המיצלולוז

המיצלולוז הוא רב סוכר מסועף, אשר בדומה לתאית (צלולוז) מצוי כמעט בכל הצמחים בדופן התא.[1] ישנם מספר רב-סוכרים מסועפים שונים (מורכבים מחד-סוכרים שונים או עם מבנה שונה) שמוגדרים כהמיצלולוז, בהם ארבינוקסילן המורכב מהחד-סוכרים אראבינוז וקסילוז. בניגוד לתאית שהיא חזקה, בעלת מבנה גבישי וחסינה להידרוליזה, להמיצלולוז יש מבנה אקראי ואמורפי, וחוזקו נמוך. הוא עובר הידרוליזה בקלות על ידי תמיסה מדוללת של חומצה או בסיס, וכן על ידי מגוון רחב של אנזימים.

הרכב

הרב-סוכרים: קסילאן , גלוקורונוקסילאן , ארבינוקסילן , גלוקומאנאן וקסילוגלוקאן נחשבים כולם להמיצלולוז.

רב-סוכרים אלו מורכבים מחד-סוכרים שונים ומגוונים. לעומת זאת, צלולוז מורכב רק מהחד-סוכר גלוקוז. המיצלולוזים לעומת זאת עשויים להכיל במקום או בנוסף לגלוקוז גם קסילוז , מנוז, גלקטוז, רמנוז , אראבינוז ועוד. המיצלולוזים מכילים את רוב סוגי סוכרי ה-D-פנטוז, ולעיתים גם כמויות קטנות של סוכרי L-פנטוז. בדרך כלל קסילוז הוא החד-סוכר הנפוץ ביותר בהמיצלולוז, אבל בעץ של חשופי זרע למשל דווקא מנוז הוא המצוי באחוז הגבוה ביותר. המיצלולוזים עשויים להכיל לא רק סוכרים רגילים, אלא גם את הצורות החומציות שלהם, כמו חומצה גלוקורונית.

מבנה

בניגוד לצלולוז, המיצלולוז מורכב משרשרות חד-סוכרים קצרות יותר – 500–3,000 יחידות בכל פולימר, לעומת 7,000–15,000 יחידות בכל פולימר בצלולוז. כמו כן הצלולוז הוא פולימר ישר ללא הסתעפויות, בעוד המיצלולוז הוא מסועף.

בתאי צמחים

המיצלולוז מוטמעים בדופנות תא של צמחים, לעיתים בצורה של שתי וערב – הם נקשרים בעזרת פקטין לתאית על מנת ליצור רשת של סיבים החוצים זה את זה.

ההמיצלולוז מיוצר בתוך מערכת גולג'י של התא.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Scheller HV, Ulvskov P., Hemicelluloses, Annu Rev Plant Biol. 2010 ; 61 : 263-89. doi: 10.1146/annurev-arplant-042809-112315
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.