הכנסת הארבע עשרה

כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע

הכנסת העשרים ואחת

הכנסת העשרים ושתיים

הכנסת העשרים ושלוש

הממשלה השלושים וחמש

הכנסת העשרים וארבע

פורטל – הממשל בישראל

כהונתה של הכנסת הארבע עשרה החלה ב-17 ביוני 1996, בעקבות הבחירות שנערכו ב-29 במאי אותה שנה. את הישיבה פתח נשיא המדינה עזר ויצמן, והדיון נוהל תחילה בידי זקן חברי הכנסת, שמעון פרס, שגם כיהן באותה העת כראש הממשלה, ובהמשך החליף אותו רחבעם זאבי, שהיה המבוגר ביותר פרט לפרס. בישיבה שנערכה למחרת, הציג בנימין נתניהו, שנבחר לראשונה לראש הממשלה בבחירה ישירה, את ממשלתו. הודעתו על הצגת הממשלה אושרה על ידי הכנסת ברוב של 62 מול 50. ומיד לאחר מכן נשבעו השרים אמונים. בישיבה שנערכה ב-24 ביוני נבחר חבר הכנסת דן תיכון ליושב ראש הכנסת, לאחר שקיבל 60 קולות, לעומת 8 קולות שקיבל עבד אל-והאב דראושה.

כהונת הכנסת הארבע עשרה הסתיימה ב-7 ביוני 1999.

הרכב פוליטי

ערך מורחב – הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה

אלו היו המפלגות שנבחרו לכנסת הארבע עשרה, ומספר חברי הכנסת מטעמן בתחילת כהונתה:

גושים פוליטיים

גוש רשימות מושבים בכנסת
גוש הימין הליכוד-גשר-צומת, מפד"ל, מולדת. 43 מושבים
גוש השמאל העבודה, מרצ. 43 מושבים
חרדים ש"ס, יהדות התורה. 14 מושבים
גוש המרכז ישראל בעלייה, הדרך השלישית. 11 מושבים
ערבים מד"ע-רע"מ, חד"ש-בל"ד 9 מושבים

המעבר לשיטת הבחירה הישירה השפיע גם על תוצאות הבחירות לכנסת. המפלגות הקטנות התחזקו על חשבון שתי המפלגות הגדולות, העבודה והליכוד. האחרונות קיבלו רק 66 מושבים בכנסת, מספר המושבים הנמוך ביותר לשתי המפלגות הגדולות ביחד מאז הבחירות לכנסת החמישית ב-1961. בנוסף, בעוד שבכנסת השלוש עשרה לא היו מפלגות מרכז, שתי מפלגות כאלה נבחרו לכנסת הארבע עשרה, ישראל בעלייה והדרך השלישית, והן קיבלו ביחד 11 מושבים.

בנימין נתניהו נבחר לראש הממשלה לאחר שגבר על שמעון פרס, וקיבל 50.5% מקולות הבוחרים. הקואליציה שהרכיב מנתה 66 חברי כנסת, מסיעות הליכוד-גשר-צומת, ש"ס, המפד"ל, ישראל בעלייה, יהדות התורה והדרך השלישית.

שינויים בהרכב הסיעות

במהלך כהונתה של הכנסת, ובעיקר לקראת סיום כהונתה והבחירות לכנסת החמש עשרה, התפלגו כמה מחברי הכנסת מסיעותיהם והקימו סיעות נפרדות או סיעות יחיד.

אירועים מרכזיים

בעוד שהכנסת השלוש עשרה ידעה דיונים סוערים סביב התהליך המדיני, ההסכמים שהובאו לאישור הכנסת הארבע עשרה היו פחות דרמטיים, וגם זכו לתמיכתה של האופוזיציה. הסכם חברון אושר ב-16 בינואר 1997 ברוב של 87 מול 17 ונמנע אחד, והסכם ואי אושר ב-17 בנובמבר 1998 ברוב של 75 מול 19 ותשעה נמנעים.

ב-4 במרץ 1998 נבחר עזר ויצמן לכהונה שנייה כנשיא המדינה, לאחר שגבר על חבר הכנסת שאול עמור ברוב של 63 מול 49. רבים מחברי הכנסת סברו כי אין זה מכבודו של הנשיא לנהל קמפיין פוליטי למען בחירתו, ועל כן לאחר בחירתו של ויצמן תוקן חוק יסוד: נשיא המדינה, ונקבע בו כי הנשיא ייבחר לכהונה אחת בת שבע שנים (לעומת מספר כהונות בלתי מוגבל של חמש שנים, עד אז).

ב-26 במאי 1998 נבחר השופט אליעזר גולדברג למבקר המדינה. אף שגולדברג היה המועמד היחיד, התקיימו שלושה סיבובי בחירה, שכן חוק מבקר המדינה קבע באותה העת כי ניתן להסתפק ברוב רגיל רק בסיבוב הבחירות השלישי. בסיבוב הראשון תמכו במינוי 58 מחברי הכנסת, ו-11 התנגדו. רבים מחברי הכנסת, שסברו כי המינוי מובטח, עזבו את משכן הכנסת לפני היוודע התוצאות, ורק 52 נותרו להצבעה בסיבוב השני. משכך, עוד בטרם היוודע התוצאות, ברור היה כי לא יושג הרוב הדרוש, וכי יידרש סיבוב השלישי. באותו סיבוב תמכו במינוי 39 מחברי הכנסת והתנגדו שישה. בסיבוב השלישי, שבו די היה ברוב רגיל, תמכו במינוי 42 והתנגדו חמישה.

שתי ועדות חדשות הוקמו במהלך כהונתה של הכנסת הארבע עשרה - ועדת המדע והטכנולוגיה, שהייתה לוועדה קבועה, והוועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים, שאינה ועדה קבועה, אך היא הוקמה מחדש גם בכל הכנסות שכיהנו לאחר מכן. לראשונה מאז הכנסת העשירית לא הוקמה אף ועדת חקירה פרלמנטרית.

נשיא אוקראינה לאוניד קוצ'מה היה ראש המדינה היחיד שנאם במליאת הכנסת במהלך כהונת הכנסת הארבע עשרה.

חקיקה

במהלך כהונתה של הכנסת ה-14 נחקקו 273 חוקים, מספר הנמוך בכ-42% ממספר החוקים שחוקקה הכנסת ה-13, והנמוך ביותר מאז הכנסת העשירית. בדומה לכנסת ה-13, למעלה ממחצית החוקים היו חוקים שמקורם בהצעת חוק פרטית (51.28%). מספר הצעות החוק הפרטיות שהוגשו במהלך כהונתה של הכנסת עמד על 2,702. מספר זה נמוך בכ-25% ממספר הצעות החוק שהוגשו בכנסת ה-13. בהקשר זה מהווה הכנסת ה-14 חריג למגמה הכללית של גידול חד במספר הצעות החוק הפרטיות, שהתעצמה מאז הכנסת ה-11, ונמשכה גם בכנסת ה-15[1].

בין החוקים הבולטים שחוקקה הכנסת ה-14: חוק החברות, חוק חופש המידע, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה), חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, חוק עוולות מסחריות, חוק הפיקדון על מכלי משקה וחוק הקולנוע.

חוקי יסוד

  • תיקון מס' 5 לחוק יסוד: נשיא המדינה. תיקון ששינה את תקופת כהונתו של נשיא המדינה ממספר כהונות בלתי מוגבל של חמש שנים כל אחת, לכהונה אחת בת שבע שנים. היוזמה לתיקון נולדה כדי למנוע מצב בו נשיא מכהן מנהל קמפיין פוליטי לבחירתו, כפי שנאלץ לעשות הנשיא עזר ויצמן.
  • תיקון חוק יסוד: מבקר המדינה. תיקון דומה לגבי תקופת כהונתו של מבקר המדינה.

חקיקה בתחום המשטר

  • חוק חופש המידע. חוק שנועד להגביר את השקיפות והנגישות למידע המצוי בידי רשויות ציבוריות.
  • חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל). חוק שקבע כי החלטת ממשלה לפיה המשפט, השיפוט והמינהל הישראלי לא יחולו עוד בשטח בריבונות ישראל, טעונה אישור של הכנסת ברוב חבריה, וכן אישור במשאל עם (עם זאת, נקבע כי משאל עם יתקיים רק לאחר שאופן עריכתו תוסדר בחוק יסוד).
  • תיקון מס' 5 לחוק הכנסת. תיקון שהסדיר את דרכי העברתם מכהונה של יושב ראש הכנסת וסגניו.
  • תיקון מס' 18 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם. התיקון מחייב את חברי הכנסת בהגשת הצהרת הון.
  • תיקון מס' 7 לחוק המפלגות. תיקון שאפשר לבני 17 להיות חברים במפלגה.
  • חוק הרשות לקידום מעמד האישה.
  • תיקון מס' 10 לחוק משכן הכנסת ורחבתו. תיקון שהסמיך את קצין הכנסת לקבוע את הסדרי התנועה והחניה ברחבת הכנסת, ואף להטיל קנסות.
  • תיקון מס' 15 לחוק ניירות ערך. תיקון הקובע הגבלות לאחר פרישה לעובדי רשות ניירות ערך.

חקיקה חברתית

  • חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
  • חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה). חוק שנועד לאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם במחיר נמוך[2].
  • חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי.
  • חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה. חוק שהסמיך את שר החינוך לקבוע בצו יישובים ושכונות שיחול בהם באופן הדרגתי יום לימודים ארוך בן 8 שעות ארבע פעמים בשבוע. החוק החליף חוק קודם שנחקק ב-1990 ולא יושם. אף שהחוק קבע כי המועד האחרון להחלה ההדרגתית יהיה בשנת הלימודים תשס"א (2001), נדחה מועד זה מספר פעמים בחוקי הסדרים שונים, וכיום המועד האחרון הקבוע בו הוא שנת הלימודים תשע"ו (2016)
  • תיקון מס' 3 לחוק האזרחים הוותיקים. חוק המקנה הנחות לאזרחים ותיקים בתשלומי אגרת טלוויזיה, ארנונה, דמי נסיעה בתחבורה ציבורית, דמי כניסה לגנים, אתרים ומופעים, ורכישת תרופות.
  • תיקון מס' 13 לחוק הביטוח הלאומי. תיקון האוסר על קיזוז חובות למס הכנסה מתשלום קצבת ילדים.
  • תיקון מס' 13 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), שקבע איסור על פרסום זהותם של קטינים בנסיבות שונות, בין היתר - אם הובא בפני בית משפט, אם התאבד או ניסה להתאבד, אם יש בפרסום כדי לייחס לו או לבן משפחתו ביצוע עבירה, אם נעברה בו עבירה שבצניעות או אלימות, ועוד.
  • חוק שירות לאומי (תנאי שירות למתנדב בשירות לאומי). החוק קבע כי המשרתים בשירות לאומי יהיו זכאים לדמי כלכלה ודיור, ויהיו פטורים מתשלום דמי נסיעה בתחבורה ציבורית.

חקיקה כלכלית

חקיקה פלילית

  • חלקו השני של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים). חלקו הראשון של חוק זה, שהסדיר מחדש את הליכי המעצר בישראל, אושר בכנסת השלוש עשרה, ועם חקיקת החלק השני, בכנסת הארבע עשרה, הושלמה חקיקתו של החוק. בין היתר, הסדיר החלק השני את סוגיות השחרור בערובה, סמכויות העיכוב, הסמכת בית המשפט להורות על הגשת תסקיר מעצר בנסיבות מסוימות, והוראות בדבר חובת ההזדהות של שוטר.
  • תיקון מס' 16 לפקודת המשטרה. תיקון שהסדיר את סמכויות המעצר והעיכוב של שוטרי משמר הגבול.
  • תיקון מס' 6 לחוק ההסגרה. תיקון שאפשר את הסגרתם של אזרחים ישראלים למדינה זרה, אם אותה מדינה התחייבה כי יוחזר לישראל לשם ריצוי עונשו. התיקון נחקק בעקבות פרשת אי הסגרתו של סמואל שיינביין לארצות הברית.
  • תיקון מס' 17 לפקודת בתי הסוהר. תיקון הקובע הוראות לגבי העברת דואר לאסירים ומהם.
  • תיקון מס' 4 לחוק גיל הנישואין. בתיקון נקבעה הגבלה על גיל הנישואים לגברים, שנקבע על 17, כמו גיל הנישואים לנשים.
  • חוק העברת אסירים לארצותיהם.

חקיקה בתחום המשפט האזרחי

צבא וביטחון

  • תיקון מס' 9 לחוק שירות ביטחון. התיקון קבע הוראות שונות לעניין שירות המילואים. בין היתר, נקבעה מגבלה על מספר ימי המילואים שניתן לקרוא לחייל מילואים בשנה, נקבע כי קצין ביחידה קרבית לא ייקרא לתעסוקה מבצעית אחרי גיל 41 אלא בהסכמתו, נוסף תגמול מיוחד למשרתים במילואים תקופות ממושכות ונקבע איסור על פיטורי חייל מילואים בתקופת שירות המילואים שלו.
  • חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים. חוק המסדיר את האבטחה ואת אבטחת המידע בגופים ציבוריים שונים, באמצעות הכפפתם להנחיות משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי, וחובת מינוי ממוני ביטחון.
  • תיקון מס' 9 לחוק ההתגוננות האזרחית. התיקון הסדיר את אופן ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, ואת הסמכויות המוקנות לרשויות השונות בעת ההכרזה. התיקון נעשה כחלק מלקחים שהופקו בעקבות מלחמת המפרץ, מבצע דין וחשבון ומבצע ענבי זעם.

עבודה

  • תיקון מס' 2 בחוק שכר מינימום. התיקון שינה את אופן מנגנוני החישוב של שכר המינימום, קבע הוראות להגנה על עובדים המתלוננים על אי-תשלום שכר מינימום, והטיל את האחריות לתשלום שכר מינימום לעובדי קבלן הן על הקבלן והן על המעסיק בפועל.
  • חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין). חוק שנועד להגן על חושפי שחיתויות מפני פיטורים.
  • תיקון מס' 9 בחוק עבודת הנוער. תיקון מקיף בחוק, שנועד להתאים את הוראותיו הן להתפתחויות בשוק העבודה והן למחויבויותיה הבינלאומיות של ישראל. בין היתר, נקבעו הוראות בעניין העסקת ילדים בהופעות וצילומים, נקבעה חובת קבלת אישור רפואי להעסקת בני נוער בעבודות מסוימות, נקבעו סייגים שונים להעסקת בני נוער, ונוספו עבירות פליליות.
  • חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג). חוק המאפשר לעובד להיעדר שישה ימים בשנה בשל מחלת בן זוגו, על חשבון ימי המחלה שלו.
  • תיקון מס' 3 בחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד). תיקון המאפשר היעדרות מעבודה של עד 30 ימים בשנה בשל מחלה ממארת של ילדו של העובד.
  • תיקון מס' 16 לחוק עבודת נשים. התיקון האריך את משך תקופת חופשת הלידה של אישה שילדה יותר מילד אחד באותה הלידה.

בריאות

חקיקה סביבתית

מערכת המשפט

  • תיקון מס' 7 לחוק הירושה. תיקון המסמיך את האפוטרופוס הכללי לשמש כממונה ארצי לענייני ירושה, ואת סגניו כרשמים לענייני ירושה.
  • חוק עזרה משפטית בין מדינות.
  • תיקון מס' 4 לחוק למניעת אלימות במשפחה, המקנה לבתי הדין הדתיים סמכויות לפי החוק, בנסיבות מסוימות.
  • תיקון מס' 3 לחוק אימוץ ילדים. התיקון הסמיך את בית המשפט לתת צו אימוץ בין-ארצי אף אם המאומץ אינו בן-דתו של המאומץ, אם נוכח כי הדבר אינו פוגע בטובת הילד.

שלטון מקומי

  • תיקון מס' 28 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות). תיקון שקבע שבבחירות לרשויות המקומיות לא תשתתף רשימה שיש במטרותיה או במעשיה שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה, או הסתה לגזענות.
  • תיקון מס' 16 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה). תיקון המאפשר שידורי תעמולה לפני הבחירות לרשויות המקומיות ברדיו האזורי.
  • תיקון מס' 2 לחוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי). התיקון קבע חובה למנות יועץ משפטי בכל רשות מקומית, והסדיר מגבלות על עיסוקים נוספים של היועץ.

תעבורה

  • תיקון מס' 47 לפקודת התעבורה. תיקון זה קבע שורה של הסדרים, ובהם סמכותו של בית המשפט לפסול רישיון נהיגה, הסדר לפיו נהג חדש בן 17 יהיה רשאי לנהוג עד גיל 17 וחצי כשלצדו נהג מלווה, והסמכת רשות הרישוי לזמן אדם למבחן נהיגה חוזר, אם סברה שקיבל רישיון שלא כדין.
  • תיקון מס' 41 לפקודת התעבורה. תיקון המסדיר את סמכותו של שוטר ליטול רישיון נהיגה של נהג שביצע עבירת תנועה חמורה או שהיה מעורב בתאונת דרכים.
  • חוק המאבק הלאומי בתאונות דרכים. החוק כונן את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בשנת 2006 הוחלף החוק בחוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
  • חוק סימון כלי רכב (מניעת גניבות) (הוראת שעה). חוק שחייב סימון חלקי חילוף מסוימים, ואסר על ביצוע פעולות בחלקים בלתי מסומנים, במטרה להיאבק בגניבות רכב.
  • תיקון חוק אגרה (כביש ארצי לישראל). תיקון המסדיר הוראות לגביית תשלום בכביש אגרה.
  • תיקון מס' 46 לפקודת התעבורה. תיקון הקובע כי אם נפטר אדם עקב תאונת דרכים, והיה לשוטר יסוד סביר לחשד שהיה שיכור, רשאי רופא שאליו הובא הנפטר ליטול ממנו דגימת דם לקביעת אחוז האלכוהול או הסם בדמו, אם ביקש זאת השוטר.
  • חוק שירותי הובלה. החוק מסדיר את העיסוק בשירותי הובלה ואת הפיקוח עליו.
  • תיקון מס' 42 לפקודת התעבורה. התיקון קבע הוראות לעניין איסור שימוש ברכב מסחרי שנמצא שמשקל המטען בו עולה על המשקל המותר.

צרכנות

  • תיקון מס' 7 לחוק הגנת הצרכן, שהסדיר הוראות לגבי עסקאות מכר מרחוק.
  • תיקון מס' 6 לחוק הגנת הצרכן. תיקון הקובע הוראות לגבי עסקאות למכירת יחידות נופש.
  • תיקון מס' 7 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, המאפשר הגשת תובענות ייצוגיות בתחום הביטוח.
  • תיקון מס' 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח). התיקון חייב את הבנקים למסור ללקוחותיהם מידע על גובה העמלות.

תקשורת

  • תיקון מס' 15 לחוק הבזק. תיקון המסמיך את מועצת הכבלים להטיל הגבלות על דרכי מימון של משדרי הערוצים, כללים להבטחת שידורים שמקורם בהפקה מקומית וכללים בדבר שידור פרסומות.
  • חוק לעידוד השירים בשפה העברית (תיקוני חקיקה). חוק הקובע כי לפחות מחצית השירים המושמעים ברדיו יהיו בעברית.

תרבות

מדע וטכנולוגיה

שונות

  • חוק איסור הקמת מצבות זיכרון לזכר מבצעי מעשי טרור.
  • חוק לא תעמוד על דם רעך. חוק המחייב להושיט סיוע למי שמצוי בסכנה, ומסדיר החזר הוצאות למי שהושיט סיוע כזה.
  • תיקון מס' 3 לפקודת השותפויות. תיקון המאפשר הקמת שותפויות של עורכי דין או רואי חשבון, שבהן עד חמישים חברים (לעומת מגבלה של עשרים חברים שהייתה נהוגה עד אז, כביתר השותפויות).
  • תיקון מס' 11 לפקודת החברות. תיקון שקבע כי אם נתפנה מקום בדירקטוריון שכל החברים בו הם בני אותו המין, יתמנה דירקטוריון מהמין האחר.
  • ביטול חוק איסור אפיית לילה. ביטול חוק מ-1951, שאסר על אפייה בין 22:00 בלילה ל-6:00 בבוקר.

בעלי תפקידים

התפקידבעל התפקידהערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסתדן תיכון
סגני יושב ראש הכנסתרפאל אדרי, שמריהו בן-צור, חיים דיין, שבח וייס, וליד חאג'-יחיא, דוד טל, יהודה לנקרי, נואף מסאלחה, סאלח סלים, משה פלד ומאיר שטרית
ראשי הוועדות הקבועות
יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינהרן כהן, יוסי כץ
יושב ראש ועדת החוץ והביטחוןעוזי לנדאו
יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפטשאול יהלום, חנן פורת
יושב ראש ועדת החינוך והתרבותעמנואל זיסמן
יושב ראש ועדת הכלכלהאלי גולדשמידט, אברהם יחזקאל, אמנון רובינשטיין
יושב ראש ועדת הכנסתרפאל פנחסיב-12 ביולי 1997 הורשע פנחסי בעבירות של קשירת קשר להשיג מטרה אסורה והצהרה כוזבת, ונגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס. התנועה למען איכות השלטון בישראל עתרה לבג"ץ בדרישה להדיחו מתפקיד יושב ראש ועדת הכנסת. העתירה נדחתה, בנימוק שמאחר שלא נגזר עליו מאסר בפועל כהונתו כחבר הכנסת נמשכת, ובהיעדר הוראות מיוחדות בחוק יסוד: הכנסת באשר לפסלות למילוי תפקידים מסוימים, אין מניעה שימלא כל תפקיד שחבר הכנסת יכול למלא[3].
יושב ראש ועדת הכספיםאברהם רביץ
יושב ראש הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגידליה איציק, מיכאל נודלמןהוועדה הוקמה ב-1997
יושב ראש ועדת העבודה והרווחהמקסים לוי
יושב ראש ועדת העלייה והקליטהנעמי בלומנטל
יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבהסאלח טריף, מיכה גולדמן
יושב ראש הוועדה לקידום מעמד האישהיעל דיין, מרינה סולודקין
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים
ראש האופוזיציהשמעון פרס, אהוד ברקבאותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
יושב ראש הקואליציהמיכאל איתן
יושב ראש ועדת האתיקהיהודה לנקרי
יושב ראש הוועדה למאבק בנגע הסמיםאלי בן-מנחםועדה שאינה ועדה קבועה; מונתה לראשונה בכנסת השתים עשרה והוקמה מחדש גם בכנסת השלוש עשרה והארבע עשרה
יושב ראש הוועדה המיוחדת לבעיית העובדים הזריםיצחק כהן, אופיר פינס-פזועדה שאינה ועדה קבועה; מונתה לראשונה במהלך כהונתה של הכנסת הארבע עשרה, והוקמה מחדש גם בכנסות הבאות
בעלי תפקידים בכנסת
מזכיר הכנסתשמואל יעקבסון, אריה האן
היועץ המשפטי לכנסתצבי ענבר
קצין הכנסתאיתן בן-אליהו, יאיר סלע (מ"מ)

חברי הכנסת

יולי אדלשטייןאליהו בן-אלישר[4]
ראובן ריבלין
אברהם הירשזוןאברהם יחזקאלנואף מסאלחהדדי צוקר
רפי אדריאלי בן-מנחםשמואל הלפרטאלי ישייהושע מצאאביגדור קהלני
אהוד אולמרט[5]
ישראל כץ
שלמה בן-עמיזבולון המר[6]
אליהו גבאי
יצחק כהןיצחק מרדכימיכאל קליינר
אורי אורשמריהו בן-צורצחי הנגבירן כהןדן מרידורמשה קצב
חיים אורוןשלמה בניזריצבי הנדלרענן כהןמיכאל נודלמןדוד ראם
אפי אושעיהרומן ברונפמןיהודה הראליוסי כץבנימין נתניהואברהם רביץ
דוד אזולאיעוזי ברעםצבי ויינברגלימור לבנתמרינה סולודקיןאמנון רובינשטיין
דליה איציקאהוד ברקשבח וייסאלכסנדר לובוצקיסאלח סליםחיים רמון
מיכאל איתןעזמי בשארהיצחק וקניןדוד לויאפרים סנהאבנר-חי שאקי
רפאל איתןתמר גוז'נסקירחבעם זאבייצחק לויאחמד סעדאברהם שוחט
רפאל אלולמיכה גולדמןנסים זוילימקסים לויגדעון עזראמשה שחל
רפיק חאג'-יחיא
בנימין אלוןאלי גולדשמידטעמנואל זיסמןדוד ליבאי
איתן כבל
שאול עמורמאיר שטרית
טאלב אלסאנעאריה גמליאלאליעזר זנדברגעוזי לנדאואברהם פורזאברהם שטרן[7]
ניסן סלומינסקי
בני בגיןמשה גפני[8]
אברהם לייזרזון
וליד חאג'-יחיאסופה לנדברחנן פורתיורי שטרן
פיני בדש[9]
דורון שמואלי
עבד אל-מאלכ דהאמשהנעמי חזןיהודה לנקריאופיר פינס-פזסילבן שלום
זאב בויםנסים דהןתאופיק חטיבענת מאורמשה פלדשלום שמחון
יגאל ביביחיים דייןדוד טלאדיסו מסאלהרפאל פנחסיאריאל שרון
יוסי בייליןיעל דייןסאלח טריףדוד מגןמאיר פרושיוסי שריד
נעמי בלומנטלעבד אל-והאב דראושהיונה יהבהאשם מחמידשמעון פרסנתן שרנסקי
בנימין בן-אליעזראריה דרעישאול יהלוםחגי מירוםעמיר פרץדן תיכון

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. דנה בלאנדר וערן קליין, "חקיקה פרטית - נייר עמדה, המכון הישראלי לדמוקרטיה
  2. אף שהחוק נחקק ב-1998, הוא מעולם לא נכנס לתוקף, משום שתחילת תוקפו נדחית מאז חקיקתו כמעט בכל חוק הסדרים
  3. בג"ץ 7367/97 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נב(4) 547
  4. אליהו בן-אלישר מונה לשגריר ישראל בארצות הברית
  5. אהוד אולמרט התפטר מהכנסת עם בחירתו לכהונה נוספת כראש עיריית ירושלים, בעקבות כניסתו לתוקף של האיסור על כפל תפקידים כראש עירייה וכחבר הכנסת.
  6. זבולון המר נפטר במהלך כהונתו.
  7. אברהם שטרן נפטר במהלך כהונתו
  8. משה גפני פינה את מקומו לאברהם לייזרזון בשל הסכם רוטציה בסיעת יהדות התורה
  9. פיני בדש התפטר מהכנסת עם בחירתו לכהונה נוספת כראש מועצת עומר, בעקבות כניסתו לתוקף של האיסור על כפל תפקידים כראש עירייה וכחבר הכנסת.
הקודמת:
הכנסת השלוש עשרה
19921996
הכנסת הארבע עשרה
17 ביוני 1996 - 7 ביוני 1999
ל' בסיוון ה'תשנ"ו - כ"ג בסיוון ה'תשנ"ט
הבאה:
הכנסת החמש עשרה
19992003
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.