טכניקת לוולואה

טכניקת לוולואה היא טכניקה פרהיסטורית לסיתות אבנים ליצירת כלים ששימשו ככלי נשק, חיתוך, שחיטה וקרצוף עורות. טכניקה זאת הופיעה בשלהי התקופה הפלאוליתית התחתונה אך נכנסה לשימוש נרחב בתקופה הפלאוליתית התיכונה ומאפיינת את התרבות המוסטרית. השיטה הוגדרה לראשונה באתר ארכאולוגי בלוולואה-פרת, פרוור של פריז שבצרפת, ומכאן שמה.

הטכניקה יושמה בעיקר על סלעים חדים כצור וכוללת סיתות מוקפד של בולבוס הצור והכנתו לקראת המכה הסופית, שתפיק נתז דק וחד בצורה הרצויה.

לקריאה נוספת

Dibble, H. L., & Bar-Yosef, O. (1995). The definition and interpretation of Levallois technology (Monographs in World Archaeology 23). Prehistory Press.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.