חיים פסח

חיים פסח

חיים פסח הוא עורך ספרותי, מבקר ספרות ומתרגם ישראלי. הוא נולד וגדל בתל אביב, בה הוא חי גם היום. הוא נשוי ואב לבן.

תרגום וביקורת ספרות באנגליה

פסח החל לפרסם מאמרים וכתבות בנושאי תרבות אנגלית במוסף "תרבות וספרות" של העיתון "הארץ" בעת ששהה באנגליה, בסוף שנות השבעים של המאה העשרים. מאנגליה שלח פסח מאמר ביקורת בשם "חגיגה של גסיסה ושל התפוררות" אל מוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ (23.9.1977), שעסק בספרו של יעקב שבתאי "זיכרון דברים", שאך ראה אור, ובו הקדים את מבקרי הזמן בזיהוי ערכו הספרותי של הרומן, שנחשב היום לאחת מפסגות הפרוזה הישראלית. שבתאי עצמו שיבח את המאמר, וכתב לאשתו:

הספר זוכה, לפי שעה, לתגובות רבות וטובות. ביום שישי התפרסמה ביקורת ב"הארץ" של חיים פסח. ביקורת מצוינת, ובעיקר חכמה ואינטליגנטית. סוף סוף משהו ברמה[1].

באותה תקופה גם תרגם לאנגלית סיפורת ושירה עברית, והתרגומים פורסמו בכתבי עת אנגליים ובאנתולוגיה בהוצאת המכון לתרגום ספרות עברית. פסח המשיך לפרסם מאמרים במוסף זה עם חזרתו לארץ.

עריכה ספרותית בהוצאות ספרים

מה שמאפיין עורך טוב הוא קודם כל אמפתיה אמיתית, גם לחולשות של הסופר; ופתיחות, כי כל סופר הוא עולם אחר לגמרי, שצריך לכבד את עולמו ולכוון לדעתו; וכמובן, גם סקרנות. (חיים פסח)[2].

עם עובד

בראשית שנות השמונים מונה לעורך בהוצאת עם עובד, ושימש בתפקיד כחמש שנים. בתפקידו זה ערך ספרים כגון הרומן הדרך לעין חרוד מאת עמוס קינן, וכן ערך סדרת ספרי שירה, ובהם ספרו הראשון של חזי לסקלי, "האצבע".

זמורה-ביתן

מהוצאת עם עובד עבר פסח להוצאת זמורה-ביתן, ושימש בה עורך ראשי במשך כשש שנים; ככזה, הוביל את בחירת הכותרים שיצאו בהוצאה בשנים אלה, הן המתורגמים והן העבריים בסדרת "עמודים לספרות עברית". בין הספרים שערך בתקופה זו[3]:

כמו כן ערך פסח את ספרי השירה הבאים:

כתר

באמצע שנות התשעים עבר פסח להוצאת כתר, ושימש שם עורך מקור ותרגום תחת העורך הראשי דאז, יון פדר. ב"כתר" יסד פסח את הסדרה "כותרים", ובה ערך והוציא, בין השאר, את ספרי המקור הבאים:

  • אבן תחת אבן מאת בתיה גור
  • סוזנה הבוכיה מאת אלונה קמחי
  • אשתו המנודה מאת אידה צורית
  • מוזה; הבוקר הרגתי איש; שאהבה נפשי מאת גיל הראבן
  • המינה ליזה מאת אורלי קסטל-בלום
  • לא באנו ליהנות; הקייטנה של קנלר מאת אתגר קרת
  • לבי אומר כי זכרוני בוגד בי מאת שהם סמיט
  • מה שלומך דולורס מאת יואל הופמן
  • עד גיל 21 תגיע לירח מאת גפי אמיר
  • רומן למשרתות מאת אילנה ברנשטיין
  • שפת גוף מאת שי טובלי
  • כביסה מאת סוזן אדם
  • צבוטותי; סרט לבן על כיפה אדומה מאת לימור נחמיאס
  • מלאך בשר ודם מאת כליל זיסאפל
  • אושר פתאומי מאת איריס לעאל
  • חול בעיניים; אצל באבו מאת שולמית לפיד
  • השוק, הבית, הלב מאת רות קלדרון

כמו כן ערך סדרה בשם "קצרים" של ספרונים המחזיקים סיפור אחד כל אחד, ובה ערך כעשרים ספרונים.

בסדרת כותרים יצאו גם התרגומים הבאים, בעריכתו של פסח:

בבל

בין השנים 2001 ו-2003 שימש פסח עורך ראשי בהוצאת בבל. שם ערך והוציא את הספרים הבאים, בסדרה "דרום":

כמו כן ערך את הסדרה "בבל (כיס) -- תרמיל" בשיתוף הוצאת משרד הביטחון, ובה ספרוני סיפורת מתורגמת מאת הרמן מלוויל, רוברט לואיס סטיבנסון, שטפן צווייג, מיגל דה סרוונטס, הנרי ג'יימס, ועוד.

עורך ספרותי עצמאי

עבור ידיעות ספרים

משנת 2004, עורך פסח, שעובד עתה כעצמאי, את הסדרה "קראתי" עבור הוצאת ידיעות ספרים. במסגרת זו ערך והוציא, בין השאר, את הספרים הבאים:

עבור הוצאות אחרות

בהוצאות אחרות, ערך פסח, בין השאר, את הספרים הבאים:

ספרים שחיבר

  • האביר, השד והבתולה, מאת חיים פסח ועלי יסיף (הספר זכה בפרס שר החינוך)
  • הסיפור החדש: מבחר הסיפור העברי 1985-1995, בחר חיים פסח
  • בת שנות אלפיים: אנתולוגיה של סיפורי מהגרים חדשים, בחר חיים פסח
  • שירי תל אביב, מבחר זוטא ב', בחרו חיים פסח וחיים נגיד

פעילות נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מתוך מכתב שכתב שבתאי לאשתו, וש פורסם במוסף "ספרים" של "הארץ" בתאריך 9 באוגוסט 2006.
  2. מתוך ראיון שהתפרסם תחת הכותרת "הרבה יותר קל לעבוד עם סופרים ותיקים" במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות, 13 במרץ 2005
  3. לא תמיד נהגו לציין את שם העורך בכל ספר, ולכן מובאים כאן רק שמות הכותרים שבהם ניתן קרדיט מפורש לעורך. אין חולק על כך שפסח, כמו כל עורך ספרותי אחר, ערך ספרים רבים אחרים, מבלי לקבל קרדיט בספר עצמו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.