ישיבת קמניץ

ישיבת קמניץ
מבנה הישיבה בשכונת הבוכרים בירושלים אותו תרם שלמה יהודה רכניץ
תאריך ייסוד ת"ש (1940)
מייסדים הרב הרב משה ברנשטיין, הרב יעקב משה ליבוביץ
ראש ה{{{סוג מוסד}}} הרב ברוך דב ליכטשטיין, הרב אברהם שיינר, הרב יעקב קראוס
מיקום ירושלים

ישיבת קמניץ היא ישיבה חרדית בירושלים שנוסדה על ידי הרב משה ברנשטיין, חתנו של הרב ברוך בר ליבוביץ, ובנו הרב יעקב משה ליבוביץ.

היסטוריה

בשנות ה-30 כיהנו הרב ברנשטיין והרב ליבוביץ כר"מים בישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ, שבראשה עמד הרב ברוך בר ליבוביץ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נסגרה הישיבה. השניים נמלטו מליטא ועלו לארץ ישראל. עם בואם ייסדו את ישיבת קמניץ ברחוב יחזקאל בשכונת הבוכרים בירושלים, ובשנת 1945 מנתה הישיבה 85 תלמידים[1]. כאשר עלה לישראל ב-1950 מונה הרב אליהו לופיאן כמשגיח רוחני של הישיבה[2].

לאחר פטירתו של הרב ברנשטיין בשנת 1956[3], נוהלה הישיבה בידי חתניו - רבי אשר ליכטשטיין ורבי יצחק שיינר. לאחר פטירת הרב ליכטשטיין בשנת 1998 החליפו בנו, הרב ברוך דב. כמו כן כיהן כראש ישיבה והדמות המרכזית בלימוד הרב חיים שלמה ליבוביץ (בנו של הרב יעקב משה) עד לפטירתו בחורף תשע"ו. בסוף ימיו של רבי יצחק שיינר מונו בנו הרב אברהם שיינר וחתנו הרב יעקב קראוס לראשי הישיבה לצידו. כר"מים משמשים הרב נפתלי גפן ובני משפחה נוספים.

מוסדות ישיבת קמניץ כוללים גני ילדים, תלמוד תורה, ישיבה קטנה (תפארת משה), ישיבה גבוהה (כנסת בית יצחק) וכולל אברכים.

מאז הווסדה שכנה הישיבה הגדולה ביחד עם התלמוד תורה בקרן הרחובות יחזקאל עזרא.

בסביבות תש"ס הסתיימה בניית בנין המוסדות על גבי "בית משהיוף" בקרן הרחובות דוד חזן-רחובות הבוכרים בשכונת הבוכרים, ששומר במהלך הבנייה באופן חלקי, לשם עברו התלמוד תורה ששוכנת שם עד היום, והישיבה קטנה.

בסביבות תשס"ח הותחל בשיפוץ יסודי של הבנין הותיק של הישיבה ברחוב יחזקאל פינת עזרא, בעקבות כך נאלצו לפנות את המבנה, באותה עת שוכנה הישיבה בבנין המוסדות שברחוב דויד, במקומה של הישיבה קטנה שנדדה בין מספר מבנים במהלך העשור שלאחר מכן, ביניהם הבנין שבו שכנה בעבר ישיבת חברון (גאולה), ברחוב חגי.

באלול שנת תשע"ח עברו הישיבה הגדולה והקטנה למשכנם המחודש ברחוב יחזקאל, הבניין שופץ וחודש בתרומת הנגיד שלמה יהודה רכניץ.

הישיבה נתמכת בתקציבים ממשלתיים ובתרומות באופן חלקי. עם זאת, בשנת 1980 פורסם כי היא השיבה למשרד האוצר את התקציב שהפקיד בחשבונה[4].

אנחנו בעיקרון ("פרנציפ") לא לוקחים... אולי היינו לוקחים, אבל חששנו לדעת הבריסקער רב, אז החלטנו לא לקחת את מה שאסר. היו כמה סוגי תמיכות, היו כאלה שהוא בדיעבד לא אסר הגם שמלכתחילה לא רצה שיקחו כלום. בדיעבד התיר איזה סוגים. מה שהוא לא התיר בשום אופן לא לקחנו. אנחנו 'בריסקערס' בענין זה. אבל מה שהוא התיר בדיעבד ובדוחק גדול כן לקחנו.

הרב יצחק שיינר בראיון לצבי יעקובזון בחדשות בקהילה, סוכות תשפ"א

הרכב התלמידים

בייסוד הישיבה בשנות ה-50 וכך ברוב תקופותיה של הישיבה, התאפיינה הישיבה במרקם של ליטאים וירושלמים, באמצע שנות ה-90 התגבר הצביון הירושלמי של הישיבה, וכמה שנים אחר כך התחילו הבחורים הליטאים לנטוש את הישיבה.

החל משנת תשע"ד עשתה הישיבה הרבה מאמצים להחזיר את צביונה הליטאי של הישיבה, ובאלול שנת תשע"ח עם מעבר הישיבה למשכנה החדש הצליחה הישיבה לפתוח מחזור עם רוב בחורים ליטאים, שנה זו הייתה שנה ראשונה בה נאמרו השיעורים בעברית.

הישיבה קטנה והתלמוד תורה מתאפיינים בצביון ליטאי מובהק. אף על פי כן - השפה המדוברת היא אידיש.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.