מוסד להשכלה גבוהה

חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן יש להוסיף את יחסם של גדולי ישראל לכל ענין האקדמיה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

מוסד להשכלה גבוהה הוא בית ספר אקדמי המספק השכלה והכשרה מקצועית מעבר לרמת בית הספר התיכון, ואשר מעניק תארים אקדמיים או דיפלומה מקצועית. האדם הלומד במוסד להשכלה גבוהה מכונה סטודנט וצוות המורים והחוקרים נקרא סגל אקדמי.

באופן מסורתי, בחירת המועמדים להשכלה גבוהה מבוססת על הישגים אקדמיים קודמים של כל מועמד[1].

דוגמאות למוסדות להשכלה גבוהה

דוגמאות למוסדות להשכלה גבוהה:

במדינות מסוימות קיימים מוסדות ייחודיים להן, למשל:

  • גראן אקול (בצרפת)
  • קולג' קהילתי (בארצות הברית)
  • בתי ספר גבוהים באירופה היבשתית (למשל, ה-Fachhochschule במדינות דוברות גרמנית; ה-Ammattikorkeakoulu בפינלנד).

היבטים כלכליים

לחינוך גבוה חשיבות כלכלית, ובמדינות המערב רבים מנסים להשיג השכלה גבוהה על מנת לשפר את מצבם בשוק העבודה. הדרישה הובילה לפתיחת מוסדות חדשים וליצירת "תעשייה" של השכלה גבוהה. גם בישראל נפתחו בשנות ה-90 שלוחות אקדמיות ומכללות שהיו אמורות לענות על הדרישה להשכלה גבוהה.

מוסדות להשכלה גבוהה מקבלים לעיתים קרובות תמיכה כספית מן המדינה; בין אם בצורת מלגות המוענקות לסטודנטים לשם תשלום שכר הלימוד, בין אם בצורת סובסידיה למוסד עצמו ובין אם במימון מלא של הלימודים הגבוהים ושל הוצאות המוסד, כפי שנהוג למשל באוניברסיטאות הציבוריות בחלק ממדינות אירופה.

הביקוש להשכלה גבוהה, ובפרט הרצון להשיג את ההטבות הכספיות הנלוות לכך, הביא גם לפתיחתם של בתי חרושת לתארים - מוסדות שהתואר האקדמי נרכש בהם בקלות רבה, ללא הקפדה על רמת הלימודים ועל תוכנם.

סטודנטים בעלי לקויות למידה

קובץ:Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לקות למידה

לקות למידה היא הפרעה נוירו-התפתחותית[2] הפוגעת בתפקודי למידה בסיסיים (קריאה, כתיבה וחישוב), ומפריעה באופן ניכר לאדם לרכוש ולבטא ידע ומיומנויות ברמה הצפויה מאנשים בגילו, השכלתו ומנת המשכל שלו.

לומדים רבים בעלי לקויות למידה מתקבלי למוסדות להשכלה גבוהה, אך מגלים שאין בהם את ההתאמות הנחוצות להם[3]. משום שרוב המרצים והיועצים אינם בקיאים בצרכים של סטודנטים בעלי לקויות למידה, עליהם ללמוד כיצד להיות הסנגורים של עצמם[3]. סינגור עצמי הוא היכולת של האדם לדבר או לפעול בעד עצמו, לעמוד על מימוש זכויותיו כאדם, להחליט מה טוב עבורו ולקבל אחריות על החלטותיו[4].

מוסדות להשכלה גבוהה בישראל

קובץ:Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוסדות להשכלה גבוהה בישראל

בישראל ההכרה במוסד כמוסד להשכלה גבוהה היא בסמכותה של המועצה להשכלה גבוהה, ופתיחתו של מוסד כזה מצריכה היתר של המועצה. הקריטריונים המרכזיים המשמשים את האוניברסיטאות בישראל למיון המועמדים הם תעודת בגרות והבחינה הפסיכומטרית[5], ועם זאת, קיים גם מגוון רחב של מסלולי תואר ראשון שאינם דורשים תעודת בגרות או ציון בבחינה הפסיכומטרית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.


הערות שוליים

  1. Von Stumm, S., Hell, B., & Chamorro-Premuzic, T. (2011). The Hungry Mind Intellectual Curiosity Is the Third Pillar of Academic Performance. Perspectives on Psychological Science, 6(6), 574-588.
  2. American Psychiatric Association - APA, (2013). DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANUAL OF MENTAL DISORDERS, FIFTH EDITION - DSM 5.
  3. 1 2 Lock, R. H., & Layton, C. A. (2001). Succeeding in postsecondary ed through self-advocacy. Teaching Exceptional Children, 34(2), 66-71.
  4. לאה קוזמינסקי (2004). "מדברים בעד עצמם - סינגור עצמי של לומדים עם לקויות למידה". הוצאת יסוד ומכון מופ"ת
  5. שרה גורי-רוזנבליט (2000). נגישות להשכלה גבוהה: היבטים חברתיים ותהליכי מיון - ניירות עמדה. ירושלים: מכון ון ליר.
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.