מיתולוגיה יוונית

על מנת להתאים דף זה למכלול דרוש לבצע בו תיקון כבד. הדף הועבר לטיפולם של עורכי אספקלריה.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית שמימין לתיבת החיפוש, מתחת "רענון" מופיע "בקש טיפול". יש למלא את הסיווג המתאים. אם אין כזה, בחרו: שונות.

יוון העתיקה
פורטל יוון העתיקה
תקופת המעבר

איוניםדוריםהפלישה הדורית    

התקופה הארכאית

פוליסהקולוניזציה היווניתטיראניההומרוסהסיודוס   

התקופה הקלאסית

מלחמת פרס-יווןאתונה העתיקהספרטהתבאיהתיאטרון ביוון העתיקה

התקופה ההלניסטית

התרבות ההלניסטיתהממלכה הסלאוקיתמוקדוןמצריםיווןפונטוספרגמוןאפירוס

היסטוריה צבאית

פלנקסהופליטהצבא הספרטניהצבא המקדוני

נושאי רוחב

אדריכלותאמנותדת • החברה • כלכלהמטבחתיאטרוןמיתולוגיהמתמטיקהפילוסופיהספורטספרות

המיתולוגיה היוונית היא אוסף המיתוסים שנוצרו ביוון העתיקה. מיתוסים אלה קיימים הרבה זמן, ומספרים בין היתר, על האלילים בדמות אנושית, תולדות עלילותיהם ועלילות גיבורים בני תמותה או אלים למחצה ומפלצות למיניהם. המיתולוגיה אינה כוללת את הדת היוונית, אך היא כוללת את הפולחן, אשר חלקו ממוסד, מוגדר ומנוהל על ידי הפוליס, וחלקו טקסים פרטיים ובחלקם מסתוריים.

רומא העתיקה, שכבשה את יוון, אימצה מן היוונים את המיתולוגיה, ולכן במיתולוגיה הרומית מופיעים סיפורים כמעט זהים, אבל בשמות שונים.

על המיתולוגיה

בתרבות היוונית היה מספר רב של אלים, על פי תפקידיהם ועל פי מיקומם. בערים שונות היו אלים מקומיים, בעלי שמות שונים, שמילאו תפקידים שונים. תכונות אנושיות, תחומי עיסוק אנושיים, כוחות טבע כלליים ואף מעיינות ונהרות ספציפיים, זוהו עם אלים אלה ואחרים.

דמויות האלים היו מואנשות והם היו, במידה רבה, מעין אדם-על. בעיקרו של דבר, דמו בצורתם החיצונית לזו האנושית ובתכונותיהם לאלה של בני האדם, אך היו חזקים יותר ובעלי חיי נצח. הם יכלו להיפצע, אך חוסנם הגופני היה רב והם החלימו בקלות, כשנפצעו דמם היה זהב קסום שנקרש במהירות רבה. היו להם רגשות של בני תמותה, כמו תשוקה, אהבה, קנאה ושנאה, והם יכלו לעשות מעשים לא מוסריים, אך לבני האדם אסור היה לבקרם על מעשיהם. לעיתים היו האלים חוברים אל בני האדם, מקיימים איתם יחסים (כמו למשל, זאוס), ואף יולדים ילדים חצי-אנושיים, כמו הסיפור המיתי על הרקלס (או הרקולס במיתולוגיה הרומית).

שנים עשר האלים החשובים ביותר נקראו האלים האולימפיים, כיוון ששכנו - לפי המיתולוגיה - על פסגתו של הר האולימפוס, הגבוה שבהרי יוון. הם שמרו על חיי נצח בעזרת מזון האלים - האמברוסיה ומשקה האלים - נקטר. באמנות אפשר לזהות את דמויות האלים השונים על-פי סמלים מקובלים שהיו ידועים לכל - לבוש, חיה או חפץ שנחשבו לסמליהם האישיים. האלים הופיעו לעיני בני האדם בגלגולי צורה ובתחפושות שונות.

הדחף הבסיסי לאמונה באלים היה ניסיון להסביר את כוחות הטבע הלא מוסברים ולנסות לגייס אותם למען האדם, כמו גם להסביר מאורעות היסטוריים. ניסיון הפקת הלקח הוא מוטיב ידוע במיתולוגיה היוונית (כמו למשל סיפור לידתו של המינוטאורוס). היו כאלו שלא רק שעבדו אלים ידועים, אלא אף כאלו שלא ידועים. באתונה הייתה עבודה של "האל הלא ידוע", כנראה במטרה לכסות את כוחות הטבע שלא זוהו - עובדה שהיוותה פתח להמרתם לנצרות מאוחר יותר.

על פי המיתולוגיה, לבני האדם יש נשמה (הקרויה פסיכה) שיוצאת מגופם בזמן מותם ומגיעה לשאול (מקום תת-קרקעי), שכדי להגיע אליו יש לחצות באמצעות סירה נהר תת-קרקעי בשם סטיקס. לשם חציית הנהר צריך היה לשלם באובול לזקן ששט בסירה, כארון. לשם כך צוידו המתים באובול אחד תחת לשונם בעת קבורתם. קרברוס, כלב תלת ראשי, שמר על פתח השאול כך שאיש לא יוכל להיכנס או לצאת, בתוך השאול ממוקם טרטרוס שהוא מדור עמוק יותר של השאול, שם כלואות המפלצות האיומות ביותר במיתולוגיה ובהם קרונוס, אבי האלים ומנהיג הטיטאנים.

מקורות המיתולוגיה

השפעתן של המיתולוגיות המזרחיות (מיתולוגיה בבלית, מיתולוגיה פרסית, מיתולוגיה כנענית ומיתולוגיה מצרית) ניכרת במיתולוגיה זו. אפשר למצוא מקבילות אפילו לסיפורי התנ"ך (השוו לדוגמה את פרשת המבול לסיפורם של דאוקליון ואשתו פירה).

סיפורי המיתולוגיה רווחו בקרב היוונים כתורה שבעל פה עד שהועלו על הכתב בעיקר על ידי שני משוררים: הסיודוס והומרוס. שני המקורות אינם משלימים או חופפים זה את זה ואף ניתן למצוא סתירות ואי התאמות בין שני המקורות.

הומרוס

הומרוס הוא היוצר הקדום מבין השניים. המקור העיקרי לסיפורי המיתולוגיה שלו הן הפואמות איליאדה ואודיסיאה המתוארכות למאה השמינית לפנה"ס. המשורר מתאר את האלים בדומה לשושלת מלוכה עם חצר אצילים המהווים משפחה רחבה. הוא כמעט אינו מתייחס לסיפור הבריאה ותולדות העולם, אלא לעלילות האלים האולימפיים ושאר גיבורי המיתולוגיה. בשירתו נתן בסיס לדת האולימפית הממוסדת.

הסיודוס

הסיודוס תיאר את הבריאה ותולדות העולם בספרו "מעשים וימים" ובפואמה "תיאוגוניה". פואמה זו נכתבה כנראה מספר עשרות שנים לאחר הפואימות של הומרוס. כחלק מתיאור הבריאה מספר המשורר על האלים הכתוניים ומורגשת בסיפוריו השפעתן של המיתולוגיות המזרחיות. על סיפורי אלים אלה מבוססת הדת היוונית הכתונית הפרטית, המסתורית יותר וכנראה גם הקדומה יותר מזו הבאה לידי ביטוי אצל הומרוס.

ההמנונים ההומריים

אוסף של 33 שירי הלל יווניים עתיקים שחוברו בידי משוררים אלמונים לכבוד האלים. הכינוי "הומריים" נדבק בהם, כפועל יוצא מן העובדה שהם בעלי משקל אפי זהה לזה שבאיליאדה ובאודיסיאה המיוחסות להומרוס.

מקורות נוספים

עלילות האלים וגבורת הגיבורים סופרו בטרגדיות של אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס. אפולוניוס מרודוס תיאר בפואמה "ארגונאוטיקה" את סיפור מסע הארגונאוטים, וסיפורו של האל דיוניסוס נכתב על ידי נונוס ביצירתו דיוניסיאקה בתחילת ימי הביניים. ראוי להזכיר גם את הפואמה "איניאדה" מאת המשורר הרומי ורגיליוס, המקבילה לסיפור האודיסיאה. מקור חשוב הוא גם המטמורפוזות מאת אובידיוס, אף על פי שהיא מכילה יותר מיתולוגיה רומית.

תוספות (אפיטטים) לשמות האלים

לרוב, היו האלים בעלי אפיטט (ἐπίθετον), כלומר כינוי מלווה הצמוד לשמם כמו "הרה לבנת הזרועות", "זאוס מכנס העבים", וכן "אפרודיטה המוזהבת".

היו אלים בעלי תיאורים אחדים, למשל אתנה שזכתה לאפיטט ניקה ("אתנה ניקה" - אלת הניצחון) וכן לאפיטטים פוליאס, פרומכוס, פרתנוס. וזאוס שזכה לאפיטט "זאוס של האבות" ו"זאוס הנעלה".

ראו גם

לקריאה נוספת

  • זאב גוטהולד, יחס חכמינו למיתולוגיה היוונית, באתר פשיטא.
  • עדית המילטון, מיתולוגיה, הוצאת מסדה.
  • אפי זיו, מיתולוגיה עכשיו, דניאלה די-נור מוציאים לאור, 2003, ISBN 9653780956
  • אפי זיו, סודות אלי האולימפוס, אור יהודה: כנרת, זמורה, ביתן, 2013, ISBN 9789655525694
  • משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, ירושלים: מאגנס, 1984, ISBN 965223513X
  • גרהארד פינק, מי ומי במיתולוגיה העתיקה, אור יהודה: הד ארצי, 1998
  • ע. פלד, ש. לבני, רותי פישמן, אנדרו ט. קאמינגס, אלכסנדר ס. מוריי, האנציקלופדיה של המיתולוגיה: המיתולוגיה היוונית והרומית, בריאת העולם והאדם, אלי האולימפוס, האלים המשניים, גיבורים, סיפורי עלילה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2013
  • שרה פאנלי ושהם סמיט, מפלצות מיתולוגיות, אנונימה- דניאלה די-נור, 2007, ISBN 9789653781283
  • אהרן שבתאי, המיתולוגיה היוונית, תל אביב: מפה, 2000, ISBN 9653210351
  • ישראל שצמן, אנציקלופדיה של העולם הקלאסי (שני כרכים), ספרית מעריב.
  • עמיקם שפיר, יוון העתיקה (מתוך סדרת הספרים "מיתוסים ואגדות עמים"), ש. פרידמן, 1994.
  • אפרת אביסרור (תרגום), "מיתולוגיה יוונית", עופרים הוצאה לאור, 2004.

קישורים חיצוניים

סדרת תוכניות שמע על המיתולוגיה היוונית
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.