יעל מדיני

יעל מדיני (נולדה ב-1930) היא סופרת ישראלית.

ביוגרפיה

יעל מדיני היא בתו של משה שרת. אליהו גולומב היה נשוי לדודתה עדה שרתוק ודב הוז היה נשוי לדודתה רבקה שרתוק. משה שרת נשא לאישה את צפורה, אחותו של שאול מאירוב-אביגור והחבורה כונתה "ארבעת הגיסים".[1] דוד אחר של יעל היה המלחין ומנצח המקהלות יהודה שרת. המוזיקאי הרי גולומב הוא בן דודתה עדה.

מדיני נולדה בירושלים, שם עברו עליה שנות הילדות והנעורים. ביתה השני היה בשדרות רוטשילד בתל אביב, שם התגוררו דודה אליהו גולומב ודודתה עדה לבית שרתוק. את הבית הזה הנציחה ברומן שלה "המרתף", המתאר את תל אביב הקטנה של ראשית המאה ה-20 בעיני חלוץ בודד. בית משפחת גולומב משמש בשנות האלפיים כמוזיאון ההגנה. כנצר לוותיקי הארץ ובוניה, הייתה משפחתה של מדיני נטועה עמוק בחיי הפוליטיקה, החברה והביטחון של ארץ ישראל ושל מדינת ישראל.[2]

סביה של יעל מדיני מצד אמה, יהודה ופרידה מאירוב, גרו באחד משיכוניה הראשונים של חולון, בבית קטן שמשמש כיום כמוזיאון הקרוי על שמם. את סבה וסבתה הנציחה מדיני בסיפור "הקבלייר שלי", הכלול בקובץ בשם זה. סבה היה רופא שיניים בטלן ושוגה בחלומות, ונטל החזקת הבית והמשפחה נפל על כתפי סבתה, אישה קטנה, נמרצת וחזקה. דודה היה שאול מאירוב-אביגור, חבר קבוצת כנרת, ממגיני תל-חי ומפקד המוסד לעלייה ב'.[2]

בשנת 1947 יצאה עם הוריה לארצות הברית בשליחות, ושם סיימה את לימודיה בתיכון ערב בניו יורק, עם מהגרים ופועלים קשי-יום, שרצו לקבל תעודת בגרות, אנשים מרקע שונה מאד מזה שממנו באה, מילדות בשכונת רחביה הירושלמית. בניו יורק השתתפה בקורס לכתיבה יצירתית בהאנטר קולג' ומצאה את כשרון הכתיבה שלה, לאחר שקודם לכן התקשתה בכתיבה חופשית. שם החלה לכתוב רשימות בעיתון שייסדה תלמידה פולנייה והתגברה על הקושי שבכתיבה בשפה זרה.[2]

בשובה לישראל תרגמה את "צייד בודד הוא הלב" של קרסון מק'קלרס. את הסיפור הראשון שכתבה, "בר מצווה", המתרחש בארצות הברית, נתנה לשלמה גרודזנסקי, שפרסם אותו בגיליון האחרון של "אמות". הסיפור כלול בקובץ הסיפורים "הקבלייר שלי". אחריו פירסמה סיפורים ב"עתון 77" וב"דבר". בשנת 1977 יצא לאור הרומן הראשון שלה, קווים וקשתות, המתאר חודשים אחדים בחיי נערה, היוצאת לראשונה מארץ ישראל של סוף תקופת המנדט הבריטי לשהות אצל קרובי משפחתה בניו יורק ומתוודעת שם אל אנשים שונים, בהם מהגרים לארצות הברית, יהודים ושאינם יהודים, בעלי ממון ודלי-אמצעים, ומתוך כך מגלה גם תובנות חדשות על עצמה.

יעל מדיני מייחסת חשיבות רבה לתנ"ך ולשירה העברית, כדבריה[2]: "התנ"ך שיגע אותי. אם אני יודעת את התנ"ך ואת ביאליק ואת רחל אני יכולה לחיות בכל מקום בעולם, מפני שבכל מקום בעולם אני אתקל בדברים יסודיים שאני מכירה מכלי ראשון. ככה אני מרגישה. יש לי הרגשה שאני לא יכולה להרגיש זרה בשום מקום, דווקא בגלל שאני נטועה בהוויה העברית".

נשואה לגדעון מדיני, פסיכולוג קליני.

כתביה

  • קווים וקשתות, הוצאת ספרי סימן קריאה, 1977
  • "הקבלייר שלי", קובץ סיפורים, ספריית תרמיל, 1978
  • "אלפסי פינת רד"ק", סיפורים לנוער, 1990
  • "בלדה לטרור", 2000
  • "גן עדן על הגבול", הוצאת כרמל, 2005
  • "המרתף", 2010

פרסים ואותות הוקרה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. עדה כהן, מעריב, "על הנסים ועל הגיסים", 8 בנובמבר 1978
  2. 1 2 3 4 רות אלמוג, יעל מדיני: וירג'יניה וולף הישראלית, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2012
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.