חמאד אבו רביעה

חמאד אבו רביעה
حماد أبو ربيعة
חמאד אבו רביעה, 1974
מדינה ישראל  ישראל
לידה 1929
הנגב, פלשתינה (א"י)
פטירה 12 בינואר 1981 (בגיל 52 בערך)
מלון הולילנד, ירושלים, ישראל
מקום קבורה בית הקברות תל כסייפה
סיעה רשימה ערבית לבדואים וכפריים, המערך, רשימה ערבית מאוחדת
חבר הכנסת
תקופת כהונה 21 בינואר 1974 - 13 ביוני 1977 (3 שנים ו־20 שבועות)
חבר הכנסת
תקופת כהונה 3 באפריל 1979 - 12 בינואר 1981 (שנה ו־40 שבועות)
כנסות 8, 9

חמאד אבו רביעהערבית: حماد أبو ربيعة) (1929 - 12 בינואר 1981) היה איש ציבור ופוליטיקאי בדואי-ישראלי.

ביוגרפיה

אבו רביעה נולד בתל מלחתה, למד בבית הספר לילדי הבדואים בבאר שבע ומגיל 18 היה שייח' של שבטו, שבט אבו רביעה, לאחר מותו של אביו חליל אבו רביעה[1]. כשייח' של השבט דאג להקמת בית ספר יסודי ובית ספר תיכון לילדי השבט, שהוקם סמוך לכביש באר-שבע ערד[2].

ב-1973 החליטו מנהגי הבדואים בנגב להקים רשימה עצמית לקראת הבחירות לכנסת השמינית, הרשימה הערבית לבדואים וכפריים, אבו רביעה נבחר לעמוד בראש הרשימה[1][3]. הרשימה זכתה בבחירות במנדט אחד ואבו רביעה היה לבדואי הראשון שנבחר כחבר כנסת[4]. אבו רביעה גר בעת שנבחר בבית אבן סמוך לתל מלחתה, לבית ולאזור כולו לא היה קווי טלפון, ולא כבישים סוללים[5]. בעקבות דרישה של מזכירות הכנסת הותקן טלפון בביתו, בנובמבר 1974[6].

ב-10 במרץ 1974 הצביע בעד הקמתה של ממשלת ישראל השש עשרה, לאחר שהצטרף למערך[7], וכעבור שלושה חודשים גם עבור ממשלת ישראל השבע עשרה (ממשלת יצחק רבין הראשונה).

נאבק למען זכויות הערבים בישראל ובמיוחד בנושא האדמות[8], פעל נגד הפקעת אדמות וביקש לקבל ההכרה בבעלות הבדואים על אדמתם בנגב[9]. השתתף בעצרת שהייתה בסכנין ב-14 בפברואר 1976, שבה הוכרז על שביתה כללית במגזר הערבי, כמחאה על המדיניות של הפקעת האדמות בגליל בשנות ה-70, ובמיוחד ביישובים עראבה, סכנין ודיר חנא, שהביאה בסופו של דבר לאירועי יום האדמה ב-30 במרץ 1976[דרוש מקור]. בעקבות המשך הפקעת האדמות, פרש, יחד עם סיעת קידמה ופיתוח מהמערך ב-8 ביוני 1976 ויחד הם הקימו את הרשימה הערבית המאוחדת[10][11], בה היו שלושה חברים, חמאד אבו רביעה עצמו, סיף-אלדין אל-זועבי וג'בר מועדי[12][13].

בבחירות לכנסת התשיעית, במאי 1977, זכתה הרשימה הערבית המאוחדת רק במנדט אחד והוחלט לקיים רוטציה על מנת לאפשר לכל שלושת הנציגים לכהן בכנסת. אבו רביעה נכנס לכנסת במקומו של סיף-אלדין אל-זועבי, שהתפטר לאחר שתי שנות כהונה בכנסת, באפריל 1979[14]. במהלך כהונתו עסק אבו רביעה במאבק נגד הפקעת חלקים נרחבים מאדמות השבט, לצורך הקמת בסיס נבטים ושדה תעופה עבור חיל האוויר. בסיס נבטים הוקם בעקבות הסכם השלום עם מצרים והצורך לפנות בסיסים בסיני[15][16][17]. לצורך הפינוי הוכנה הצעת חוק לפינוי ופיצוי בעלי האדמות משבט אבו רביעה[18]. בנוסף נאבק נגד השתלטות של מתנחלי בית יתיר על אדמה חקלאית, שאותה עיבד שבט אבו רביעה, סמוך ליער יתיר[19][20].

ההתנקשות בחייו

במרץ 1980, דרש ג'בר מועדי מאבו רביעה להתפטר על מנת שיוכל להיכנס לכנסת במקומו, על פי הסכם הרוטציה[21]. אבו רביעה סירב בטענה שעליו לטפל בחוק לפיצוי בעלי האדמות משבטו, ולא יוכל לעשות זאת אם יתפטר. נעשו ניסיונות לשכנעו להתפטר מתפקידו[22] לאחר שלא התפטר, פנה מועדי לבית המשפט, אך תביעתו נדחתה מאחר שעל פי החוק התפטרות מהכנסת צריכה להיעשות מרצון חופשי, ובית המשפט לא יכול לאכוף הסכמי רוטציה[23].

ב-12 בינואר 1981 נרצח אבו רביעה, בעת שישב במכוניתו בכניסה למלון הולילנד בירושלים[24]. בניו של מועדי נתפסו והודו ברצח[25][26]. הוא הובא לקבורה בבית הקברות בכסייפה[27].

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. 1 2 משולם עד, שייך אבו רביע מועמד בדווי ראשון לכנסת, דבר, 26 באוגוסט 1973
  2. תלמידים בדואים במעבדות אוניברסיטה, למרחב, 15 באפריל 1971
  3. יוסף וקסמן, השייחים הבדואים יתמודדו בבחירות ברשימה עצמאית, מעריב (עיתון), 3 באוגוסט 1973
  4. אדי סופר, שייח אבו־רביע: בדווי ראשון בכנסת, מעריב (עיתון), 8 בינואר 1974
  5. ג'ונתן ברודר, הח"כ הבדווי ערך "חפלה" ל־2000 קרואים, מעריב (עיתון), 15 במרץ 1974
  6. אבישי אמיר, טלפון מותקן בביתו של ח"כ בהשקעה של רבע מיליון, מעריב (עיתון), 27 בנובמבר 1974
  7. יהושע ביצור, אחרי פולמוס חריף בן 11 שעות אושרה הממשלה ברוב של 62 16 הצביעו בעד 46 * נגד 9 * נמנעו בתוכם 4 מהקואליציה, מעריב (עיתון), 11 במרץ 1974
  8. מנחם רהט, הבדואים ב"שטח "9 בגליל רוצים לעקור לשטח חדש, מעריב (עיתון), 17 בפברואר 1974
  9. שלמה גבעון, הבדווים ננגב דחו ההצעה להסדר בעיית הקרקעות, מעריב (עיתון), 2 בנובמבר 1975
  10. אין מדובר ברשימה הערבית המאוחדת (רע"ם) (שהוקמה לקראת הכנסת ה-14) אלא בסיעה קודמת בשם זה.
  11. בדוויי הנגב דוחים הצעות הממשלה להסדר הקרקעות, דבר, 9 באוגוסט 1976
  12. תגובות נרגזות במערך על פרישתם של הח"כים הערביים, מעריב (עיתון), 1 ביוני 1976
  13. שתי רשימות ערביות יופיעו יחדיו בבחירות, מעריב (עיתון), 2 במרץ 1977
  14. השייך הבדווי אבו-רביע הושבע כח"כ, דבר, 4 באפריל 1979
  15. פרם אצל אבו־רביע: בעד הפקעות תוך תשלום פיצוי הוגן, דבר, 27 בנובמבר 1979
  16. הוראת פינוי לבדווים באיזור נמל התעופה שיקום בנגב, דבר, 17 בדצמבר 1978
  17. יהושע ביצור, ועדת השרים שוב תדון בהפקעת אדמות הבדווים, מעריב (עיתון), 31 ביולי 1979
  18. 5 דונם שלחין תמורת כל 100 דונם קרקע, מעריב (עיתון), 7 בדצמבר 1979
  19. משולם עד, שבט אבו־רביע: מתיישבי יתיר עלו על אדמתנו, דבר, 9 בספטמבר 1979
  20. ירון אנוש, צו זמני אוסר על גרעין יתיר לעבד חלקה בנגב, מעריב (עיתון), 12 בספטמבר 1979
  21. מועדי דורש מאבו רביע לפנות את מקומו בכנסת, מעריב (עיתון), 21 בינואר 1980
  22. שלמה גבעון, "חיילים דרוזים באו לשכנעני שאפנה מקומי", מעריב (עיתון), 28 באפריל 1980
  23. שלמה גינוסר, האם כל רוטציה פסולה?, דבר, 16 בספטמבר 1980
  24. זהר בלומנקרנץ, ברוך מאירי ויהושע ביצור, ב-4 כדורים בצווארו נרצח השייח אבו רביע בפתח מלון "הולילנד", מעריב (עיתון), 13 בינואר 1981
  25. בהודעתו במשטרה סייף מעדי מתאר בפרטי־פרטים איך רצח את אבו־רביע, דבר, 2 בדצמבר 1981
  26. שלושת בניו של מועדי הואשמו ברצח ח"כ אבו רביע, דבר, 11 בפברואר 1981
  27. עשרות אלפים ליוו את השייך אבו רביע למנוחות, דבר, 14 בינואר 1981

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.