מודה אני

ביהדות, מודה אני היא תפילת הודיה קצרה הנאמרת מיד עם השכמת הבוקר: "מוֹדֶה (מוֹדָה) אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּים. שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה. רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ׃"

נוסח ומשמעות

התפילה מקובלת ברוב תפוצות ישראל והיא אחת התפילות המוכרות ביותר, אף על פי שהיא אינה מופיעה בתלמוד ובשולחן ערוך. מקורה הראשון הוא בספר סדר היום שחיבר המקובל הצפתי רבי משה בן מכיר. בתלמוד הירושלמי[1] ישנה תפילה אחרת שדומה מעט בנוסחה: "מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה", ואולם תפילה זו שבירושלמי היא חלק משלוש תפילות שנאמרות בשלושת חלקי היום.

התפילה מסתיימת בביטוי "רבה אמונתך", שמקורו בפסוק במגילת איכה[2]: "חדשים לבקרים - רבה אמונתך". שיבוש רווח בפיסוק התפילה הוא חיבור המילה 'רבה' למילה 'בחמלה' הקודמת לה, במקום חיבורה למילה 'אמונתך' הבאה אחריה.

עניינה של התפילה קשור לאמונה, שבשעת השינה מתנתקת הנשמה מהגוף ומופקדת בידי הקל, והוא מחזירה ברחמיו בבוקר מחודשת ורעננה. סימוכין לתפיסה זו יש בפסוק "בידך אפקיד רוחי"[3], שעליו מסתמך הפיוט אדון עולם - "בידו אפקיד רוחי, בעת אישן ואעירה." ועל כן נחשבת אצל חז"ל שינה כמיתה קטנה, "שינה אחד מששים במיתה" (מסכת ברכות, דף נז עמוד ב), והאדם המאמין שמוצא את עצמו בבוקר שב לחיים ולהכרה, מעלה על שפתיו תפילת הודיה על "תחיית מתים" קטנה זו.

בביטוי המסיים 'רבה אמונתך' ישנם שני פרושים, האחד שה' אינו מעכב את הפיקדון, ומחזק את האמונה בו, בהחזרת הנשמות המופקדות אצלו (חת"ם סופר). פירוש אחר גורס שלקל יש אמונה רבה בבני אדם שיעשו מעשים טובים וישרים, ולכן הוא מחזיר להם את נשמותיהם.

בסידורים מסורתיים התפילה מנוקדת בלשון זכר: "מודֶה אני", אך בחלק מהסידורים המודרניים מופיעה גם וריאציה לנשים בלשון נקבה: "מודָה אני".

בשונה מתפילות וברכות אחרות שאינן נאמרות לפני נטילת ידיים, תפילה זו אינה מכילה את שם ה', ולפיכך נאמרת לפניה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.