גלידה מסטיק

גלידה מסטיק (גלידות על בסיס שרף) הוא כינוי עממי לגלידות בעלות מרקם נמתח ודביק, שנקראות כך על שם תבלין ה-"מסטיקא (שרף עץ האלה טחון)". גלידות אלה מבוססות על אבקת פקעות טחונות של סחלב או קורנפלור, מי ורדים, ו-"שרף המסטיקא" שתורם למרקם (בניגוד למרקם של גלידות אחרות שהם בעלות מרקם אוורירי יותר) ונפוצות בעיקר במטבח המזרח-תיכוני. כיום בגלל מחירו הגבוה מאוד של תבלין המסטיקא והקושי להשיג אותו, יש מוכרי גלידה הנוהגים להחליף אותו בגלוקוזה או בחומר דביק אחר שמקנה לגלידה את מרקמה.

היסטוריה

גלידה מסטיק הומצאה לראשונה בטורקיה בתקופה האימפריה העות'מאנית ונקראה בשם: "דונדורמה" והיא קיימת כבר קיימת כבר 300 שנה כאשר המתכון שלה נשמר בסוד שנים רבות. ישנם מקומות בטורקיה בהם נהוג להכניס את הגלידה לתוך מכל גדול מצויד בכפות ענק לבחישה מתמדת, כדי שלא תתמצק יתר על המידה, ולהגיש אותה בצלחת עם סכין ועם מזלג. הגלידה פופולרית מאוד בטורקיה וישנם אפילו דוכני רחוב במיוחד לגלידה מסטיק טורקית שבהם יוצקים סירופ שוקולד רותח על גביע של גלידה.

להקת מארש דונדורמה נקראת על שמה של הגלידה.

ישנם מוכרי גלידה הנוהגים לערוך להטוטים ומופעי רחוב לתיירים עם הגלידה בגלל גמישותה הרבה והעמידות שלה נגד ההמסה. פרסומה הרב של הגלידה בטורקיה גרם לשכונה באיסטנבול להקרא "דונדורמה".

גלידה סורית

באמצע המאה ה-19 הביא סוחר סורי את המתכון הסודי של הגלידה מטורקיה אל דמשק ושם פיתח גרסה מקומית רכה יותר לגלידה בשם בוזה, שהיא יותר קלילה ואוורירית מן הגרסה הטורקית, ומשם היא הופצה אל ארצות ערב.

בישראל ושאר העולם

בישראל נמכרת הגלידה ביישובים ערביים, דרוזיים, ובמקומות בהם ישנה קהילה גדולה של יוצאי ארצות ערב או טורקיה. בשנות ה-50 נפתחה ביפו על ידי זוג עולים מבולגריה גלידרייה בשם "גלידה קוזו" שהתפרסמה בגלידת המסטיק שלה. הגלידריה נסגרה בתחילת שנות ה-2000.

בישראל ובשאר מדינות המזרח התיכון מוכרת רק הגרסה הערבית של הגלידה ואילו במזרח הרחוק מוכרת רק הגרסה הטורקית של הגלידה.

ראו גם

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.