חסידות קוצק

חסידות קוֹצְק היא חצר חסידית שנוסדה על ידי רבי מנחם מנדל מורגנשטרן בעיירה קוצק בסוף המאה השישית לאלף השישי ופעלה בפולין עד לשואה.

היסטוריה

מייסד החסידות היה רבי מנחם מנדל מקוצק, מאדמו"רי פולין, שהתפרסם בחריפותו ובהנהגתו התקיפה. רבי מנחם מנדל לא נהג במנהגי האדמו"רות המקובלים, כמעט ולא ערך "טישים", לא הירבה בעשיית מופתים ומיעט בקבלת קהל. מחסידיו הוא דרש עבודה עצמית, חתירה מתמדת לשלמות, ביקורת וענווה. חסידות קוצק התאפיינה בחריפות, בלמדנות ובמנהגים רבים שהיו זרים לאנשים שמחוץ לה. בעשרים השנים האחרונות לחייו הסתגר רבי מנחם מנדל בחדרו, וכמעט שלא יצא ממנו. למרות זאת, החסידות המשיכה לגדול וסחפה אחריה רבים.

לאחר פטירתו (כ"ב שבט ה'תרי"ט), בחרו רוב חסידיו, כולל שני בניו ושני חתניו, בתלמידו רבי יצחק מאיר אלתר מגוּר, כאדמו"ר. אף על פי שדרכם של אדמו"רי גור הייתה מתונה מזו של הרבי מקוצק, ניתן לזהות מאפיינים שווים בשתי החסידויות; לכן, יש הרואים את חסידות גור כממשיכה של חסידות קוצק ופשיסחא.

חסידות נוספת שיצאה מבית קוצק היא חסידות סוכטשוב, שנוסדה על ידי רבי אברהם בורנשטיין, חתנו של רבי מנחם מנדל, והחלה לפעול לאחר פטירתו של רבי חנוך הניך הכהן מאלכסנדר, ממשיכו של רבי יצחק מאיר אלתר (ה'תר"ל). שתי החסידויות הללו מאופיינות כחסידיות למדניות, כהמשך לשיטת קוצק ופשיסחא.

עם זאת, קבוצה גדולה של חסידים נשארה בקוצק תחת הנהגת רבי דוד מורגנשטרן, בנו הבכור של רבי מנחם מנדל, שממנו יצאה שושלת אדמו"רים שפעלה בפולין עד לשואה והנהיגה אלפי חסידים בהשראת מייסד השושלת רבי מנחם מנדל מקוצק, אך בדרך מתונה ומקובלת יותר מזו שהייתה נהוגה בימיו של הרבי הזקן מקוצק. בתקופת השואה נרצחו רוב חסידי קוצק ורוב צאצאיו של הרבי מקוצק.

אדמו"רי החסידות

רבי דוד מקוצק

רבי דוד מורגנשטרן (תקס"ט – כ"ב בתמוז תרל"ג) היה האדמו"ר השני מקוצק[1], תלמידו של רבי שמחה בונים מפשיסחא ובעיקר תלמידו של אביו. בי"א אלול תקפ"ז נישא לרבנית טויבא גרינוולד בת רבי הערשל דישקעס מאופוטשנו[2]. התפרנס מחנות שנוהלה על ידי אשתו. היה סמוך לאביו כל השנים, ולאחר פטירתו מילא את מקומו בעיירה קוצק. כאביו, גם דברי התורה שלו היו קצרים וחריפים. למרות שהיה בעל כישרון כתיבה, לא כתב את תורתו, והיא מצויה בספרים שונים. בתשס"ז יצא לאור הספר "אהבת דוד השלם", המלקט את תורתו ותולדות חייו.

לאחר פטירתו, החלו שניים מבניו - רבי ישראל מפילוב ורבי צבי הירש מלומאז' - לכהן כאדמו"רים. בנו הנוסף, רבי יעקב יושע מורגנשטרן (נפטר בט"ו בניסן תרס"ט) סירב לכהן כאדמו"ר, ונסע לחצרו של אחיו, רבי ישראל מפילוב. רק לאחר פטירת אחיו בשנת תרס"ו, התמנה לאדמו"ר לחלק גדול מחסידי אחיו. רבי דוד ובנו, רבי יעקב יושע, קבורים בבית הקברות בקוצק לצד מייסד השושלת, רבי מנחם מנדל מקוצק.

רבי ישראל מפילוב וצאצאיו

רבי ישראל חיים מורגנשטרן (ת"ר – י"ב בסיוון תרס"ה). ישב תחילה בקוצק ואחר כך בפילוב. ניהל חצר גדולה, שאליה הגיעו רוב חסידיו של אביו. היה אדמו"ר בעל דעות מקוריות ועצמאיות וניסה ליזום פעולות של קניית קרקעות בארץ ישראל ועלייה לארץ על ידי ציבור שומר מצוות. בניו מילאו את מקומו אחרי פטירתו.

  • רבי צבי הירש מורגנשטרן מלוקוב (תרי"ח – כ"ט בשבט תר"פ), מחבר הספר "עטרת צבי".
    • בנו, רבי משה ברוך מורגנשטרן מולודאבה שימש כרב בגרובובה, לוקוב וולודאבה. היה חתנו של רבי חיים דוד זילבר-מרגליות. בתרצ"ט החל לכהן כרב ואדמו"ר בעיירה קוצק במקום דודו רבי יוסף. כיהן כסגן יושב ראש אגודת ישראל בפולין. נרצח במחנה ההשמדה סוביבור. בנו של רבי משה ברוך, רבי מנחם מנדל, כיהן כרבה האחרון של העיר ולודאבה. מסופר עליו כי בזמן אקציית הילדים ב-ה'תש"ב עמד על כך שהוא יצא עם ילדי הקהילה, בהם ילדיו, בבגדי שבת. לאורך הדרך לסוביבור סיפר לילדים סיפורים[3][4].
    • בנו, רבי יוסף אהרן מליקוב (תרנ"א – תש"ב), החל לכהן כאדמו"ר בשנת תר"פ. בשנת תרצ"ג עבר לוורשה. נספה בשואה.
  • רבי משה מרדכי מורגנשטרן מפילוב (תרי"ט – י"ד באדר תרפ"ט). החל לכהן באדמו"ר בשנת תרס"ה, וסחף אחריו חסידים רבים. במלחמת העולם הראשונה ברח לוורשה, ושם נשאר עד פטירתו. ספרו "מדרש משה - מדרכי משה" על חמישה חומשי תורה נדפס בוורשה בשנת תרצ"א בהשתדלות אחיו, רבי יוסף[5]. בשנת תשס"ז הודפסה מהדורה חדשה של הספר.
  • רבי יצחק זליג מורגנשטרן (תרכ"ז – ג' בחשוון ת"ש), האדמו"ר מסוקולוב. היה חבר מועצת גדולי התורה וממנהיגי יהדות פולין. מלבד היותו אדמו"ר שימש גם כאב בית דין וכראש ישיבה בסוקולוב. בסוף ימיו עבר לאוטבוצק הסמוכה לוורשה. נפטר בתחילתה של מלחמת העולם השנייה ונקבר בבית הקברות היהודי בוורשה. בנו, רבי בנימין פלטיאל מורגנשטרן (נפטר בתש"ה), חתנו של רבי יוסף מאמשינוב, כיהן כרב העיירה סטרדין הסמוכה לסוקולוב; הוכתר כאדמו"ר בעיצומה של המלחמה; נשלח לאושוויץ בימי מרד גטו ורשה, ושם נספה.
    • נכדו של רבי יצחק זליג, רבי מנדל מאיר מורגנשטרן (נולד תרפ"א - י"ט בטבת תשע"ד), עלה לארץ ישראל לפני המלחמה והוכתר לאדמו"ר לאחר המלחמה. אביו היה רבי משה דוד (-תרצ"ח) בנו של רבי יצחק זליג. למד בישיבת חכמי לובלין. לאחר פטירת אביו עבר לגור אצל סבו רבי יצחק זליג. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הפציר סבו בו ובאחיו לברוח מפולין. הוא נענה להצעה ועלה לארץ ישראל ואילו אחיו נשאר בפולין ונספה בשואה. התגורר בתל אביב ולאחר המלחמה הוכתר כאדמו"ר מסוקולוב-קוצק. בשנות ה-תש"ן עבר לבני ברק ופתח את בית מדרשו בשכונת רמת אהרון. ליקט והוציא לאור רבים מדברי התורה שנאמרו על ידי אדמו"רי שושלת קוצק בספרים "שארית ישראל" ו"שארית יצחק" (תל אביב, תשמ"ט)[6].
  • רבי יוסף מורגנשטרן מקוצק (נפטר בי"ד בטבת תרצ"ט). היה חתנו של רבי אלימלך שפירא מקוז'ניץ-ורשה. לפרנסתו עסק במסחר. לאחר פטירת אביו קיבל עליו את הנהגת אחיו, רבי משה מרדכי מפילוב. בשנת תרפ"ד החל לכהן כרב העיירה קוצק במקומו של בן דודו, רבי משה הכהן רפפורט. בתרפ"ט לאחר פטירת אחיו, רבי משה מרדכי מפילוב ללא בנים, החל לכהן כאדמו"ר. ניהל ישיבה בקוצק והיה חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בפולין. לאחר פטירתו מילא את מקומו בקוצק, כרב ואדמו"ר, בן אחיו, רבי משה ברוך מורגנשטרן. קבוצה נוספת מחסידיו הצטרפה לחצרו של בן אחותו, רבי יוסף זליג הלוי פיש מגרובוב-סטריקוב. שניהם נספו בשואה.

רבי צבי הירש מלומאז' וצאצאיו

בנו השני של רבי דוד, רבי צבי הירש מלומאז' (תרי"ב – ג' באלול תרפ"ו), היה חתנו של האדמו"ר רבי שלמה יהושע דוד גוטרמן מראדזימין, בזיווג ראשון. בשנת תרל"ג החל לכהן כאדמו"ר בראדזימין, ממנה עבר ללומאז' (Łomazy) ומשם לוורשה.

בניו של רבי צבי הירש שימשו כאדמו"רים לאחר פטירתו.

  • רבי חיים יעקב אריה מראדזימין - וישקוב (נולד בתרל"ז), היה חתנו של רבי מנחם מאמשינוב. כיהן כרב בוישקוב. לאחר פטירת דודו, רבי אהרן מנדל מראדזימין, בשנת תרצ"ד ללא בנים, החל לכהן גם כאדמו"ר לחסידי ראדזימין ועבר לגור בה. חתנו היה אחיינו רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש מאמשינוב. בנו, רבי דוד שלמה מורגנשטרן מונה לרבה של וישקוב במקומו. רבי יעקב אריה מורגנשטרן נספה בשואה עם בני משפחתו[7].
  • רבי אברהם פנחס מורגנשטרן מלומאז' - שדליץ (נולד בתרל"ו), כיהן כאדמו"ר בשדליץ ואחר כך בוורשה. נספה בשואה עם בני משפחתו.
  • רבי מנדל - התגורר בוורשה וכיהן שם כאדמו"ר. נספה בשואה.
  • רבי יחיאל מאיר מורגנשטרן מקוצק-לומאז' - נולד בשנת תרנ"ד. בשנים תרפ"ז ותרפ"ט שהה בארץ ישראל. עלה בשנת תשי"ז. בשנת תרצ"ט היגר לאנגליה. מאוחר יותר עבר לארצות הברית[8]. היה מנהל "החברה להשגחה ולתיקון מצבות קברי הצדיקים בארץ ישראל"[9]. הוציא לאור חלק מכתבי סבו, רבי יעקב אריה מראדזימין, בספר 'דברי אביב' ובספר 'ביכורי אביב'[10]. כמו כן פרסם והפיץ סגולה של סבו רבי יעקב אריה אודות 'שמות קדושים' המסוגלים להציל את הנושא אותם מנזק. התגורר בבני ברק והקים שם את בית מדרשו, בשם 'מדרש יחיאל- קאצק'. לפני מלחמת העולם השנייה קרא ליהודים לברוח מפולין, אך אשתו לא רצתה לעזוב את פולין, ונספתה בשואה[11]. נישא בשנית בישראל. נפטר בבני ברק בכ"ד באדר תשל"ד[12], ונקבר בבית הקברות שומרי שבת. לא הניח אחריו בנים.
  • בנותיו. הרבנית אסתר גליקא אשתו של רבי נחמיה אלתר בנו של רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור (ה'שפת אמת'), נולד בשנת ה'תרפ"ה, עמד בראש ישיבת שפת אמת בירושלים, נפטר בכ"ב בתמוז ה'תש"ב ונקבר באהל ראדזימין בווארשא. דברי תורתו נדפסו בספר 'חידושי רבי נחמיה'. היה חותנו של רבי שמחה בונם אלתר מגור, בעל ה'לב שמחה'.
  • הרבנית עלקא ברכה אשת האדמו"ר רבי אברהם וינברג מסלונים, בעל ה'בית אברהם'. שימש כאדמו"ר בביאליסטוק ואחר כך בברנוביץ, נפטר בסלונים בא' באייר תרצ"ג.

לקריאה נוספת

  • רשימת מאמרים על חסידות קוצק באתר רמב"י
  • יצחק אריגור, קוצק : דמות אחד החזיונות המופלאים בחסידות, תל אביב תרצ"ו
  • יוסף פאקס, רבי מנחם מנדל מקוצק : המורד הקדוש של החסידות: חייו, הלך נפשו ושיטתו. דיסרטציה, דרופסי קולג', 1952
  • אברהם יהושע השל, קוצק - במאבק למען חיי אמת, מיידיש: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, ירושלים 2015
  • יצחק אלפסי, תורת החסידות, מוסד הרב קוק, תש"ע-2010, חלק ג', עמ' 264–281
  • יצחק רפאל, רבי חיים ישראל מפילוב - אדמו"ר ציוני בתוך על חסידות וחסידים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"א
  • דוד אברהם מנדלבוים (עורך), עטרת צבי על חומש בראשית מאת רבי צבי הירש מורגנשטרן מלוקוב, בתוספת מראי מקומות ותולדות חייו, 1994
  • שארית יצחק, תל אביב תשמ"ט (כולל קורות חייו מאת אהרן סורסקי)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ראו אודותיו באתר "אגודת אוהלי צדיקים".
  2. בן-ציון קלוגמן, אור זרוע לצדיק, כרך א, עמ' רכב.
  3. אסתר פרבשטיין, בסתר רעם, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 416.
  4. פנינה מיזליש, רבנים בשואה, באתר "דעת"
  5. רבי משה מרדכי מורגנשטרן, מדרש משה, חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה', באתר HebrewBooks
  6. ברוך דיין האמת: האדמו"ר מסוקולוב-קוצק זצ"ל באתר בחדרי חרדים.
  7. מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, מוסד הרב קוק, 1969, עמ' 135.
  8. על פי מפעל הביבליוגרפיה העברית, רשומת הזיהוי של העיול: "מורגנשטרן, יחיאל מאיר בן צבי הירש".
  9. ראו: יחיאל מאיר מורגנשטרן, תולדות חזקיה די סילוה, ירושלים, תרפ"ט, באתר HebrewBooks.
  10. ביכורי אבי"ב, לונדון תש"ח, באתר HebrewBooks.
  11. הקדמה לספר "ביכורי אביב".
  12. בניגוד ליצחק אלפסי הכותב (?) כי נפטר בתשכ"ד.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.