כלל ופרט או ריבוי ומיעוט

כלל ופרט או ריבוי ומיעוט היא מחלוקת תלמודית האם מגדירים את הריבויים והמיעוטים שבמקרא כ"כלל ופרט" או כ"ריבוי ומיעוט". מקובל לייחס את עיקרי השיטות לרבי עקיבא ורבי ישמעאל שנחלקו בכך בהרבה מקומות, אף שתנאים רבים הקודמים להם כבר נחלקו בכך. בדעת תנאים אחרים נחלקו הראשונים האם זו מחלוקת עקרונית-כללית בכל התורה או שזו מחלוקת מקומית במספר מקומות בש"ס שאין זיקה ביניהם.

המידות של כלל ופרט מתמקדות ביחסי הכללים והפרטים המפורשים בכתוב, ועל פיהם נרמז מה שלא נכתב. לעומת זאת מידות ה"ריבוי ומיעוט", מתייחסות אל הפרטים כעצמאיים, ולא מחשיבות אותם כפירושו של הכלל. ההבדל בין שתי השיטות מתבטא בהיקף הדברים אותם לומדים מן הכתוב[1]

עיקרי המחלוקת

רבי עקיבא ורבי ישמעאל נחלקו כאשר כתוב בתורה תיבה הכוללת דברים רבים, ולאחריה כתוב תיבה הממעטת דברים מסויימים, האם מגדירים את התיבה הכוללת כ"כלל" - הבא לכלול את כל הדברים, והתיבה הממעטת כפרט - המצמצם ומפרש את הכלל; או שמגדירים את התיבה הכוללת כ"ריבוי" - המרבה את כל הדברים, והתיבה הממעטת כ"מיעוט" - הממעט דברים מסויימים.

ההבדלים בין שתי ההגדרות:

  • כלל ופרט

במקרה של תיבה כוללת (כלל) ולאחריה תיבה מצמצמת (פרט), "אין בכלל אלא מה שבפרט", התיבה המצמצמת מפרשת שהתיבה הכוללת מכוונת למפורט בתיבה המצמצמת.

לדוגמה: נחלקו חכמים ורבי אליעזר אם כל הנסקלים נתלים, או רק המגדף והעובד עבודה זרה. והגמרא[2] מפרשת את סברת חכמים במה שנאמר במצות תליית הנסקלים "והומת ותלית" - כלל, ונאמר בפרשת המגדף "כי קללת" פרט, ואילו היו התיבות נכתבות בפרשה אחת היינו דורשים שרק המגדף נתלה, מכיון ש"אין בכלל אלא מה שבפרט", אך כיון שהתיבות נכתבו בפרשיות רחוקות - הפרט אינו ממעט את כל הכופרים בעיקר, ולכן אף עובדי עבודה זרה נתלים.

  • ריבוי ומיעוט

במקרה של תיבה כוללת (ריבוי) ולאחריה תיבה ממעטת (מיעוט), המיעוט ממעט רק דברים השונים מהפרט המוזכר בכתוב והריבוי מרבה את כל שאר דברים. (למעשה, ריבוי ומיעוט דומה ל"כלל ופרט וכלל").

לדוגמה: הגמרא[3] מפרשת את סברת רבי אליעזר שכל הנסקלים נתלים, במה שנאמר "והומת ותלית" - רבוי, "כי קללת" - מיעוט, ואילו היו התיבות נכתבות בפרשה אחת היה המיעוט מצמצם את מצוות התלייה רק למגדף ולעובד עבודה זרה, כדין "ריבוי ומיעוט", אך מכיון שהתיבות נכתבו בפרשיות רחוקות - איננו מתייחסים כלל למיעוט, ולכן כל הנסקלים נתלים.

  • פרט וכלל

במקרה של תיבה מצמצמת (פרט) ולאחריה תיבה כוללת (כלל), "נעשה כלל מוסיף על הפרט", התיבה הכוללת מפרשת שהתיבה המצמצמת הינה דוגמה בלבד, ויש להוסיף עליה את כל מה שנכלל בכלל.

כדוגמה יש להביא את ההלכה שנפסקה לגבי שומר שלא חייב במיתת הבהמה או פציעתה "מפרט וכלל כיצד? "כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה"[4] - פרט, "וכל בהמה לשמור" - כלל. פרט וכלל, נעשה כלל מוסיף על הפרט." ולכן במקרה כזה הדין של הדין של השמירה יחול על כל סוג של בהמה.

  • מיעוט וריבוי

במקרה של תיבה ממעטת (מיעוט) ולאחריה תיבה כוללת (ריבוי), הריבוי מרבה הכל חוץ מדבר אחד. ואין הבדל בין ריבוי ומיעוט - לריבוי ומיעוט וריבוי[5].

בדוגמה של השומר שלא חייב במיתת הבהמה או פציעתה, ידרוש מיעוט וריבוי: ""כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה" - מיעט, "וכל בהמה לשמור" - ריבה." ולכן במקרה כזה הדין של הדין של השמירה יחול על כל סוג של בהמה חוץ משור של הקדש.

  • כלל פרט וכלל

במקרה של תיבה כוללת (כלל) ולאחריה תיבה מצמצמת (פרט), ולאחריה שוב תיבה כוללת (כלל), "אין בכלל אלא מה שבפרט", כלומר, שלומדים את הפרט ואת כל הדומה לו.

  • ריבוי ומיעוט וריבוי

במקרה של תיבה כוללת (ריבוי) ולאחריה תיבה ממעטת (מיעוט), ולאחריה שוב תיבה כוללת (ריבוי), הריבוי מרבה הכל חוץ מדבר אחד.

דעת תנאים נוספים

המחלוקת בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל היא רוחבית בכל התלמוד, שרבי עקיבא דורש "ריבויים ומיעוטים" ורבי ישמעאל דורש "כללים ופרטים". אולם דעתם של שאר התנאים אינה ברורה, וייתכן שיכול תנא לדרוש במקום אחד בדרך של כלל ופרט, ובמקום אחר בריבוי ומיעוט.

הריטב"א[6] מצדד בדעת רבי אליעזר שאף שסבר מן הסתם כדעת תלמידו רבי עקיבא, "יש מקומות שיודה בכלל ופרט וכלל", אם קיבל מרבותיו כך בפירוש. אולם התוספות[7]מבארים כי מי שדורש את התורה בריבוי ומיעוט אינו דורש לעולם בכלל ופרט[8]

התנאים שמצאנו בפרוש שדורשים את התורה בכלל פרט וכלל הם רבי ישמעאל[9], רבי נחוניא בן הקנה[10], רבי יהודה הנשיא[11].

אבל רבי עקיבא[12], נחום איש גמזו[13], רבי יהודה בן גדיש[14], רבי אליעזר[15] ורבי יוסי בר יהודה [16] דרשו בריבוי ומיעוט.

להלכה

התוספות[17] פוסק שלהלכה דורשים בכללים ופרטים וכן כתב האור זרוע[18]וכן יש אומרים[19] בדעת הרמב"ם.

לעומתם הראב"ן [20] והראבי"ה [21] ויש אומרים[22] בדעת הרמב"ם פוסקים שלהלכה דורשים בריבוי ומיעוט

ראו גם

הערות שוליים

  1. מידות הדרש: רבי עקיבא ורבי ישמעאל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  2. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מה עמוד ב.
  3. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מו עמוד א.
  4. ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ט'
  5. רש"י נזיר לה ב דיבור המתחיל "ומיעט".
  6. במסכת עירובין דף כח עמוד א
  7. במסכת נזיר דף לד עמוד ב' דיבור המתחיל רבי אליעזר
  8. וכן נקט במשנה למלך הלכות עבדים פרק ד הלכה ט, והוכיח מדברי הגמרא במסכת שבועות שהקשתה איך דרש רבי עקיבא בכלל ופרט, הרי הוא דורש תמיד בריבוי ומיעוט.
  9. שבועות כ"ו.
  10. שבועות כ"ו.
  11. שבועות ד:
  12. שבועות ד.
  13. שבועות ד.
  14. עירובין כ"ז.
  15. עירובין כ"ז.
  16. מסכת שבועות דף ד:
  17. נידה ל.
  18. חלק ב' סימן י"ד
  19. עצמות יוסף קידושין כ"א: פרי חדש יורה דעה סימן פ"ד סעיף קטן ז, וחקרי לב שבועות ד:
  20. שבועות פרק א
  21. סימן תתקפ"א
  22. תוספות יום-טוב בכורות פרק ח' משנה ח', ברטנורא בכורות פרק ח' משנה ח'
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.