לואי-איג ונסאן


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות (זמני)

פרמטרים ריקים [ מפלגה פוליטית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים [ פרסים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

לואי-איג ונסאן
Louis-Hugues Vincent

תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה סנט-אלבן-דה-וולסר, מחוז איזר, צרפת
פטירה ירושלים, אז בירדן
מקום קבורה ירושלים
מקום מגורים צרפת, ארץ ישראל המנדטורית, ירדן
כינויים נוספים האב לואי איג ונסאן
פעילות בולטת ארכאולוגיה מקראית
הוראה
ידוע בשל חפירות בארץ ישראל - במעין גיחון, תל אל-פארעה (תרצה), חקר הקרמיקה הארץ-ישראלית העתיקה וכו'
עיסוק ארכאולוג
מקצוע נזיר, ארכאולוג
תפקיד

מורה ב"אקול ביבליק" בירושלים
עורך "רווי ביבליק"

דת נזיר דומיניקני (הכנסייה הרומית-קתולית)

האב לואי-אִיג ונסאן (Louis-Hugues Vincent; 31 באוגוסט 1872, סנט-אלבן-דה-וולסר, צרפת - 30 בדצמבר 1960, ירושלים, אז בירדן) היה כומר נוצרי צרפתי, מן המסדר הדומיניקני בירושלים, ארכאולוג, מורה בבית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה (EBAF), מחבר ספרים וחוקר ארץ ישראל במשך שנים רבות.

פרטים ביוגרפיים

לואי-איג ונסאן נולד בשנת 1872 בצרפת, בעיירה סנט-אלבן-דה-וולסר (Saint Albin-de-Vaulserre) במחוז איזר (Isère), דרומית-מזרחית לעיר ליון. אחרי תקופת חניכות אצל הנזירים הדומיניקנים באזור ליון, נשלח בשנת 1891 למנזר סנט אטיין שבירושלים, שם גר עד למותו, במשך כמעט שבעים שנה, פרט לשהות ארוכה בצרפת בימי מלחמות העולם.

את לימודיו והסמכתו ככומר קתולי עשה בבית הספר הצרפתי למקרא וארכאולוגיה, שהוקם במתחם המנזר הדומיניקני שנה לפני הגעתו על ידי האב מארי-ז'וזף לגראנז'. במהרה הפך לאחד החוקרים הבקיאים ביותר בתחום הארכאולוגיה המקראית, כולל בתחום הקרמיקה ושרידים עתיקים אחרים. לפיכך התבקש בגיל צעיר ללמֵד ארכאולוגיה במסגרת בית הספר שבו למד.

במהלך חייו הגיע להכיר מקרוב את כל האתרים הארכאולוגיים הידועים בזמנו בארץ ישראל. בין השאר, חפר בתל פארעה (צפון) ביחד עם הכומר רולאן דה וו.

ונסאן פרסם מאמרים רבים בכתב העת Revue Biblique , ואף היה עורכו בין השנים 19311938. בשנת 1953 ביקש לפרסם ביוגרפיה של האב לגראנז' אך הספר נאסר לפרסום על ידי הצנזורים של הכנסייה. [1]

ונסאן נפטר בירושלים (שהייתה אז תחת השלטון הירדני) בגיל 88. הוא נקבר בחצר המנזר הדומיניקני, במתחם קבורה עתיק, לצדם של רבים מעמיתיו למסדר הדומיניקני ולסגל בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה.

אותות כבוד והצטיינות

ספריו

  • Canaan d'après l'exploration récente Paris: J. Gabalda, 1907 (Internet Archive)
  • Underground Jerusalem: Discoveries on the Hill of Ophel (1901-11), London: Cox, 1911[2]
  • Céramique de la Palestine, Paris: Champion, 1923
  • Mémorial Lagrange, Paris: J. Gabalda, 1940
  • Histoire de la Basilique du Saint Sépulcre, Ist. Italiano d'Arti Grafiche, 1949

עם האב פליקס-מארי אבל (Félix-Marie Abel):

  • Jérusalem, recherches de topographie, d’archéologie et d’histoire, Paris: Gabalda, 1912 (Internet Archive: Vol.1, Vol.2)
  • Bethléem, le sanctuaire de la nativité, Paris: J Gabalda, 1914 (Internet Archive)
  • Hébron, le Haram el-Khalîl, Paris: Ernest Leroux, 1923
  • Saint-Anne et les sanctuaires hors de la ville, histoire monumentale de la Jérusalem nouvelle Paris: J. Gabalda, 1926
  • Emmaüs, sa basilique et son histoire, Paris: Ernest Leroux, 1932

עם מארי-ז'וזף סטב (Marie-Joseph Steve):

  • Jérusalem de l'Ancien Testament, Paris: J.Gabalda, 1954

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. C. J. T. Talar, Marie-Joseph Lagrange: Une biographie critique (review), Catholic Historical Review, Vol. 92 #1 January 2006
  2. ל' א' ונסאן, ירושלים של מטה : תגליות מעיר דוד 1909‏–‏1911, תורגם על ידי פרופ' רוני רייך בתוספת מבוא והערות, ירושלים:הוצאת מגלי"ם

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.