הלכות רב אלפס

הלכות רב אלפס (מכונה גם: הרי"ף סתם) הוא ספר הלכתי סמי תלמודי שחיבר רבי יצחק אלפסי במאה התשיעית לאלף הרביעי, הנחשב כסמכות עליונה בפסיקה הלכתית ופרשנות תלמודית. החיבור מבוסס על התלמוד הבבלי אך עם השמטות והוספות רבות, בעיקר כדי להבהיר את ההלכה. הרי"ף השמיט באופן שיטתי כל מימרא או קטע שאינו נוגע למעשה, אם משום שלא נפסקה ההלכה כך, ואם משום שאין אפשרות לקיים בזמן הזה, כמו דיני בית המקדש. בנוסף כולל החיבור פירושים רבים על גמרות תמוהות, בדרך כלל על ידי הוספת מילה או תרגום (בעיקר לערבית), אבל לעיתים הוא כותב פרושים על סוגיות שלמות, כולל קושיות והוכחות.

החיבור, שהוא תקדימי בתבנית בה הוא נכתב, זכה להכרה ייחודית מצד כל פוסקי הדורות, ומחברו נחשב בשל כך לאחד מגדולי פוסקי ההלכה בכל הזמנים. כאשר הרמב"ם (על פי עדותו האישית) חלק על פסקיו עשרה פעמים בלבד, והראשונים כולם התייחסו אליו כחיבור מכונן וקובע בפסיקת ההלכה.

ראשונים רבים חיברו ספרים על הלכות הרי"ף. חלקם באו בעיקר להשיג ולחלוק על חלק מפסקיו, וחלקם כתבו להגן על פסקיו מפני חולקים. פירושים רבים נכתבו כדי לפרש את כוונת הרי"ף, וחלקם רק התבססו על הרי"ף כדי לכתוב פרושים על קטעי הגמרא החשובים ביותר מבחינה הלכתית. בסך הכול מצויים כיום כעשרים חיבורים שונים שנכתבו על ידי ראשונים סביב הלכות רב אלפס.

במהלך השנים חלה ירידה בהקף השימוש בספר, אם כי לא בחשיבותו ההלכתית, וכיום לא מקובל כמעט ללמוד בספר באופן שיטתי. אך פסקיו והפרשנויות לפסקיו נלמדות גם כיום. במסגרות לימוד רבות מקובל ללמוד בהלכות הרי"ף קודם לימוד פירוש הרא"ש.

כתיבת ההלכות

הרב אלפסי החל לחברו כשהיה בן 17 וסיים בגיל 47 (בין השנים 10301060[1]), הספר חובר כשכיהן כדיין הראשי בעיר קלעת חמאד ליד העיר קונסטנטין[2] שבאלג'יריה, והשם "אלפסי" מתייחס למוצא משפחתו לפני שהיגרה לאלג'יריה[3]. הספר עבר הגהות גם אחרי שנכתב[4] גם בידי המחבר עצמו[5].

שם הספר

לחיבור אין שם ברור ובקרב הלומדים הוא מכונה בפשטות "הרי"ף". הראשונים כינוהו "הלכות" או "ההלכות", או "רב אלפס" סתם[6], "הלכות גדולות"[7], "הלכות רבתי"[8] ו"תלמוד קטן"[9].

סגנון הספר

הספר הוא העתקה מדויקת של התלמוד הבבלי עם הוספות והשמטות רבות עם עיקרון בסיסי אחד: בעוד שהתלמוד מרחיב ומפלפל בהגדרות ובטעמים של ההלכה ותורה שבעל פה בכלל, הרי"ף מקצר ומתמצת את מסקנות הגמרא. מסיבה זו נגזרו השמטות רבות:

  1. השמטת קטעי הגמרא שאינם נוגעים להלכה מעשית, כל האגדות ורוב דברי המוסר שבגמרא.
  2. השמטת שיטות תנאים או אמוראים שלא נפסקה הלכה כמותם. כתוצאה מכך, כשהרי"ף מצטט שיטה מסוימת - כוונתו לפסוק כשיטה זו ולדחות השיטה החולקת.
  3. השמטת קטעי הגמרא שאין נוהגים בזמן הזה. לדוגמה, דיני המקדש וקדשיו או טומאה וטהרה שאינם נוהגות כיום כשאין פרה אדומה ובית המקדש חרב. כמו כן יש האומרים[דרוש מקור] שהרי"ף השמיט אף דינים אפשריים שאינם מצויים.

כמו כן מן הסיבה האמורה הוסיף הר"ף בשיטתיות את פסיקת ההלכה במחלוקות רבות. לרוב על פי כללי הפסיקה שנכתבו בתלמוד.

הרי"ף לא היסס לחלוק על הגאונים שקדמו לו. יש הטוענים[דרוש מקור] שדבר זה התבסס על כך שהרי"ף חי בתחילת תקופת הראשונים יש שמחשיבים את הרי"ף כחכם מסוף תקופת הגאונים.

סגנון כתיבה

בשל ההצמדות לכתיבה התלמודית כותב הרי"ף בקיצור ובכללים רבים:

ההתייחסות להלכות הרי"ף

החיבור הוא מכונן בעיקרו, בכך שיצר לתלמוד עמוד שדרה הלכתי שמקל על פסיקת ההלכה, כמו גם עריכה של תלמוד מקוצר, להקלה על תפוצתו ולימודו של התלמוד. כל פרשני התלמוד ופוסקי ההלכה שבאו אחריו נתנו משקל רב להלכות הרי"ף, ועשרות ראשונים כתבו עליו את חיבוריהם. אם כי, כבר בתקופה זו היו בין הראשונים שחלקו עליו כמעט בשיטתיות ובנימוקים שונים, בעיקר בעלי התוספות וחכמי צרפת. במקומות וזמנים מסוימים פשט המנהג ללמוד בו כספר הלימוד המרכזי במקום התלמוד[10] ובוודאי על חשבון ספרים אחרים[11].

חשיבותו ההלכתית וההיסטורית טמונה בהיות הרי"ף המגשר בין תקופת הגאונים לראשונים, ומהיות הספר הראשון שתמצת בשיטתיות את כל ההלכות הרלוונטיות בזמנו להלכה. זאת בשונה משאר הגאונים שעסקו בעיקר בפרשנות מילולית ופשטנית ושימשו כמעבירי התלמוד מדורות האמוראים הלאה, כמו כן רוב חידושיו אינם עוסקים במשא ומתן ארוך ופרשני, כחיבורי שאר הראשונים.

ראשונים בולטים קיבלו את פסקיו כסמכות על. ביניהם הרמב"ם שהעיד שמספר המחלוקות ביניהם לא יגיעו לעשרה[דרוש מקור], והרא"ש שביסס ספרו על הלכות הרי"ף בנוסף לפסקי בעלי התוספות[12]. הראב"ד השלישי והרמב"ן כתבו חיבורים שלמים להשיב על השגות החולקים על הרי"ף. אמנם הרמב"ן[13] כתב שלפעמים חולק הוא על הרי"ף, וחיבורו בא רק להדוף ההשגות על הרי"ף. הספר הוא אחד משלושת הספרים לפיהם פסק רבי יוסף קארו בשולחן ערוך בנוסף לרמב"ם ולרא"ש.

הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה כתב: "וההלכות אשר עשה הרב הגדול רבנו יצחק, זכרונו לברכה, הספיקו בעד כל החיבורים ההם - מפני שהן כוללות כל הפסקים והדינים שצריכים אליהם בזמננו זה, רצוני לומר: זמן הגלות. וביאר שם על הטעויות אשר נמצאו לאשר היו לפניו בפסקיו, ואין תפישה עליו בהם אלא בהלכות מועטות, לא יגיעו עד עשר בשום פנים". הרדב"ז פסק שמכריעים הלכה כמותו במחלוקת עם הגאונים. הראב"ד השלישי כתב בהקדמה לחיבורו השגות על הרז"ה, "אפילו אומר על ימין שהוא שמאל סומכים על דבריו".

נוסף לזה, היה הספר אחד ממקורות הפסיקה ל"ספר העתים" של רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני הנשיא, תלמידו של הרי"ף, בנוסף לתשובות הגאונים והלכות שפסק רבי שמואל הנגיד ב"הלכתא גברתא".

הרי"ף נקרא בפי כל הפוסקים שאחריו והרבנים שאחריו "גדול הפוסקים"[14]. בסופו של דבר התקבלו פסקיו גם אצל רוב האשכנזים מכיון שפסקיו הם יסוד לפסקי השולחן ערוך, וכן משום שהרא"ש ו"מרדכי" הושפעו רבות מפסקיו.

חיבורים שנכתבו על הלכות הרי"ף

פרשנים על הדף

הלכות הרי"ף הודפסו במתכונת מסורתית כשבחלק הפנימי של העמוד נדפס "רש"י" ובחלק החיצוני נדפס פירושו של אחד מן הראשונים.

רש"י - בסמוך לדברי הרי"ף נדפס חיבור המכונה בשם "רש"י" אך אינו מיוחס לרש"י. מקובל כי חיבור זה נכתב על ידי אחד הראשונים אחרי שהתעורר צורך בחיבור פרשני ופשוט על סדר הרי"ף. יש חוקרים הסבורים שחברו רבי ישראל בן רבי יואל זוסלין[15], רוב גדול של החיבור הוא ציטוט מדויק של רש"י על הגמרא עם התאמות קלות מאוד, אך בכל זאת קיימים שינויים משמעותיים הנלמדים מהמחבר[16].

ר"ן - לרבי נסים בן רבי ראובן גירונדי על מסכתות שבת, פסחים, ראש השנה, יומא, סוכה, ביצה, תענית, מגילה, כתובות, גיטין, קידושין, שבועות, עבודה זרה וחולין. פירוש זה נדפס עם הרי"ף כבר בהוצאה הראשונה. יש הטוענים שהר"ן חיבר פירוש על כל המסכתות, אלא שלא הגיעו כתבי היד למדפיסים.

נימוקי יוסף - לרבי יוסף חביבא על מסכתות מועד קטן, יבמות, נדרים, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין ומכות. הפירוש הוא בעיקר ליקוט ועריכה של דברי קודמיו (במיוחד הריטב"א והר"ן) כאשר חידושיו של המחבר עצמו מצוינים בדרך כלל במפורש במילים "אמר המחבר". לעיתים קרובות הוא נגרר לדיון למדני וארוך על סדר הסוגיא כשהוא מציג ספקות, שיטות ראשונים, מביא ראיות ומכריע. גם בין הראשונים הנימוקי יוסף ידוע בסיגנונו הארוך יחסית. ככל הנראה הכיל החיבור פירוש על כל הלכות הרי"ף, אלא שחלקו לא הגיע לידינו.

רבנו יהונתן - לרבי יהונתן מלוניל על מסכת עירובין. רבי יהונתן חיבר פירוש חשוב ומקיף לכל ספר ההלכות, שמצוטט רבות בספרי הפוסקים, אך כיום נותר ממנו רק חלק קטן. חיבורו הפך את ספר ההלכות לספר הלימוד והפסיקה המרכזי בקרב חכמי פרובאנס[17]. לאחרונה הדפיסו את הפירוש ל-21 מסכתות[18].

פירוש תר"י - תלמידי רבינו יונה, למסכת ברכות.

חיבורי ראשונים נוספים שהרחיבו וקיצרו על הלכות הרי"ף

  • "תשובות רב שרירא ורב האי בנו", הרחבה על ספר ההלכות בדברי חכמים אלו.
  • שיטת ריב"ב של רבי יהודה בן ברכיה, אחיין הרז"ה.
  • שלטי הגיבורים, לרבי יהושע בועז, מביא את דברי הרא"ש והריא"ז העוסקים באותו נושא.
  • "מרדכי" לרבי מרדכי בן הלל, שדן בכל הלכה של הרי"ף ומבאר ומעמיק את דבריו. בימינו, מודפס בספרים לאחר פירוש הרי"ף.
  • "ספר העתים" לר' יהודה בר ברזילי הברצלונאי הנשיא, הוא השלמה והרחבה בדברי הגאונים שמתייחס אליהם הרי"ף.
  • פירוש "מאה שערים" לרבי יצחק בן אבא מרי ממרישלא "בעל העיטור".
  • "שערי דרב אלפס" חובר בידי נכד הרי"ף רבי יצחק בר ראובן בר יצחק.
  • "אלפסי זוטא" שחובר בידי ר' עזריה מנחם מפאנו, קיצור ספר ההלכות והוספת דינים שהשמיטם הרי"ף.
  • ספר ההשלמה לרבנו משולם ב"ר משה הברדעי.
  • ספר הנר לרבנו זכריה אגמאתי.
  • ספר המכתם לרבי דוד בן לוי מנרבונה.
  • חידושי רבנו יצחק ב"ר אברהם קרקושא מנדרבונה (נדפס כפירוש "תלמיד הרמב"ן").
  • ספר העזר לרבי מאיר בן יצחק מטראנקטליש. מרבותיו של הרמב"ן[19].
  • השגות הרמב"ם[20]
  • "חידושי אנשי שם", הרחבה וחידושים.
  • פירוש רבי פרחיה בן ניסים.
  • חידושי רבי יהודה ב"ר בנימין.
  • חידושי רבי יהודה אלמאדרי.
  • חידושי רבי אהרון הלוי.
  • חידושי הריטב"א[21].
  • חידושי רבנו ישמעאל.
  • תוספות הרשב"ם על הרי"ף.
  • חידושי רבנו אבא מרי בן ר' יוסף.

ספרי הגהות

  • הגהות תלמיד הרי"ף רבנו אפרים הקלעי שנזכרו בהרבה מהראשנים[22].
  • הגהות רבנו תם.
  • הגהות הגר"א.
  • הגהות הב"ח.
  • הגהות "מצפה איתן".
  • הגהות "חוות יאיר".

השגות בעל המאור והראב"ד

רבי זרחיה הלוי (מכונה בעיקר "בעל המאור"), מחכמי פרובנס, הוא הראשון שכתב חיבור על הלכות הרי"ף, בו הוא משיג באופן רוחבי על רבים מפסיקותיו, וחולק עליהם. כמו כן הוא מוסיף מדברי התלמוד על ההלכות המוזכרות בספרו של הרי"ף וביאורי סוגיות של התלמוד הנוגעות לעניינים שנדונו בהלכות הרי"ף. לטענת הרב בנימין זאב בנדיקט מגמתו של הרב זרחיה הלוי בספר המאור היה להגן על מסורות קדומות של חכמי פרובנס מפני פסיקת הלכה על פי הרי"ף שהביא לחדירת מנהגי ספרד לפרובנס[23]. הספר חולק לשני חלקים: המאור הקטן נכתב על מסכת ברכות וסדר מועד וכן על מסכת חולין, והמאור הגדול נכתב על סדרי נשים ונזיקין.

גם הראב"ד השלישי חיבר ספר השגות על הרי"ף במסכתות כתובות וגיטין.

יישובים על השגות בעל המאור

כתגובה לספר המאור חיבר הרמב"ן את ספרו מלחמות ה', ובו השתדל לתרץ את רוב הקושיות שהעלה רבי זרחיה הלוי. גם חיבור זה חולק לשני חלקים אם כי רק באופן פורמלי: בהקדמה למסכת ברכות כותב הרמב"ן כי שם לב שתשובותיו לחלק "המאור הגדול" היו חריפות וחדות מידי, אך בספר "המאור הקטן" ישתדל רק להראות שדברי הרי"ף אינם טעות אבל לא יוכיח נגד הרז"ה. בהקדמה לחיבור כותב הרמב"ן כי אין בחכמת התלמוד ראיות מוחלטות, והדברים תלויים בשיקול הדעת. כמו כן חיבר את "ספר הזכות" ליישב את השגות הראב"ד על הרי"ף במסכתות כתובת וגיטין.

גם הראב"ד חיבר ספר בתגובה לספר המאור: "כתוב שם". הספר מכונה כך על שם שני המילים הקבועות בהם פותח הראב"ד כל קטע. על ספרו זה חיבר רבי עזרא המלאכי את הספר "שמן המאור" בו הוא מצדיק את דברי בעל המאור מפני השגות הראב"ד.

חיבור נוסף בעניין זה, הוא ספר העזר של רבי מאיר מטרינקטלייש, שנכתב לעזור לרי"ף מהשגות בעל המאור. הספר נחשב כאבוד, מלבד שרידים ממנו שנמצאים בכתב יד.

מהדורות

הספר נדפס במספר רב של מהדורות לאורך ההיסטוריה, אך נקבעה לדפיו צורה קבועה.

  1. הפעם הראשונה שהספר נדפס היה עוד בטרם גירוש ספרד, בטולדו או מונטבלאן. במהדורה זו נדפסו הלכות הרי"ף באופן עצמאי ללא פרושים בכלל. ממהדורה זו הדפיסו את מסכתות ברכות ושבת.
  2. מהדורת קושטא - המהדורה הראשונה על כל הש"ס, נדפסה בשנת רס"ט. במהדורה זו הוסיפו לראשונה את החיבור הראשי הנדפס על הדף: נימוקי יוסף, ר"ן, רבנו יונה ורבנו יונתן מלוניל, כבר החל ממהדורה זו ייחסו בטעות לר"ן את חידושי הנימוקי יוסף למסכתות מכות ומועד קטן.
  3. מהדורת ונציה הראשונה נדפסה בשנים רפ"א-רפ"ב. במהדורה זו נדפס החיבור המיוחס לרש"י.
  4. מהדורת ונציה השנייה היא המהדורה החשובה ביותר של הרי"ף, נדפסה בשנת שי"ב. מהדורה זו שימשה בסיס לרוב המהדורות שבאו אחריה, ובה נקבע לראשונה צורת הדף המקובלת לחיבור. הם הוסיפו לראשונה את ספר המאור והמלחמות, עין משפט, נר מצוה, ושלטי גבורים.
  5. מהדורת קרקא נדפסה בשנים שנ"ז-שנ"ח, ובה נתווספו חידושי מהר"ם טיקטין לרבי מנחם נחום דוד ב"ר יצחק מטיקטין[24].
  6. מהדורת אמסטרדם נדפסה בשנת ת"פ, ובה הוסיפו את חידושי אנשי שם והגהות מהדרך תמים.
  7. מהדורת פרשבורג נדפסה בשנים תקצ"ו-תקצ"ט, ובה נדפס "מעשה אלפס" של רבי מרדכי זאב איטינגא ורבי יוסף שאול נתנזון.
  8. מהדורת עוז והדר נדפסה בשנת תשס"ח. היא שינתה לחלוטין את צורת הדף הקבועה של הרי"ף. את החיבור המיוחס לרש"י הדפיסו לשולי העמוד, ואת המקום הקבוע לו - צידו הפנימי של העמוד ניתן למפרש המרכזי של הרי"ף (בעיקר ר"ן או נימוקי יוסף). והוסיפו בו כמות עצומה של הדגשות: כל הציטוטים של רש"י שלא הובאו בשמו - הודגשו. כל השינויים שהמיוחס לרש"י שינה מפרוש רש"י עצמו. כמו כן הסירו את כל החידושים שהודפסו על הדף אחרי מהדורת ונציה שי"ב, וליקטו את כל הציונים למדור אחד, ואת כל החידושים כינסו במדור אחר בסוף הכרך.

הערות שוליים

  1. "חכמי מרוקו" עמ' 15
  2. הרב יהודה דרעי
  3. הרב אורי שריקי
  4. בעל המאור גיטין כ"ט: מדפי הרי"ף, רמב"ן ע"ז ע"ג. ספר העיתים לרבי יהודה אלברצלוני 28-29, 71-70
  5. הרמב"ן מעיד רבות שהיה לו רי"ף מוגה מכ"י המחבר עצמו, ראה גיטין כ"ג: מדפי הרי"ף ועוד
  6. הקדמת הסמ"ג "ורב יצחק מפס עשה חיבור וקראוהו רב אלפס"
  7. ספר הישר לר"ת, תשובות סימן כ"ד "שכתוב הלכות גדולות הרב יצחק אלפסי"
  8. עי' ספר מלחמות ה' לרבי אברהם בן הרמב"ם הנובר מרכ"ז עמ' ג': "ורבנו יצחק אלפסי בעל הלכות רבתי,, ועי' ספר הנר לרבי זכריה אגמאתי, ברכות, ירושלים תשי"ח
  9. סדר הקבלה להראב"ד "חיבר הלכות כמו תלמוד קטן", ובהקדמת הרא"ה לפרוש על הרי"ף "הלכות רבנו יצחק אלפסי זצ"ל, שהם כמו תלמוד קטן."
  10. ר"מ בן זרח בהקדמה לצידה לדרך "בזמנו של רבי מאיר וכן דורו לזה לא היו לומדים בארץ הזו זולתי הלכות רב אלפסי ז"ך"
  11. ראה באיגרת הרמב"ם לתלמידורבי יוסף בן יהודה ועקנין "ויתעסק בתלמוד תורה אמיתי ולא תדרוש אלא הלכות הרב ז"ל"
  12. סדר הדורות הקצר עמ' 156
  13. בהקדמה לחיבור המלחמות
  14. שם הגדולים ערך גדול הפוסקים.
  15. הרב אברהם חבצלת, פירוש רש"י שנדפס סביב הרי"ף, מוריה, גיליון קו, עמ' קו-קטז.
  16. לדוגמא: לגבי קניית אישה בשטר קים נידון האם צריך רק לכתוב בשטר "הרי את מקודשת לי" או שצריך גם לומר לה, רש"י לא מתייחס לשאלה אבל רש"י על הרי"ף כותב מפורש (רש"י על הרי"ף דף א. ד"ה בשטר) "שכותב לה על הנייר אע״פ שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי ונותן לה ואומר כן "
  17. .בנדיקט, עמ' 26.
  18. http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9627
  19. עי' הקדמת המאירי על אבות
  20. נזכר בתשובותיו, מהדורת בלאו סימן רנ"א
  21. חידושי הריטב"א על מסכת תענית הם חידושים על הרי"ף
  22. נדפסו מקצתם ב"תמים דעים" סימן ס"ח, ומשם למהדורת ולנא.
  23. בנימין זאב בנדיקט, מרכז התורה בפרובנס, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ה, עמוד 68
  24. תלמיד הרמ"א
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.