כהושעת אלים

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ אֵלִֽים[hebrew 1] בְּלֽוּד[hebrew 2] עִמָּֽךְ.[hebrew 3]
בְּצֵֽאתְךָֽ לְיֵֽשַׁע עַמָּֽךְ. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ גּֽוֹי וֵֽאלֹהִֽים.
דְּרוּשִֽׁים לְיֵֽשַׁע אֱלֹהִֽים.<ref group="hebrew">לא רק הגוי, עם ישראל, נצרכו לישועת ה', אלא גם ה' עצמו נושע עמם. השורה הזו ע"פ <span class="hebrewQuotation">"עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו"</span><nowiki> </nowiki>(שמואל ב',<nowiki> </nowiki>ז',<nowiki> </nowiki>כ"ג) ודרשת רבי עקיבא על הפסוק בתלמוד ירושלמי,<nowiki> </nowiki>מסכת סוכה, פרק ד', הלכה ג' ומקבילות.</ref> כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ הֲמֽוֹן צְבָאֽוֹת.
וְעִמָּֽם מַלְאֲכֵֽי צְבָאֽוֹת.<ref group="hebrew">הישועה היתה לא רק לצבאות ישראל (ע"פ שמות,<nowiki> </nowiki>י"ב,<nowiki> </nowiki>מ"א), אלא גם למלאכים.</ref> כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ זַכִּֽים מִבֵּֽית עֲבָדִֽים.
חַנּֽוּן בְּיָדָֽם מַֽעֲבִידִֽים.<ref group="hebrew">בשעבוד מצרים, כביכול העבידו המצרים גם את הקב"ה, המכונה 'חנון'.</ref> כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ טְבוּעִֽים בְּצֽוּל גְּזָרִֽים.[hebrew 4]
יְקָֽרְךָֽ עִמָּֽם מַֽעֲבִירִֽים.<ref group="hebrew">כאשר ה' הושיע את עם ישראל שעבר בים סוף שנקרע, עם ישראל העביר עמו את כבוד ה' בים. במעבר כבוד ה' בין גזרי ים סוף מבוטא שוב העקרון שהישועה היא גם ישועת ה' (כמופיע במכילתא הנ"ל).</ref> כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ כַּנָּֽה[hebrew 5] מְשׁוֹרֶֽרֶת וַיּֽוֹשַׁע.
לְגוֹחָֽהּ מְצֻיֶּֽנֶת וַיִּוָּֽשַׁע.<ref group="hebrew">המילה "וַיּוֹשַׁע" המופיעה בקשר לישועת ה' בקריעת ים סוף (לפני שירת הים, שמות,<nowiki> </nowiki>י"ד,<nowiki> </nowiki>ל'), נדרשת כאילו נקראת "וַיִּוָּשַׁע", ואז היא מתייחסת ל"גוחה", כלומר בוראה ויוצרה, ה'. זאת על פי דרשת רבי מאיר במדרש תנחומא פרשת אחרי מות, אות י"ב.</ref> כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ מַֽאֲמַֽר וְהֽוֹצֵאתִֽי אֶתְכֶֽם.
נָקֽוּב וְהֽוּצֵאתִֽי אִתְּכֶֽם.<ref group="hebrew">את המילים "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" (שמות,<nowiki> </nowiki>ו',<nowiki> </nowiki>ו') ניתן לקרוא כאילו נכתב "וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם", ואז משמען שה' יצא יחד עם ישראל ממצרים.</ref> כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ סֽוֹבְבֵֽי מִזְבֵּֽחַ.
עֽוֹמְסֵֽי עֲרָבָֽה לְהַקִּֽיף מִזְבֵּֽחַ.<ref group="hebrew">הפייטן מתייחס למצוות ערבה במקדש ולהקפת המזבח שהתקיימה במקדש, ומבקש שה' יחשיב את ההושענות שנאמרות בבית הכנסת כזכר למקדש כאילו הן נאמרות בהקפת המזבח בבית המקדש.</ref> כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ פִּלְאֵֽי אָרֽוֹן כְּהֻפְשַֽׁע.
צִעֵֽר פְּלֶֽשֶׁת בַּֽחֲרֽוֹן אַֽף וְנוֹשַֽׁע.<ref group="hebrew">הפייטן מדגים את העקרון של המצאות ה' בצרה עם ישראל וישועתו ממנה באמצעות סיפור שביתו של ארון הברית בידי הפלשתים כחלק מתבוסת עם ישראל במלחמת אבן העזר. בסופו של דבר, נאלצו הפלשתים להשיב את הארון לאחר ששהייתו אצלם גרמה למגפה (ספר<nowiki> </nowiki>שמואל א',<nowiki> </nowiki>פרק<nowiki> </nowiki> ה').</ref> כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ קְהִלּֽוֹת בָּבֶֽלָה שִׁלַּֽחְתָּ.
רַחֽוּם לְמַֽעֲנָֽם שֻׁלַּֽחְתָּ.<ref group="hebrew">הפייטן עובר לגלות בבל, ומצטט את דרשת חז"ל <ref>תלמוד ירושלמי,<nowiki> </nowiki>מסכת תענית, פרק א', הלכה א'; תלמוד בבלי,<nowiki> </nowiki>מסכת מגילה,<nowiki> </nowiki><span class="plainlinks">דף כט עמוד א</span>.</ref> על הפסוק <span class="hebrewQuotation">"לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה"</span><nowiki> </nowiki>(ישעיהו,<nowiki> </nowiki>מ"ג,<nowiki> </nowiki>י"ד) שנדרש כאילו נכתב "שֻׁלַּחְתִּי", ומלמד שגם בגלות בבל, גלתה השכינה לבבל עם עם ישראל.</ref> כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַֽׁעְתָּ שְׁבֽוּת שִׁבְטֵֽי יַֽעֲקֹֽב.
תָּשֽׁוּב וְתָשִֽׁיב שְׁבֽוּת אָֽהֳלֵֽי יַֽעֲקֹֽב. וְהוֹשִֽׁיעָה נָּֽא:

כְּהוֹשַׁעְתָּ אֵלִים הוא פיוט הושענות הנאמר כחלק ממנהג ההושענות בחג הסוכות, לפי מנהגי אשכנז ואיטליה. בפיוט, מבקשים המתפללים מה' שיושיע אותם, כפי שהושיע את אבותיהם פעמים רבות בהיסטוריה היהודית, ובעיקר ביציאת מצרים. מקובל לייחס אותו לפייטן רבי אלעזר בירבי קליר, שחי על פי המשוער בארץ ישראל בראשית המאה השביעית.

תוכן הפיוט

הנושא המרכזי של הפיוט מבוסס על התפישה שכאשר עם ישראל נמצא בצרה, כביכול גם הקב"ה נמצא יחד עם בצרה זו, ולכן כאשר ה' מושיע את עם ישראל הוא כביכול מושיע גם את עצמו. תפישה זו מופיעה מספר פעמים במדרשי חז"ל, ומבוססת על הפסוקים "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" (תהלים, צ"א, ט"ו) ו"בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר" (ישעיהו, ס"ג, ט') וכן על דרשות פסוקים רבות.[1] תפישה זו קשורה במיוחד למנהג ההושענות עוד מתקופות קדומות: לדעת רבי יהודה בשעת ההושענות בבית המקדש (הקפת המזבח) הכריזו "אני והו (או והוא) הושיעה נא".[2] התלמוד הירושלמי מפרש הכרזה זו על פי התפישה דלעיל, כמכוונת לבקש שה' יושיע לא רק את ישראל אלא גם את עצמו.[3]

מבנה

כל שורה בפיוט מתחילה במלה "כהושעת", מזכירה את הישועה מן העבר, ומסיימת במילים "כן הושע נא". בתווך, מופיעות שתי שורות חורזות, היוצרות גם אקרוסטיכון אלפביתי.

מבנה זה של הושענות, הבנויות לפי "כהושעת... כן הושע נא", הפך פופולרי למדי, ופייטנים נוספים כתבו הושענות כאלה, ביניהם רבי יוסף אבן אביתור, רבי מנחם ברבי מכיר, ורבי שמואל החסיד. במרבית הקהילות נוצר מנהג לסיים בכל יום את ההושענות בפיוט אחד מסוג זה.[4]

במנהגי התפילה

בנוסח אשכנז נאמרת הושענא זו בכל ימי סוכות לאחר הקפת הבימה (בזמן ההקפה אומרים הושענא אחרת), לרבות הושענא רבה, מלבד בשבת חול המועד. בעבר היו קהילות (ביניהן וורמייזא) שנהגו לומר הושענא זו רק במחצית הימים, כאשר הושענא זו וההושענא "כהושעת אב" לרבי שמואל החסיד משמשות לסרוגין יום אחר יום.[5][6]

בנוסח אשכנז, מקובל לומר לאחר הושענא זו את השורה האחרונה של ההושענא "כהושעת אב": "כְּהוֹשַֽׁעְתָּ שֽׁוֹמְרֵֽי מִצְוֹֽת וְחוֹכֵֽי יְשׁוּעֽוֹת. אֵֽל לְמֽוֹשָׁעֽוֹת וְהוֹשִֽׁיעָה נָּֽא:"[6] בקהילות שנהגו לומר לסרוגין את שתי ההושענות, בימים בהם אמרו "כהושעת אב", צרפו בסופה את השורה האחרונה של הושענא זו ("כהושעת שבות...").[5]

בנוסח איטליה, נאמרת הושענא זו בשעת הקפת הבימה (כהושענא יחידה) במחצית מימי החג, כאשר הושענא זו וההושענא "אנא אזון חין" משמשות לסרוגין יום אחר יום. בנוסף, נאמרת ההושענא בשבת חול המועד, ובהושענא רבה לאחר ההקפות.[7] גם בנוסח רומניא נהוגה הושענא זו.[8]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. כינוי לעם ישראל, ע"פ ישעיהו, ס"א, ג'.
  2. כינוי למצרים, ע"פ בראשית, י', י"ג.
  3. כלומר, שכאשר הושעת את ישראל במצרים, כביכול הושעת גם את עצמך.
  4. גזרי הים. "צול" הוא כינוי למעמקי הים ע"ש ישעיהו, מ"ד, כ"ח.
  5. כינוי לעם ישראל, ע"פ תהלים, פ', ט"ז.

הערות שולים

  1. מכילתא דרבי ישמעאל, פרשתא דפסחא, פרק י"ב, פסוק מ.
  2. משנה, מסכת סוכה, פרק ד', משנה ה'.
  3. תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד', הלכה ג'; שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) נמצא פרמטר לא בשימוש "מפרש=".תוספות, מסכת סוכה, דף מה עמוד א, ד"ה אני.
  4. יונה פרנקל, מחזור לסוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, ירושלים תשמ"א, מבוא, עמ' מ–מא.
  5. 1 2 רבי יוזפא שמש, מנהגים דק"ק וורמיישא, מכון ירושלים תשמ"ח, סי' קג, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד).
  6. 1 2 אברהם אפשטיין, ר' שמואל החסיד בר' קלונימוס הזקן, ברדיטשוב תרס"ד, עמ' 17–18, באתר HebrewBooks.
  7. על חלוקת ההושענות המדויקת בין הימים ישנם חילוקי מנהגים. רבי מנחם עמנואל הרטום, מחזור איטלייני כמנהג כל הקהילות, ירושלים תשס"ה, כרך ב' עמ' 851 ואילך, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד); הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטלי, מחזור לסוכות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ה, עמ' קמז.
  8. סדור תפלות השנה כמנהג קהלות רומניא, ונציה רפ"ג, דף תי ע"א.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.