הייטב בעיני ה'

הייטב בעיני השם (מכונה גם בקיצור: הייטב) הוא כינויה של שיטה בעבודת ה' על פי דרך החסידות, מיסודו של האדמו"ר הראשון מסלונים בעל יסוד העבודה. לפי דרך זו, כאשר אדם מתלבט האם לעשות דבר מה או לא לעשותו, אין לו להתמקד בשאלה האם הדבר מותר על פי ההלכה או לא, מה שמצמצם את הדיון לתרי"ג מצוות ולארבעת חלקי השולחן ערוך בלבד, אלא יש לבחון האם הדבר כשר וטוב בעיני הא-ל, כיון שדברים רבים שמותרים לכתחילה על פי ההלכה אינם בגדר "טוב וישר בעיני ה'".

המקור בתורה

בספר דברים בפרשת ואתחנן נאמר

וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'

ספר דברים, פרק ו', פסוק י"ח

בפרשת שמיני מספרת התורה על גערתו של משה רבינו באלעזר ואיתמר בני אהרן הכהן על הימנעותם מאכילת בשר קרבן החטאת -

וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרשׁ דָּרַשׁ משֶׁה וְהִנֵּה שׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִים לֵאמֹר. מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי ה'. הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי.

ספר ויקרא, פרק י', פסוקים טז-יח

התורה מספרת את תשובתו של אהרן הכהן לגערת משה -

וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי ה' וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'

שם, פסוק י"ט

תשובתו של אהרן נתקבלה על לבו של משה, כאמור -

וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו:

שם, פסוק כ'

כתב על כך בעל יסוד העבודה -

כתיב "ועשית הישר והטוב בעיני ה' ", ומצוה זאת היא תכלית התורה ומעשים טובים. וכמו שמצינו גבי אהרן, שהשיב למשה "ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' ". הרי שזהו עיקר שורש עבודתו הייתה שייטב עניניו לפני ה', ולכך השיב במדה זו. דלכאורה הוה ליה למימר "הכתורה הייתי עושה", אלא שהשיב כפי מטרת לבבו הטוב. והדבר הזה הוטב בעיני משה - "וישמע משה וייטב בעיניו" תשובה היקרה הזאת של אהרן, אשר מזה נראה שכל עבודתו הוא לנחת רוח לפני ה'.

יסוד העבודה, חלק ב', פרק ט', אות כ"ד

עקרונות השיטה

בנוסף לכל המצוות והאזהרות שבתורה ישנו ענין מיוחד לעשות את הטוב בעיני ה'. ודבר זה הוא מעיקרי עבודת ה', שעל האדם לשקול בכל פעולה שהיא - רוחנית כגשמית - האם היא לנחת רוח להבורא ית"ש. ויש הרבה ענינים שלא נכתבו במפורש בתורה, אך מכח בהירות הדעת של יהודי הוא משיג בדעתו להבחין מה הוא הטוב בעיני ה' ומה להיפך. ומה מאד נמלצו דברי רבינו יונה שכותב על הפסוק (משלי יד, לה) "רצון מלך לעבד משכיל" - רצון הקב"ה אינו אלא לישראל המשכילים לעשות דברים שהם לרצון לפניו, כי העבד המשכיל יודע לעשות רצון רבו על כן יבין מהו רצונו. האיש היהודי שזכה להארת הדעת מרגיש שכמו שתכלית הטוב הוא עשיית הישר והטוב בעיני ה' כך גם הפגם העמוק ביותר אינו רק כשעובר על התורה וההלכה אלא כל אימת שעושה הרע בעיני ה'.

נתיבות שלום, חלק א', נתיבי דעת

כתב הרמב"ם (פיה"מ סנהדרין ז,ד) שענין האסור והמותר אינו כענין המרוחק והשנוא והמרוצה והאהוב, היינו שהאסור והמותר בתורה אינו מבטא את השנוא והאהוב בעיני ה', כי יש ענינים שהתורה התירה אותם ואינם אסורים אבל הם מרוחקים ושנואים לפני ה'. זהו ענין "ועשית הישר והטוב". כמו שמפרש בעל יסוד העבודה (ח"ב פ"ט,כד) את מה שנאמר בענין שעיר החטאת אשר דרש משה והנה שורף, שהשיב לו אהרן: ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה', וישמע משה וייטב בעיניו. שאהרן לא שאל האם עשיתי ע"פ דין, או כתורה עשיתי, אלא הייטב בעיני ה', כי היה רגיל להעביר כל דבר שעושה תחת שבט ביקורת הייטב בעיני ה' אם לאו, שהיכן שמסתיים חשבון הדין שם מתחיל חשבון זה, אחרי שמעיינים בשולחן ערוך אם זה מותר או אסור אז מתחיל החשבון הייטב בעיני ה'. והדבר הזה הוטב בעיני משה, ששמע כאן דרך חדשה בעבודת ה', ששוקל וחושב בכל דבר האם זה רצון ה', וכלשון היסוה"ע, "וישמע משה וייטב בעיניו תשובה היקרה הזאת של אהרן, אשר מזה נראה שכל עבודתו לנחת רוח הוא לפני ה'". ההגדרה של ענינים אלו הנכללים בועשית הישר והטוב, היא כלשון שנאמר בתפלת מוסף: נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך, "מצות רצונך" היינו מצוות שהם רק רצון ה', שזה ישר וטוב בעיניו, אך לא צוה עליהם בפירוש. על תרי"ג מצוות הרי נצטוינו בפירוש, והן בכלל "כל אשר דבר ה'", ולא רק מצות רצונך. אבל המשפטים הטובים והישרים שהתורה לא חייבה בהם את האדם, והענינים שהתורה לא אסרה אותם אלא שאין זה ישר וטוב בעיני ה', כל אלו הם בכלל "מצות רצונך", שזה רצון ה' אף שלא צוה על כך בפירוש. והקב"ה נתן לאדם את הכח להרגיש מה ישר וטוב בעיני ה', שיש דברים שהרגשתו אומרת לו שאין זה ישר וטוב בעיניו ית', וכן חז"ל בתלמודים ובמדרשים פירשו וקבעו מה הם הענינים הרצויים והאהובים לפני ה', ומה שנאוי ומרוחק ואינו ישר וטוב בעיני ה'.

האדמו"ר מסלונים, דרכי נועם, פרשת עקב תשס"ג

וכמו שאמר דוד המלך על מעשה בת שבע (תהלים נא,ו) והרע בעיניך עשיתי, אף על פי שחז"ל אמרו על כך (שבת נו.) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. כי באמת מצד הדין לא עבר על חטא, אבל זה היה "הרע בעיניך". ולעומת זה אמר חזקיה בתפילתו (ישעי' לח,ג) והטוב בעיניך עשיתי, כלומר, אף על פי שלא נצטויתי לעשות זאת אבל ידעתי כי זה "הטוב בעיניך". ושני פסוקים אלו הם כמשלימין אהדדי את דרך העבודה של הייטב בעיני ה', לעשות הטוב בעיניך ולהמנע מן הרע בעיניך. וכענין זה מצינו בירושלמי (תרומות פ"ח ה"ד, מז.) שהיה אליהו הנביא רגיל אצל אחד מן האמוראים, ופעם אחת עשה מעשה על פי הדין ושוב לא בא אליו. ואחרי שהתענה כמה תעניות נגלה אליו, ושאל אותו האמורא: "ולא משנה עשיתי"?!, השיב לו אליהו: "וזו משנת החסידים"?!. הרי שיש ענין של "משנת חסידים" שכך הם נוהגים אף על פי שלא נאמר בשום מקום שמחויבים לנהוג כך.

שם, פרשת מקץ תשע"ג

לאדוני או לעשיו

מן העקרונות היסודיים של שיטת הייטב היא ההכרה כי כל מעשה שנעשה יכול להיות או מעשה חיובי - מעשה שהוא טוב בעיני ה' או מעשה שלילי - מעשה שהוא רע בעיני ה', אך אין מציאות של מעשה נייטרלי שמותר לעשותו ואין בו שום מניעה ושום תועלת. בהקשר לכך מצוטט[1] בשם הרבי בעל בית אברהם מסלונים אמרה-ווארט על הפסוק (בראשית לב, יט) מנחה היא שלוחה לאדוני לעשיו - רמז בזה, כי כל מעשה שיהודי עושה הוא מנחת שי לבוראו או לסטרא אחרא, וביד האדם לבחור למי לתת מנחה, אך אין מציאות של מעשה סתמי שאינו מנחה לטוב או לרע. מאמר זה התפרסם מאוד, ומצוטט לפעמים בעילום שם מחברו[2].[3]

ומרחיב בזה האדמו"ר בעל הנתיבות שלום מסלונים:

אין ממוצע בתורה - או שמקיים רצון ה', או שעושה נגד רצון ה'. כל מה שיהודי עושה היא "מנחה שלוחה" - לאדוני או לעשו: אם עושה לשם שמים מנחה היא לאדוני להקב"ה, ואם אינו עושה כראוי מנחה היא לעשו להסט"א. והביאור הכללי בזה ע"פ המובא בספה"ק כי באדם יש נפש א' ממעל ויש נפש הבהמית, היינו כח רוחני וכח חומרי, וכשזה קם זה נופל, כל פעולה שיהודי עושה למען חיזוק נפש א' ממעל שבתוכו הוא מנחה לאדוני, וכל פעולה שעושה למען מילוי רצון החומר הגשמי של הנפש הבהמית היא מנחה לעשו. אין דרך ממוצעת בעניני העולם - או מצוה או עבירה. וכמו שמקובל מצדיקי אמת בענין "קדש עצמך במותר לך" - לך נדמה שזה מותר אבל האמת שאין בחינת מותר כי אם או מצוה או איסור

נתיבות שלום ח"א, נתיבי טהרת המדות, קדושים תהיו

הנחלת השיטה והפצתה

עיקר פרסומה והפצתה של השיטה היה על ידי מקוממה של חסידות סלונים לאחר השואה ה"ה האדמו"ר רבי שלום נח בעל נתיבות שלום. במשך עשרות שנים דרש והנחיל את עקרונות השיטה, הן בשיחותיו לציבור, והן בשיחותיו עם היחידים, והדברים מוזכרים מאות פעמים בסדרת ספריו "נתיבות שלום". בשנותיו האחרונות הרחיב עוד ועורר על הנושא ללא הרף[4].

רגיל היה לספר את ששמע מרבו המובהק בעל בית אברהם מסלונים כי פעם ניסו מן השמים את החוזה מלובלין בנסיון קשה, ונלקחה ממנו הידיעה אם יש בדבר איסור או לא, רק דבר אחד עמד לו אז, כי קיבל על עצמו מעודו, שלא יעשה שום פעולה אלא אם היא טובה בעיני ה' ולנחת רוח לפניו, ובדבר זה לא מצא שום נח"ר להיותה טובה בעיני ה', ובזה ניצל מן הנסיון[5]. בסיפור זה יש לראות מוסר השכל לכל חיי האדם בעולם הזה, שההחלטה הנחושה לא לעשות שום דבר שאינו "הייטב בעיני ה' " תציל את האדם ממכשולות רבים ומרים.

פעם אמר לחתנו רבי שלמה וינברג[6]:

אהרן הכהן הוא היחיד שנתכנה בתורה בתואר חסיד, כאמור (דברים ל"ג, ח') וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ. ולכאורה יש לתמוה מדוע זכה אהרן דווקא לתואר יחודי זה. והתשובה, כי אהרן חידש את השקפת החיים הלזו להתבונן בכל דבר במבט של "הייטב בעיני ה' אם לאו", והשקפה זו היא יסוד החסידות - לא לבדוק רק אם הדבר היתר או איסור, אלא להתבונן מה ייטב בעיני הבורא יתברך

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. נתיבות שלום ח"א, נתיבי טהרת המדות, קדושים תהיו
  2. http://www.forum.ladaat.info/viewtopic.php?t=14438&p=471125
  3. מסופר[דרוש מקור] כי רבי משה מידנר השתאה בהתפעלות בשמעו מאמר זה, ואף ציין כי מאמר זה נשלח במיוחד אליו, כי ראשי התיבות של שמו מש"ה המה 'מנחה היא שלוחה'
  4. יומני זכרונות חסידים
  5. נתיבות שלום, חלק א', עמוד ק"מ
  6. יומני זכרונות חסידים
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.