הסירחון הגדול

הסירחון הגדולאנגלית: The Great Stink או The Big Stink) היה אירוע בקיץ 1858 בו נאלצו תושבי מרכז לונדון לעזוב את העיר בשל ריח הביוב שעלה מנהר התמזה.

גורמי הסירחון

בתחילת המאה ה-19 הייתה ללונדון מערכת ביוב שכָללה בעיקר שימוש בנחלים שכוסו ושפיכת שפכי העיר לתמזה. באותה עת החל השימוש במערכות אינסטלציה מודרניות בבתים, והומצאו השירותים המודרניים הכוללים שטיפת האסלה במים. שימוש בשירותים מסוג זה הגביר מאד את כמות השפכים שייצרה העיר. בעוד שבעבר השתמשו תושבי העיר בסירי לילה, כעת נהגו לשטוף את השפכים בכמויות מים אשר הכפילו ושילשו בזמן קצר את כמויות הביוב של העיר. בנוסף, תיעוש העיר הביא לשפכים רבים מבתי מטבחיים ומפעלים בעיר.

ביוב זה נשפך בסופו של דבר אל נהר התמזה אשר שימש כמקור מי השתייה של חלק מתושבי העיר. מים מזוהמים אלה הביאו להתפשטות מגיפות כולרה (עד אותה עת חשבו שהמחלה נגרמת מ"אוויר רע") - רק לאחר התפשטות מגפה באזור הסוהו בשנת 1854, גילה דוקטור ג'ון סנואו כי המחלה מקורה במים מזוהמים.

בשנת 1848 התאחדו מספר גופים מקומיים והקימו את הוועדה המטרופולית לביוב אשר בדקה את מערכת הביוב של העיר והגיעה למסקנה שיש להרחיבה. בשנת 1855 הוחלפה הוועדה על ידי מועצת העבודות המטרופולינית של לונדון אשר המשיכה לדון בנושא. תקציבים לביצוע הרחבה זו הוקצו רק בעקבות "הסירחון הגדול".

קיץ 1858

קיץ 1858 היה קיץ חם ויבש במיוחד. בשל הטמפרטורות הגבוהות והיעדר הגשם ירדו מפלסי התמזה ויובליו, ואחוז הזיהום בהם עלה. בשל הזיהום במים והטמפרטורות הגבוהות שלהם, התרבו הבקטריות במים והסירחון החל להתפשט ברחבי העיר לאורך הנהר ויובליו. הריח הגיע לעוצמה כזו שבארמון וסטמינסטר כוסו החלונות בווילונות הטבולים בכלוריד הסידן (בורית) על מנת שהריח לא יכנס. חברי בית הנבחרים דנו בהצעות להעביר את בית הנבחרים ולפנות את התושבים להמפטון קורט ואוקספורד. גשם שירד ניקה את האוויר והעלה את מפלס המים, ועל ידי כך פתר את המשבר.

תוצאות הסירחון

בעקבות הסירחון מינה הפרלמנט הבריטי ועדה אשר תמליץ כיצד למנוע את הישנות הסירחון. מועצת העבודות המטרופולינית של לונדון קיבלה בשנת 1859 את הצעתו של המהנדס הראשי שלה ג'וזף באזאלגט. המלצותיו כללו את הקמת מערכת הביוב של לונדון המשמשת את העיר עד היום.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.