הנול של ז'אקאר

הנול של ז'אקאר (בעברית נקרא גם: הנול של ג'אקארד או נול ג'אקארד) הוא נול מכני שהומצא על ידי ז'וזף מארי ז'אקאר, טווה משי צרפתי, בשנת 1801. המכונה נשלטה על ידי כרטיסי ניקוב. הנול התבסס על המצאתו של בזיל בושון משנת 1725 ושל ז'אק דה ווקאנסון מ-1745.

המכונה אפשרה את אריגת בדים מורכבים יותר ובמהירות רבה יותר - ובזול. המכונה, שניתנה לתכנות, יכלה לארוג בדים הארוגים בצורה מורכבת, מצבעים שונים וללא טעויות.

סוג הבד ג'קארד שיוצר על ידי המכונה נקרא על שמו. למעשה, עקרונותיו של הנול משמשים גם כיום בתעשייה, כשהמכונה מתוכנתת על ידי מחשב.

למרות שהמצאתו של ז'אקאר לא נועדה למטרת חישוב, היא נחשבת כצעד פורץ דרך בהיסטוריה של המחשוב. הרעיון כי ניתן לשנות את פעולתה של המכונה ללא כל שינוי במכונה עצמה, אלא רק בשינוי הכרטיס, שינה את תפיסת העולם בקשר מכונה-מידע, ולמה שיוביל בהמשך הדרך לתכנות מחשבים. צ'ארלס בבג' תיכנן לאחסן מידע על כרטיסי ניקוב עבור מנוע אנליטי שתיכנן. אולם הרעיון הוגשם לראשונה על ידי הרמן הולרית' בשנת 1889, במכונה ששימשה עבור מפקד האוכלוסין של ארצות הברית בשנת 1890. חברתו של הולרית', עם תהפוכות הזמן, הפכה לחברת IBM, הגדולה בחברות טכנולוגיית המידע גם כיום.

חשיבות ההמצאה הוכרה מיד עם פרסומה. הקיסר נפוליאון בונפרטה והקיסרית ז'וזפין דה בוארנה, בעת ביקורם בליון בשנת 1805, ביקרו בבית המלאכה של ז'אקאר, והוענקה לו פנסיה בסך 3,000 פרנקים ומענקים על כל מכונה שייצר.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.