האיחוד

האיחודאנגלית: Union) במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית כלל 25-23 מדינות צפוניות מארצות הברית, ולחם בקונפדרציית המדינות של אמריקה שהוקמה ב-4 בפברואר 1861 על ידי 11 מדינות דרומיות שפרשו מארצות הברית. חמש מדינות שהתירו עבדות בארצות הברית לא הצטרפו לקונפדרציה ונותרו באיחוד: דלאוור, מיזורי, מערב וירג'יניה, מרילנד וקנטקי.

מדינות האיחוד

בפרוץ המלחמה כלל האיחוד 23 מדינות: אוהיו, אורגון, איווה, אילינוי, אינדיאנה, דלאוור, ויסקונסין, ורמונט, מיזורי, מיין, מינסוטה, מישיגן, מסצ'וסטס, מרילנד, ניו ג'רזי, ניו המפשייר, ניו יורק, פנסילבניה, קונטיקט, קליפורניה, קנזס, קנטקי ורוד איילנד.

במהלך המלחמה הצטרפו לאיחוד שתי מדינות נוספות: וירג'יניה המערבית ב-20 ביוני 1863 - בעקבות פילוג ממדינת וירג'יניה, ונבדה ב-31 באוקטובר 1864.

צבא האיחוד

ערך מורחב – צבא האיחוד

עם פרוץ מלחמת האזרחים באפריל 1861, הצבא הסדיר של האיחוד כלל כ-16,000 חיילים ב-19 רגימנטים - עשרה של חיל רגלים, ארבעה של ארטילריה, שלושה של חיל רגלים רכוב ושניים של פרשים. הנשיא אברהם לינקולן יזם גיוס של 75,000 מתנדבים, וב-22 ביולי 1861 הקונגרס אישר גיוס של חצי מיליון מתנדבים.

בשיאו כלל צבא האיחוד כ-2.5 מיליון חיילים, רובם מתנדבים.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.