חנניה בן חזקיה

חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
חנניה בן חזקיה בן גרון
שנות הפעילות דור חמישי ואחרון של הזוגות תקופת שלטון הורדוס
השתייכות בית שמאי[1][דרוש מקור]
רבותיו שמעיה, אבטליון
בני דורו הלל, ושמאי

חנניה בן חזקיה בן גרון הוא תנא שחי בתקופת בית שמאי ובית הלל. בנו היה רבי אלעזר בן חנניה.

ביאור ספר יחזקאל

מסופר עליו כי לאחר שחכמים חשבו לגנוז את ספר יחזקאל ולהוציאו מן התנ"ך מאחר שכמה פסוקים בו נראים על פניו כסותרים את התורה, עלה לעלייתו לקח עמו שלש מאות חביות שמן למזונו והסתגר במקום, ושם עיין בדברים עד שתירץ את הסתירות.

לדוגמה בתלמוד בבלי (מסכת מנחות דף מה ע"א):

"וכל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים" (יחזקאל מד לא) כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראל אכלי?!

כלומר האם איסור אכילת נבלה וטרפה היא רק לכהנים ולא לישראלים?! חנניה בן חזקיה תירץ זאת באומרו שהיות והכהנים היו אוכלים בשר חטאת העוף, שלא היה שחוט אלא מלוק, דבר שעל פי התורה אינו מכשיר את בשר רגיל לאכילה, ורק לכהנים היה מותר לאכול את בשר חטאת העוף, לכן הם צריכים אזהרה מיוחדת.

והגמרא מסכמת את העניין בלשון זה: "אמר רב יהודה אמר רב זכור אותו האיש לטוב וחנינא בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל".

ביקור התנאים בעליה

במשנה במסכת שבת[2], מסופר על כינוס של חכמים בעליית חנניה בן-חזקיה. בכינוס זה רבו הנמנים עם בית-שמאי מהנמנים עם בית הלל, וכך הוכרעו שמונה עשרה הלכות כדעת בית-שמאי ולא כדעת בית-הלל, כפי שהיה מקובל בדרך כלל[4]. בתוספתא[5] נאמר כי - "אותו היום קשה להם לישראל כיום שנעשה בו העגל". בירושלמי מפורט הרקע לכינוס זה, המבהיר את חומרתו: "תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל. תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים"[6]. מתיאור זה משתמע, שהיתרון המספרי של בית-שמאי בכינוס בעלייה הושג כתוצאה ממניעת כניסתם של תלמידי בית-הלל בצורה מכוונת ואלימה. חוקרים מסבירים אירוע קשה זה, על רקע המתח ששרר בין הקנאים (שנמנו כנראה על בית-שמאי), לבין חכמי-ישראל המתונים (שנמנו על בית-הלל) בזמן המרד הגדול, ערב חורבן ירושלים ובית המקדש השני[7]. לדעתם הכינוס בעלייה נועד לצורך גזירה של כמה תקנות לאומיות, שהמשותף להם הוא הרחקת והבדלת היהודים מן הנכרים, כחלק מן המאבק ברומאים[8]. הסבר זה מתבסס על אחת הבריתות המובאות בירושלמי שם, בשם רבי שמעון בן יוחאי המפרטת את י'ח הדברים שנגזרו, כתקנות הקשורות למאכלי-נכרי ועניינים נוספים הקשורים להרחקות מנכרים.

כתיבת מגילת תענית

הגמרא במסכת שבת[9] מביאה ברייתא המייחסת לחזקיה את חיבור מגילת תענית. חיבור המונה את הימים בלוח השנה העברי, בהם אירעו נסים לעם-ישראל, ואין להתענות בהם. יש חוקרים המשערים כי עריכת המגילה בתקופה זו נועדה לחזק את הרוח הלאומית בזמן המרד ברומאים, על ידי זיכרון הניצחונות והנסים שאירעו לעם-ישראל[10].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. הסברה היא שהיה שמותי (מבית שמאי), שכן בעלייתו נפסקו 18 הלכות כבית שמאי.
  2. שבת, א, ד,
  3. שבת, ג, ג,
  4. בירושלמי[3] מובאות כמה מסורות (ובעקבות כך נחלקו הפרשנים) האם 'י'ח דברים' אלו נפסקו בגלל עדיפות מספרית של בית-שמאי, או שב'י'ח הדברים' הייתה הסכמה בין הבתים, והלכות אחרות נפסקו מתוך עדיפות בית-שמאי.
  5. שבת, א, טז,
  6. שבת, ג, ג,
  7. יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים, ספר ב.
  8. צבי גרץ, דברי ימי ישראל, כרך ב.
  9. י"ג ע"ב
  10. ישראל בן שלום, בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי, יד יצחק בן צבי, 1993
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.