כירורגיה

על מנת להתאים דף זה למכלול דרוש לבצע בו תיקון כבד. הדף הועבר לטיפולם של עורכי אספקלריה.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית שמימין לתיבת החיפוש, מתחת "רענון" מופיע "בקש טיפול". יש למלא את הסיווג המתאים. אם אין כזה, בחרו: שונות.

ערך זה דורש שכתוב מפני אי התאמת אופיו או תכניו למדיניות המכלול. הסיבה לכך: תיארוכים.
ניתן להיעזר בשכתוב ערך זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

כירורגיה היא תחום ברפואה העוסק בריפוי מחלות, פציעות ומצבים רפואיים אחרים באמצעות ניתוח פולשני של גוף החולה.

כיום ניתן לבצע ניתוחים זעיר פולשניים, אשר מבוצעים באמצעות מספר חתכים קטנים בשילוב עם מצלמה.

הכירורגיה מבוצעת לרוב בבתי חולים, אם כי כיום הולך וגדל מספר הניתוחים המבוצעים במרפאות ואשפוזי יום. העוסק בכירורגיה קרוי כירורג או "רוֹפֵא מְנַתֵּחַ". הניתוחים מבוצעים בשיטה סטרילית, שמטרתה למזער את הסיכון לזיהומים.

את תחום הכירורגיה ניתן לחלק על פי החלוקה המקובלת למחלקות המנתחות בבתי החולים:

ניתוחים כירורגיים כללים כוללים גם כריתת איברים.

ישנן עדויות כי ניתוחים בוצעו כבר בימי קדם. לעדות זו משמשות מספר גולגולות אשר בהן חורים סימטריים בגדלים שונים, חלקם לאחר החלמת עצם, המצביעים על חיתוך מעשה ידי אדם. עד להמצאת ההרדמה בוצעו ניתוחים כאשר החולה ער לחלוטין.

כיום עם התפתחות הטכנולוגיה גדל והולך מספר הניתוחים המבוצעים בשיטת הלפרוסקופיה, ואנדוסקופיה בה הפולשנות מזערית וההחלמה מהירה יחסית.

מיקרוכירורגיה הוא ענף בכירורגיה שבו מבוצעים ניתוחים עדינים ביותר בעזרת מיקרוסקופים מדויקים במיוחד. טכניקה זו מאפשרת ניתוח של חלקים שלא ניתן היה להגיע אליהם קודם בעין, באוזן הפנימית, בחוט השדרה ובמוח, וכן חיבור מחדש של אצבעות שנקטעו שמצריך תפירה של עצבים וכלי דם זעירים או של צינור זרע שנכרת.

היסטוריה

במהלך השנים הצטברו עדויות למגוון הליכים רפואיים מרשימים שידעו הרופאים לבצע כבר לפני אלפי שנים, בין הממצאים נכללים ניתוחי ראש בהם נקדחו גולגולותיהם של המטופלים, קידוחי שיניים שנערכו בדרום פקיסטן , ולאחרונה אף התפרסמו ממצאים המעידים על ניתוח קטיעת יד מוצלח באירופה.

הנחיות כירורגיות ממצרים הקדומה

נפתח את הסקירה בתקופה מאוחרת יחסית, האלף השני והאלף השלישי לפנה"ס במצרים העתיקה. "פפירוס אדווין סמית'" הוא המסמך הכירורגי הקדום ביותר שהתגלה עד כה. הוא נכתב במאה ה-17 לפנה"ס, ולטענתם של רבים מהחוקרים, ביניהם פרופ' רוברט ה. ווילקינס (Robert H. Wilkins), רוב המידע שבו מבוסס על טקסטים שנכתבו בסביבות שנת 2640 לפנה"ס. הטקסט מורכב מ-48 מקרי פציעה, ועבור כל אחד מהם מפורטים הבדיקה הפיזיולוגית, האבחון ואופן הטיפול.

הכלים הכירורגים ששימשו את הרופאים המצרים כללו סכינים, מקדחים, מלקחיים ועוד. לאיחוי הפצעים, כדי להימנע מזיהומים בסביבת התפרים, העדיפו הרופאים להשתמש בסרטים ובדבק. בחלק מהמקרים הלהבים חוממו לפני ששימשו לחיתוך הרקמות, כך הם סייעו בסגירת הפצע ובהגבלת הדימום.

בשנת 2001 חוקרים מגרמניה גילו מומיה מצרית, המתוארכת לשנים 1500-700 לפנה"ס, של אדם שבוהן רגל ימין שלו נקטעה במהלך חייו והוחלפה בתותבת עץ שחוברה לרגל באמצעות רצועות עור. רקמה רכה שכיסתה את אזור הקטיעה מדגימה שהאדם המשיך את חייו לאחר הקטיעה.

אמנות הכירורגיה הייתה מוכרת כבר במצרים העתיקה, ובקברים מצריים קדומים נמצאו גולגולות מנוקבות או גולגולות שמהן הוצא פלח של עצם, כנראה כדי להקל על כאב ראש. גם בהודו היה לרופאים, כבר לפני 3,000 שנה, ידע כירורגי. אך בשל הידיעות המועטות שהיו לאנשים בזמן העתיק, בימי הביניים ואף בעת החדשה, עד למאה ה-19, על גוף האדם ופעילות איבריו, מתו רבים מהמנותחים על שולחן המנותחים, אם מחמת הלם ואיבוד דם, אם מחמת זיהומים, ואם בשל כאבי הניתוח האיומים.

הניתוח היה מבוצע בגוף המנותח ללא כל הרדמה, ולמעשה עד המאה ה-19 הייתה הכירורגיה נתונה בארצות אירופה בידי גלבים ולא בידי רופאים. אך במאות ה-19 וה-20 נתגלו תגליות מדעיות, שהפכו את הכירורגיה לאמצעי ראשון במעלה להצלת חיי אדם. תחילה חלו שיפורים בהרדמת המנותח. בראשית דברי ימי הכירורגיה ניסו המנתחים לטשטש את עירנותו של המנותח ולסמם אותו במשקאות כוהליים או באופיום ודומיו. במאה ה-19 הוכנסו לשימוש האתר, הכלורופורום והחנקן החמצני.

מאוחר יותר נסתייעו גם בחומרי הרדמה המוזרקים לגוף המנותח, כגון פנטוטל.

הבעיה הקשה שעמדה בפני הכירורגיה הייתה בעיית הזיהום של מקום הניתוח. בעיית הזיהום נפתרה עם גילוי החיידקים וגילוי אפשרות החיטוי.

שיפור הטכניקות הכירורגיות התבטא, למשל, בהמצאת חוטי תפירה הנמסים בגוף, שאין צורך להוציאם אחרי הניתוח, וכן בפיתוח מכונת לב-ריאה, שמאפשר ניתוח לב פתוח, כאשר הלב עצמו ריק מדם, והדם זורם דרך המכונה. הטכניקות הכירורגיות שופרו גם עם הכנסת שימוש באיברים תותבים עשויים מחומרים פלסטיים ועוד פיתוחים נוספים שנעשו מפלסטיק.

כיום יש ניתוחים שנעשים לא בסכין המנתחים, אלא בקרני לייזר ובגלים על קוליים וכן נעשים בקרינה כגון קרני גמא.

שיטה נוספת שהוכנסה לשימוש נרחב בשנים האחרונות וחשיבותה רבה בהקטנת התחלואה לאחר הניתוח, היא שיטה הקרויה לפרוסקופיה. בשיטה זו מוחדרים כלי הניתוח מבעד לחתכים זעירים הנעשים בעור. ניתוחים אלה נעשים בעיקר בחלל הבטן ובאגן.

ישנן עדויות על קידוחי שיניים מלפני כ-9,000 שנה. בשנת 2006 דיווח כתב העת Nature על העדויות הקדומות ביותר שהתגלו לקידוח בשן אנושית של אדם חי. בעיר מרגר (Mehrgarh) הקדומה שבמערב פקיסטן של ימינו, התגלו שרידיהם של תשעה בני אדם שחיו לפני כ- 9,000-7,500 שנה ושבשיניהם הטוחנות נמצאו סימני קידוח. סימני שחיקה שהתגלו בשרידי הקידוח מעידים שהטיפול נערך במהלך חייהם של המטופלים, אשר המשיכו בחייהם עוד שנים אחר כך. כפי שסיפר מוביל המחקר פרופ' דיוויד פרייר (David Frayer) מאוניברסיטת קנזס שבארצות הברית על קידוחי השיניים באזור, "השיטה הזו יושמה במשך כ-1,500 שנה והייתה למסורת באתר הזה (העיר מרגר)". החוקרים מציעים שהקידוחים בוצעו באמצעות סכין צור זעירה שחוברה לקשת שאפשרה את סיבובה המהיר של אבן הצור. כיוון שהחומר ששימש לסתימת החור לא שרד עד ימינו, לחוקרים בינתיים קשה להעריך כיצד סתמו הרופאים את החור. לטענת החוקרים הידע הרפואי שעמד לרשות בני העיר מרגר לא עבר לתרבויות מאוחרות יותר שאכלסו את האזור.

ניתוחי ראש

קידוח (Trepanation) - התהליך של גילוף או קדיחה של חור בגולגולת, הוא דבר שהאדם יישם ברחבי העולם במשך אלפי שנים. גולגולות שעברו קידוחים כאלו התגלו בחלקים שונים של עולמנו, ביניהם בפרו, באירופה ובמצרים. אחת הדוגמאות המעניינות היא מתקופת האבן החדשה, גולגולת בת 5,000 שנה שהתגלתה בצרפת ובה שני קידוחים שונים. הרמה שבה הגולגולת נרפאה היא הוכחה ברורה לכך שהאדם המשיך לחיות שנים רבות לאחר שהתנסה בניתוח העדין הזה. אם נחזור לימים מוקדמים יותר, הוכחות נוספות ליישומן של השיטות האלו התגלו מתקופת האבן התיכונה: הגולגולת הקדומה ביותר שנתגלתה עם סימני קדיחה נמצאה באוקראינה בשנת 1966, והיא מתוארכת לשנים שלפני 8,020-7,620 שנה.

כפי הנראה הניתוחים בוצעו כשהמטופל היה נתון להשפעתו של סם מאלחש כלשהו. הרופא המומחה היה חותך את הקרקפת ואז שובר את העצם עם מקדח גס, כשהוא מקפיד לא לפגוע במוח. ברגע שהניתוח הסתיים הרקמות הרכות היו נסגרות ונתפרות. בסופו של דבר היה צומח עור חדש מעל החור.

ביהדות

על פי המסופר בתלמוד הבבלי, ניתוח תחת הרדמה נעשה לרבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי (מסכת בבא מציעא פג, ע"ב):

אשקיוהו סמא דשינתא (השקוהו סם שינה), ועיילוהו לביתא דשישא (והכניסוהו לבית שיש), וקרעו לכרסיה (ופתחו את בטנו) הוו מפקי מיניה דיקולי דיקולי דתרבא (והוציאו ממנו שומן ומלאו סלים באותו השומן).

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.