ינון מגל

ינון מגל
שנות פעילות 1990 - הווה
עיסוק עיתונאי, מגיש חדשות
מעסיק ערוץ 20, וואלה!, הערוץ הראשון, קול ישראל, גלי צה"ל, חדשות 10
ינון מגל
-
לידה -
-
עיסוק -
חבר הכנסת
תקופת כהונה 31 במרץ 2015 - 3 בדצמבר 2015 (35 שבועות ו־3 ימים)
הבא בתפקיד אבי וורצמן
כנסות הכנסת העשרים

ינון אלישע מגל[1] (נולד ב-27 באפריל 1969) הוא עיתונאי ושדרן רדיו ישראלי המשמש כמגיש בערוץ 20 וברדיו 103FM. לשעבר העורך הראשי של אתר וואלה! ומגיש מהדורת "מבט" של הערוץ הראשון. כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת הבית היהודי בכנסת העשרים במשך כשמונה חודשים.

ביוגרפיה

מגל נולד וגדל בבת ים ולאחר מכן בירושלים. אחיו הוא אלעד מגל מנכ"ל לשעבר של חברת הקנאביס אילן ביו. את שירותו בצה"ל עשה כלוחם, כקצין וכמפקד צוות בסיירת מטכ"ל[2], ובין השאר השתתף במבצע עלם חמודות לחטיפת השייח' עובייד[3].

קריירה תקשורתית

לאחר שחרורו מהצבא התקבל לקורס קריינות ב"קול ישראל", ולאחריו החל לעבוד כקריין, ולאחר מכן ככתב חדשות. משם עבר לגלי צה"ל, שם שימש כתב שטחים. בהמשך, החל לעבוד בחדשות 10 בתור כתב לענייני צבא. בעקבות התוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, שעסקה ב"פרשת סרן ר'", שבה הואשם קצין בהריגתה ללא צורך של פלסטינית בת 14 סמוך לציר פילדלפי, הכין מגל כתבה המציגה את גרסתו של הקצין[דרוש מקור].

למגל תואר ראשון בלימודי אסלאם, המזרח התיכון ומחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

ב-2005, בעת שסיקר את תוכנית ההתנתקות, האשים מגל את התקשורת בכך שהיא אינה אובייקטיבית בנוגע לתוכנית ההתנתקות[דרוש מקור]. באותה שנה זכה בפרס לביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת "על נכונותו לבקר עיתונאית עמיתה, שהיא בבחינת 'אורים ותומים' בתקשורת, וכן על האומץ לתקוף חזיתית את התקשורת כולה".

אחד מתפקידיו המשמעותיים ככתב שטח היה סיקור מלחמת לבנון השנייה בערוץ 10[4]. בין הסיפורים הבולטים של מגל: תמונות ראשונות ובלעדיות שהביא מהבונקר הממשלתי בהרי ירושלים; הקלטות הרמטכ"ל דן חלוץ אחרי מלחמת לבנון השנייה ("נאום הפלזמות"); ראיון בלעדי עם העציר הנמלט אברי רן (ממנהיגי "נוער הגבעות") ממקום מחבואו; הראיון עם הרב חנן פורת לפני מותו.

ב-10 בפברואר 2008 החל מגל להגיש את מהדורת "מבט" החדשה יחד עם מירב מילר, במקום חיים יבין שהגיש את המהדורה במשך כ-40 שנה. הרייטינג של המהדורה נותר יציב לאחר כניסתו לתפקיד[5]. ביוני 2012 נודע כי ביקש לעזוב את תפקידו כמגיש חדשות בערוץ הראשון[6]. לאחר מכן הצטרף למחלקת החדשות של אתר וואלה! NEWS[7]. ב-7 בפברואר 2013 מונה מגל, במקומה של טלי בן עובדיה, לעורך הראשי של האתר, בו גם המשיך להוביל כמגיש שידורי האולפן. בדצמבר 2018 החל להגיש בערוץ 20 יחד עם שמעון ריקלין את התוכנית "ריקלין&מגל" במקומו של אראל סג"ל שעזב, ולשמש כפרשן במהדורת החדשות של הערוץ[8].כיום הוא משדר

מגל גם שידר מידי בוקר במשך שעה יחד עם ענת דווידוב ברדיו 103FM, מאוחר יותר החליף אותה בן כספית. ב2019 הורחבה התוכנית לשעתיים.

קריירה פוליטית

ב-28 בדצמבר 2014 הודיע מגל על סיום עבודתו ב"וואלה!" ועל הצטרפות למפלגת "הבית היהודי", לאחר שקיבל הבטחה מהיו"ר נפתלי בנט לשריון במקום ריאלי ברשימת מועמדי המפלגה בבחירות לכנסת העשרים[9]. מגל שובץ במקום השביעי ובעקבות פטירתו של השר אורי אורבך, קודם למקום השישי ברשימה. הוא נבחר לכנסת ומונה ליושב ראש הסיעה ולחבר בוועדות החוץ והביטחון, ביקורת המדינה, העבודה הרווחה והבריאות, קידום מעמד האישה ושוויון מגדרי והכנסת. בין היתר פעל להתיר צריכת קנביס.

ב-24 בנובמבר 2015, פורסם בתקשורת שמגל דיבר בצורה לא צנועה כלפי עיתונאית שעבדה עמו. בתגובה פרסם מגל: "ישנם דברים שנאמרו בין ידידים, לפני הפיכתי לחבר כנסת, ולא הייתי חוזר עליהם כיום. אני מבקש את סליחתו של מי שנפגע"[10]. התהודה של פרסום זה הביאה עוד באותה יממה לשיחת בירור עם יושב ראש הבית היהודי נפתלי בנט, בסיומה הודיע מגל על פרישתו מתפקידו כיו"ר סיעת הבית היהודי. המשטרה החלה בבדיקת הטענות כלפיו, בחשד לעבירות שבצניעותשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: 2=אלי סניור וטובה צימוקי וגם 3=המשטרה בהודעה רשמית: בודקים את הפרשת של ינון מגל. , ולאחר שתלונות נוספות פורסמו באמצעי התקשורת, הודיע מגל כי הוא בטוח שאין במעשיו היבט פלילי, אולם מאחר שיש שנפגעו מהתנהלותו בעבר, החליט לפרוש מהכנסתשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: 2=עמרי נחמיאס וגם 3=ח"כ ינון מגל הודיע על פרישה מהכנסת. . בפברואר 2016 סגרה פרקליטות מחוז ת"א את התיק נגדו. בשני מקרים נימקה זאת בחוסר אשמה ובמקרה השלישי בחוסר עניין לציבור[11].

חיים אישיים

ב-2005 נישא לגיתית, מעצבת פנים. הם הורים לארבעה ומתגוררים בתל אביב. לאחר התפטרותו מהכנסת משמש כיזם בין היתר גם בחברת האנרגיה טורבינות הרוח "אנרגיה לישראל", והוא אחד מבעליה[12].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. אתר ועדת הבחירות, רשימת הבית היהודי לכנסת ה-20
  2. ינון מגל, הרגע ההוא של הפחד, "המוסף לשבת" של ידיעות אחרונות, 19 בפברואר 2010, עמ' 17
  3. רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009, עמודים 285 - 287
  4. תומר גנון, שיח לוחמים - כתבים ופרשנים צבאיים עושים חשבון נפש על האופן שבו תפקדו במלחמה, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2006
  5. איילה צורף, הזוג הלוהט של רשות השידור: ינון מגל ומירב מילר לא פוחדים שאנשים יזפזפו, באתר TheMarker, 7 בנובמבר 2008
  6. ינון מגל התפטר מהגשת "מבט" בערוץ הראשון, באתר של "רשת 13", 13 ביוני 2012 (במקור, מאתר "nana10")
    ערן בר-און, ערוץ 1: ינון מגל התפטר מהגשת "מבט", באתר ynet, 13 ביוני 2012
  7. לי-אור אברבך ורועי גולדנברג, ינון מגל מצטרף למחלקת החדשות של אתר וואלה, באתר גלובס, 2 באוגוסט 2012
  8. מערכת ערוץ 20, ברוך הבא: ינון מגל מצטרף לערוץ 20, באתר ערוץ 20, 20 בנובמבר 2018
    אוריאל בארי, רשמית: זהו התפקיד החדש של ינון מגל, באתר "סרוגים", 20 בנובמבר 2018
  9. מורן אזולאי, ינון מגל ישוריין ברשימת הבית היהודי, באתר ynet, 28 בדצמבר 2014
    ראיון של מגל לניב רסקין, באתר גלי צה"ל, 28 בדצמבר 2014
  10. עמיחי אתאלי ואדוה כהן, עוד עדויות על ח"כ ינון מגל, באתר ynet, 25 בנובמבר 2015
  11. איציק סבן, המשטרה: יסגר תיק החקירה נגד ינון מגל, באתר ישראל היום, 25 בינואר 2016 11:19,
    אלי סניור, המשטרה: לא התגבשה תשתית ראייתית נגד ינון מגל, באתר ynet, 25 בינואר 2016.
  12. צבי זרחיה, הקריירה החדשה של ינון מגל, באתר TheMarker, 21 ביוני 2016
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.