חוק בויל-מריוט

חוק בויל–מריוט – אחד מחוקי הגז האידאלי, אשר נוסח ב־1662 על ידי המדען האירי רוברט בויל, ונקרא על שמו[1]. אדם מריוט הצרפתי גילה את אותו החוק באופן עצמאי 14 שנה לאחר מכן, בשנת 1676, אך מדידותיו היו מדויקות יותר מאלה של בויל, ולכן החוק נקרא בשם הכפול, אף שיש המקצרים אותו לחוק בויל או חוק מריוט. החוק עצמו, כמו שהסתבר מאוחר יותר, הוא מקרה פרטי של משוואת המצב לתהליך איזותרמי.

החוק קובע כי מכפלת הנפח בלחץ של כמות קבועה של גז אידאלי בטמפרטורה קבועה היא קבועה. או במילים אחרות: בהינתן כמות קבועה של גז הנמצא בטמפרטורה קבועה, ככל שנגדיל את הלחץ המופעל עליו, כן ירד נפחו, ולהפך.

כאשר נפח הגז, לחץ הגז, קבוע.

ערכו של מחושב על פי מדידות הלחץ והנפח של כמות גז קבועה. לאחר שמבצעים שינוי למערכת, לרוב על ידי שינוי נפח כלי הקיבול של הגז, נמדדים ערכיהם החדשים של הלחץ והנפח. מכפלת שני ערכים אלה תהיה שווה לערך הקבוע .

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
  1. למעשה, חוקר מעט פחות מוכר בשם ריצ'רד טונלי יחד עם הנרי פאוור הראו את הקשר בין לחץ ונפח במערכת סגורה
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.