149–159
  9. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף סז עמוד א
  10. תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ז', הלכה י"ג (דף כ"ה, טור ד')
  11. תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק ד', הלכה י"א; מסכת סופרים, פרק ט"ו
  12. תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה ב' (דף יא עמוד א)
  13. רש"י על מסכת סוטה, דף כב עמוד א: "אלמנה מכשפה היתה, וכשמגיע עת לידת אשה, הייתה עוצרת רחמה במכשפות ולאחר שמצטערת הרבה הייתה אומרת אלך ואבקש רחמים אולי תשמע תפלתי והולכת וסותרת כשפיה והולד יוצא. פעם אחת היה לה שכיר יום בביתה והיא הלכה לבית האשה היולדת, ושמע השכיר קול הכשפים מתקשקשין בכלי כמו שהולד מקשקש במעי האם ובא ופתח את מגופת הכלי והכשפים יצאו והוולד נולד, וידעו כי בעלת כשפים היא".
  14. תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף סד עמוד ב
  15. תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קיא עמוד א
  16. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נג עמוד א
  17. תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף מה עמוד א
  18. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף סז עמוד ב
  19. ברונו בטלהיים, קסמן של אגדות, מודן, 2002
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.