חטיף

חטיף הוא מאכל הנאכל שלא במסגרת ארוחה, בגודל ובמרקם המתאימים לאכילתו בחטף (מכאן נגזר השם "חטיף"), ולרוב גם אינו מצריך שימוש בכלי אוכל או סכו"ם. חטיפים נצרכים לשם הנאה ופינוק, לשם השגת שובע זמני או כדי להעניק לגוף מנת אנרגיה זמינה.

יש בהם מתוקים ומלוחים. המתוקים עשויים להכיל שוקולד, מיני אגוזים, סוכריות, ביסקוויטים, ופלים, גרנולה ועוד. את המלוחים מכינים מקמח תירס, בוטנים, תפוחי אדמה, חיטה.

חטיפים רבים ניתנים לאכילה ישירות מתוך אריזתם, בהם חטיפים בתפזורת כגון במבה אפרופו וביסלי או פרינגלס וכן חטיפים שצורתם כתיבה מאורכת כמו חטיפי אנרגיה, חטיפי ופל וחטיפי שוקולד (למשל פסק זמן, טורטית וכדומה) וממתקים נוספים. בישראל פופולריים מאד גם פיצוחים - חטיפים מלוחים של זרעים ואגוזים קלויים. יש מוצרים שנועדו לצריכה כארוחה, כגון דגני בוקר וגרנולה, אשר נהוג להוסיף להם חלב או יוגורט, אך ניתן לאוכלם יבשים כחטיף.

"מזון אצבעות", מנות של מאכלים בגודל נגיסה או שתיים, כמו למשל מתאבנים במסיבת קוקטייל נחשבים למאכלי חטיף. גם פירות עשויים לשמש כחטיפים.

חטיפים תעשייתיים מיוצרים כך שיהיו בעלי חיי מדף ארוכים, נארזים באופן שובה עין, ומכילים לרוב חומרים משמרים, חומרי טעם וריח ורכיבים מושכים כגון שוקולד, אגוזים, פירות.

רבים מהחטיפים התעשייתיים הם בעלי ערך תזונתי נמוך ומסווגים כמזון מהיר. כיום, עם הגברת המודעות ליתרונותיו של סגנון חיים בריא, משרד הבריאות הישראלי, כמו מקביליו בעולם המערבי, ממליץ להקטין צריכת חטיפים תעשייתיים, בייחוד אלו מביניהם המטוגנים ועתירי הנתרן או הסוכר[1].

חטיפי אנרגיה ממותגים כחטיפים בריאים, ולחלקם אכן ערך תזונתי רב משל מקביליהם שאינם מסווגים בקטגוריה זו.

תעשיית החטיפים מגלגלת רווחים של מיליארדי דולרים בשנה. שוק החטיפים עצום בגודלו והתחרות בין היצרניות על נתחי שוק עזה. בשל כך קיים קידום מכירות ופרסום נרחב ונמרץ בתחום זה. כמות הפרסומות לחטיפים עולה בהרבה על כמות הפרסומות למזון בעל ערך תזונתי גבוהה יותר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. דורית וורמן-פרוכט, חוה אלטמן ודורית ניצן-קלוסקי, תזונה נבונה, באתר משרד הבריאות
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.