דנאית הדורה

דנאית הדורה
מלמעלה
מיון מדעי
ממלכה בעלי חיים
מערכה פרוקי רגליים
מחלקה חרקים
סדרה פרפראים
משפחה נימפתיים
סוג דנאית
מין דנאית הדורה
שם מדעי
Danaus chrysippus

דָּנָאִית הֲדּורָה או דנאית תפוח-סדום (שם מדעי: Danaus chrysippus) הוא מין פרפר המשתייך לסוג דנאית שבמשפחת הנימפתיים בגודל בינוני עד גדול הנפוץ באסיה ואפריקה, לרוב באזורים. צבעיו מחוקים על ידי מספר מינים.

בישראל נפוץ הפרפר במשך כל השנה, בעיקר באזורים חמים ולחים כמו: בקעת ים המלח, כיכר סדום ועין-גדי. בקיץ, החל בחודש יוני, נודד צפונה ומגיע לשפלה, מישור החוף ובעמקים ושם נשאר עד תחילת החורף.[1][2]

דנאית הדורה נחשב לרוב לדנאית הנפוצה ביותר בהודו. מין זה נחקר לעומק יותר ממינים אחרים בסוגו בהודו.

תיאור

דנאית הדורה הוא פרפר בגודל בינוני עד גדול עם מוטת כנפיים של כ-7-8 סנטימטרים. גופו שחור עם הרבה נקודות לבנות. הכנפיים הן כתומות-צהובות, צידן העליון בהיר יותר ועשיר יותר מצידן התחתון. חציו העליון של הכנפיים הקדמיות הוא שחור עם פס לבן. על כנפיו האחוריות יש שלוש נקודות שחורות במרכז כל כנף. על כנפיו האחוריות מסגרת שחורה דקה ועליה נקודות בצורת חצאי עיגולים.

זכר דנאית הדורה קטן יותר מהנקבה, אך בעל צבעים בהירים יותר. בנוסף, לדנאים הזכרים יש מספר מאפיינים מיניים נוספים. במקרה של דנאית ההדורה, אלה הם:

  • לזכר יש כיס על כנפיו האחוריות. אזור הוא לבן עם מסגרת שחורה עבה שבולטת מעט. כיס זה מאגד קשקשי ריח שנועדו למשוך בת זוג.
  • לזכר יש שני איברים דמויי מברשת שיכול הפרפר להוציא מקצה בטנו.

תפוצה ונדידה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. וכן פסקה.

דנאית הדורה מתרבה במהלך כל השנה בהודו, מלבד בהרי הימלאיה שם הוא עונתי. מכן ניתן להסיק שכך תקף גם לאזורים טרופים וסובטרופים אחרים בטווח שלו.

לדנאית ההדורה שלושה תת-מינים הנמצאים באזורי תפוצה שונים:

  • Danaus chrysippus chrysippus - אסיה, אגן הים התיכון וצפון אפריקה הטרופית (תת-המין היחיד המצוי בישראל).[1]
  • Danaus chrysippus alcippus - מאיי כף ורדה עד אפריקה הטרופית עד תימן ועומאן. חום יותר עם כתמים לבנים רחבים יותר על כנפיו העליונות.
  • Danaus chrysippus orientis - סנט הלנה, דרומית מאפריקה הטרופית לדרום אפריקה, מדגסקר, קומורו, סיישל וארכיפלג מסקרנה. כתמים לבנים קטנים על הכנפיים העליונות.

הגנה מפני אויבים

הצמחים הפונדקאים והמזינים העיקריים של דנאית ההדורה הם צמחים ממשפחת האסקלפיים, ביניהם: פתילת המדבר הגדולה (שעל שמו קיבלה הדנאית את השם "דנאית תפוח-סדום"), חנק מחודד ומסמור סיני. בנגב ובערבה קיים צמח נוסף המשמש להם כפונדקאי והוא דמיה לבידה. מיני האסקלפיים הם מינים רעילים ביותר ומכילים אלקלואידים. הזחלים שניזונים מצמחים אלה קולטים את הרעלים לגופם ורעלים אלה עוברים גם לפרפר הבוגר מאוחר יותר. הזחלים והפרפרים הבוגרים משתמשים ברעלים אלה כאמצעי הגנה מפני טורפים. הדנאית מראה גם את רעילותה דרך צבעי האזהרה שעליה. בשל רעילותם הרבה כמעט ואין להם אויבים בטבע. הסיבות העיקריות להתדלדלות האוכלוסייה הן תנאים אקלימיים קשים ומחלות הפוגעות בזחלים.[3]

אויב אפשרי הוא עכבישים שפורסים את רשתותיהם על הצמחים הפונדקאים ותופסים כך את הזחלים הצעירים. הם לוכדים וטורפים אותם ובכך גורמים לצמצום גדול בכמותם.[3]

מחזור חיים

ביצה

נקבת הדנאית תופסת בצדו העליון של עלה, ומלפפת את בטנה על קצה העלה ומטילה את ביציה על צדו התחתון של העלה רק ביצה אחת מוטלת בכל פעם על עלה, כדי למנוע צפיפות יתר של הזחלים. אקט ההטלה אורכת כ-1-2 שניות והנקבה ממשיכה מיד לעלה הבא.[1] הביצה היא בצבע צהבהב-קרמי, זוהרת, גבוהה, בצורת חבית, עם קצה בולט ועליו מהין פסים בולטים. אורכה כ-1.2 מ"מ. לפני בקיעתה ראשה אפור.[3]

זחל

לאחר שהזחל בוקע, ארוחתו הראשונה היא קליפת ביצתו. הוא חי את משך כל חייו כפגית בצדן התחתון של העלים. במהלך ימיו הראשונים יש לו מנהג תזונתי מעניין: הוא תופס נקודה מסוימת בחלקו התחתון של העלה ונושך בסיבוב מלא סביב עצמו בחלקה התחתון של הקוטיקולה בעלה. על ידי כך הוא עוצר את הלשד הרעיל של צמחו הפונדקאי מלזרום לתוך העיגול שלו. הוא ממשיך לאכול את החלק התחתון של האזור, ומשאיר את החלק העליון של הקוטיקולה שלם. לאחר התנשלות אוכל הזחל גם את נשלו. אורכו של הזחל הצעיר הוא כ-3 מ"מ.[3]

במהלך גדילתו, הוא אוכל גם את החלק העליון וגם את התחתון של הקוטיקולה של עיגולו ומשאיר חורים עגולים קטנים בעליו של הצמח הפונדקאי. כשלסתו גדולה מספיק הוא אוכל את כל העלה על ידי כרסום מהקצוות.

הזחל הוא בצורת גליל לא אחיד. גופו מכוסה בפסים שחורים ולבנים ועליהם פזורות נקודות צהובות עבות. המאפיין הבולט ביותר הוא שלושה זוגות של תוספים דמויי משושים. הזוג הראשון ניתן להזזה ובשליטת הזחל וגם הארוך ביותר. המשושים נמצאים על קטעו השלישי, השישי והשנים עשר. ראשו הוא נוצץ, חלק ובעל קשתות לבנות שחורות לסירוגין. רגליו שחורות והרגליים היוצאות מבטנו בעלות פסים לבנים בבסיסם. אורכו של הזחל הבוגר הוא כ-40-45 מ"מ.[2][3]

גולם

הגולם תלוי באופן חופשי בעזרת התמיכה, לרוב על הצמח הפונדקאי. אורכו כ-23 מ"מ.[3] הוא מגיע לשיא רוחבו בקטע בטנו השביעי היכן שיש עליו מהין פס טבעתי כפול ועליו שורה של נקודות זעירות במיוחד בצבע זהוב או כסוף. על כתפיו נקודות זהובות קטנות ונרתיקי כנפיים. שאר הגולם הוא ירוק בהיר עם משטח חלק. הגולם נוטה לצבע ורדרד כאשר מתגלם באזורים יבשים או מקומות לא טבעיים.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. 1 2 3 דנאית הדורה, www.insectour.com
  2. 1 2 בן יהודה, עוז (4 באוקטובר 2013). "דנאית הדורה". מן השדה (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2017. 
  3. 1 2 3 4 5 6 אביתר פיינגולד, דובי בנימיני,אופיר תומר ורחלי שוורץ-צחור, דנאית, www.boker.org.il
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.