חוק קאזואיסטי

חוק קאזואיסטי הוא חוק המנוסח כפסוקית תנאי ("כי" או "אם"), ואחריה מגיע המשפט העיקרי ובו נקבע החוק העונשי.

המילה קאזואיסטי היא מלשון המילה מקרה, אירוע (case, casus בלעז). החוק נקרא כך משום שהוא מנוסח כמקרה משפטי שלאחריו התגמול.

החוקר המקראי אלברכט אלט, אחד מממשיכי דרכו הבולטים של הרמן גונקל. היה הראשון מחוקרי המקרא שציין את הבחנתו בין שתי צורות היסוד העיקריות של חוקי התורה (קאזואיסטי ואפודיקטי).

דוגמאות

  • "וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ אוֹ אֶת-אֲמָתוֹ, בַּשֵּׁבֶט, וּמֵת, תַּחַת יָדוֹ--נָקֹם, יִנָּקֵם" (ספר שמות כ"א, כ')
  • "כִּי יִגְנֹב-אִישׁ שׁוֹר אוֹ-שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ--חֲמִשָּׁה בָקָר, יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע-צֹאן, תַּחַת הַשֶּׂה" (ספר שמות כ"א, ל"ז)

המג'לה, קובץ דינים אזרחיים עות'מאני, שהיה בתוקף בעת שלוט האימפריה העות'מאנית בארץ ישראל ושנים רבות לאחר מכן, הוא דוגמה לחקיקה קאזואיסטית.

חוק העונשין של מדינת ישראל אף הוא חוק קאזואיסטי. הוא אינו אוסר עשייתן של עבירות, אלא קובע את העונש למבצעיהן (כנרמז בשם הערך). כך, למשל, החוק אינו אומר "אסור לרצוח" אלא קובע "העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד". בחוקים אחרים המטילים עונשים ניתן למצוא שילוב של שתי הגישות.

רוב החוקים שנמצאו בחוקים המסופוטמיים הם מטיפוס קאזואיסטי.

ראו גם

  • מוסר קאזואיסטי

לקריאה נוספת

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.