בסיס תל נוף

תל נוף - בח"א 8
עקיר, עקרון


סמל בסיס חיל האוויר תל נוף[1]
נתוני השדה

קוד IATA

קוד ICAO
LLEK

סוג השדה צבאי
מפעיל חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה רחובות
קואורדינטות 31°50′22″N 34°49′18″E / 31.83944°N 34.82167°E / 31.83944; 34.82167
גובה מעל פני הים 193 רגל
59 מטר
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
15R/33L7,8352,388אספלט
15L/33R7,8302,387אספלט
18/367,8802,402אספלט

בסיס חיל־האוויר תֵּל נוֹף (בשמו הרשמי: בח"א 8) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי ליד גדרה, רחובות, קריית עקרון ומזכרת בתיה.

בבסיס מוצבות שתי טייסות מטוסי קרב ושתי טייסות מסוקי תובלה:
שתי טייסות F-15A/B/C/D ("בז"):

שתי טייסות מסוקי CH-53 סי סטאליון ("יסעור"):

כמו כן מוצבת בבסיס טייסת 210, ("האיתן"), המטיסה כלי טיס בלתי מאוישים מסוג "איתן", הכטב"מ הגדול ביותר בשירות חיל האוויר.

בנוסף לטייסות אלה, בסיס תל נוסף הוא בסיסן של טייסת מנ"ט, מרכז ניסויי טיסה, של יחידת החילוץ והפינוי בהיטס ושל יחידת הלוחמה אלקטרונית "עורבי השחקים". בבסיס שוכנת גם יחידת האחזקה האווירית (יא"א 22), אם כי זו כפופה ללהק ציוד (לצ"ד) ולא למפקדת הבסיס. בצמוד ליא"א 22 פועל התיכון המקצועי "אורט חיל האוויר" למקצועות התעופה. בצמוד לבסיס חיל האוויר נמצא מרכז הטסה והכשרות מיוחדות, ובמסגרתו בית הספר לצניחה.

באופן מסורתי מפקד הבסיס הוא טייס קרב בדרגת תת אלוף וסגנו הוא טייס מסוקים בדרגת סגן אלוף.

היסטוריה

תקופת המנדט הבריטי

במהלך שנות ה-30, מרבית האדמות שעליהן הוקם הבסיס היו בבעלות ראובן שיינצויט (Schenzvit), סוחר קרקעות, איש עסקים וקבלן בניין. שיינצויט שיווק את הקרקעות באזור כאדמות עיר האמורה להיבנות במקום. לפרויקט קרא "תל נוף", על מנת שיזכיר את שמה של העיר תל אביב, שהחלה לשגשג באותה תקופה. שיינצויט, שהסתבך בפרשת רצח שהסעירה את היישוב באותם ימים, כלל לא תכנן להקים עיר על אדמות אלו אלא רק להרוויח ההון ממכירתן.

בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, הוקם שדה התעופה בעבור חיל האוויר הבריטי ונקרא באנגלית בשם "R.A.F Aqir", כשם הכפר הערבי עאקיר ששכן בסמוך לשדה עד למלחמת העצמאות. שדה עקיר הפך לבסיס התעופה הראשי של חיל האוויר המלכותי בארץ במלחמת העולם השנייה וגם לאחריה. בשדה הייתה גם יחידה של דאוני תובלה מסוג הורסה (Airspeed Horsa). טייסת מס' 621 עסקה גם בפטרולים אוויריים במשימות חיפוש אחר ספינות מעפילים (anti-immigrant patrols); שם הקוד לפטרולים אלו היה "Sunburn", וכל טיסת פטרול נמשכה יותר ל-12 שעות. טיסות הפטרול כיסו את שטחי מזרח הים התיכון, בין ארץ ישראל לבין מצרים וקפריסין[2]. בזמן מלחמת העולם השנייה שימש שדה התעופה עקיר לנחיתתם של כוחות של צבא ארצות הברית.

ב-28 בינואר 1946 ניסה ארגון האצ"ל לבצע פעולת תפיסה של נשק במחנה תל נוף. הלוחמים הגיעו למקום במשאית ובג'יפ המעוטרים בצבע ובסמלים של יחידת חימוש המחזיקה במחסן במחנה. הם לבשו מדי צבא בריטי ונכנסו למחנה בעזרת תעודות מזויפות. הם נגשו מיד למחסן ובאיומי אקדחים כפתו את הבריטים שהיו בו. מיד החלו להעמיס מאות כלי נשק על המשאית. זמן קצר לאחר הנסיגה, שקעה המשאית בבוץ ולא הייתה אפשרות לחלצה. כדי להימלט במהירות מהבריטים, נדחסו 17 הלוחמים לתוך הג'יפ ונמלטו בשלום[3].

במרץ 1948 הוציאו הבריטים את הבסיס למכירה במכרז[4], והוא נרכש על ידי הקרן הקיימת[5]. באמצע מרץ 1948 פונה הבסיס, והתנהל קרב בין כוחות יהודיים לכוחות ערביים על השליטה בו[6] והבסיס עבר לשליטת "ההגנה".

מלחמת העצמאות

במלחמת העצמאות במבצע בלק החל מיום 12 במאי 1948 ("בלק 2") נחתו במקום מטוסי תובלה עם משלוחי נשק שהגיעו מצ'כוסלובקיה, ואשר בעזרתו נלחם צה"ל במלחמת העצמאות. בימי הרכבת האווירית הזו מצ'כוסלובקיה כונה שדה התעופה בשם "שדה עקרון".

ב-20 במאי 1948 נחת במקום מטוס תובלה מסוג "סקיימסטר" (Douglas C-54 Skymaster), "בלק-5" שבבטנו מטוס הקרב הראשון, אוויה S-199 מפורק, פצצות, כדורי תותח, חלקי חילוף וחמישה טייסי קרב שסיימו את הכשרתם בצ'כוסלובקיה בהם עזר ויצמן ומודי אלון[7]. מטוסי קרב נוספים הגיעו כשהם מפורקים, ואז החלה בבסיס מלאכת ההרכבה של ארבעת מטוסי הקרב הראשונים של חיל האוויר.

ב-29 במאי 1948 יצאה מתל נוף הטיסה המבצעית הראשונה של טייסת 101, טייסת מטוסי הקרב הראשונה של חיל האוויר הישראלי, כאשר ארבעה מטוסי אוויה S-199 תקפו את הטור המצרי באזור ג'סר איסדוד (גשר אשדוד), הגשר ששמו כיום הוא גשר עד הלום.

פתיחת בסיס תל נוף

ב-17 באוגוסט 1948 נפתח תל נוף כבסיס חיל האוויר הישראלי בטקס חגיגי במעמד ראשי המדינה, הצבא וחיל האוויר. היה זה טקס חנוכה ראשון מסוגו של בסיס מבצעי בחיל האוויר. במסגרת ההכנות לטקס, עיצב מפקד הבסיס אלכס זילוני סמלים ודרגות לבסיס ולמשרתים בו. ברם, הסמלים והדרגות לא אומצו בסופו של דבר בחיל. יוצא דופן הוא הדגל שעוצב על ידי אדריכל הבסיס, שמואל רוזוב, ונרקם על ידי אשתו רבקה, אשר התנוסס בטקס ואומץ כדגלו הרשמי של חיל האוויר.

מלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים פיקד על הבסיס אל"ם רן רונן (פקר). במהלך המלחמה פעלו בבסיס שבע טייסות טיסה: טייסת 119 ("העטלף") שהפעילה מטוסי F-4 פנטום; טייסת 115 ("הדרקון המעופף") וטייסת 116 ("הכנף המעופפת", לימים שונה שמה ל"מגיני הדרום") שהפעילו מטוסי A-4 סקייהוק; טייסת 118 ("דורסי הלילה") שהפעילה מסוקי CH-53 סי סטאליון; טייסת 114 ("טייסת הסופר פרלון", לימים שונה שמה ל"מובילי הלילה") שהפעילה מסוקי סופר פרלון; טייסת 124 ("החרב המתהפכת") שהפעילה מסוקי בל 205; וטייסת 103 ("הפילים") שהפעילה מטוסי נורד נוראטלס.

הגעת מטוסי ה-F-15

ביום שישי ה-10 בדצמבר 1976 נחתו בבסיס שלושת מטוסי ה-F-15 הראשונים של חיל האוויר הישראלי, ובכך הפכה ישראל למדינה הראשונה בעולם, מחוץ לארצות הברית, שברשותה מטוסי F-15. המטוסים נקלטו בטייסת 133 ("טייסת אבירי הזנב הכפול") שהוקמה כבר ב-1 ביוני 1976 לקראת קבלת המטוסים. בגלל איחור בנחיתת המטוסים התאחר טקס קבלתם, והסתיים בסמוך לכניסת השבת. עקב כך, חלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת. חילול השבת גרם למשבר ממשלתי, ובסופו של דבר להתמוטטות הקואליציה של ממשלת יצחק רבין הראשונה.

שנות ה-80 של המאה העשרים

בשנת 1982, עם פתיחת בסיס נבטים, הועברו אליו שתי טייסות ה-A-4 סקייהוק, טייסת 115 וטייסת 116.

ב-13 ביוני 1982 נפתחה בבסיס טייסת 106 ("טייסת הבז השנייה", כיום: "טייסת חוד החנית") עם הגעת מטוסי F-15 נוספים.

בעקבות תוכנית הקיצוצים בחיל האוויר, ומתוך מטרה לאחד תשתיות הועברה לבסיס ב-19 ביוני 1988 טייסת 201 ("האחת") מבסיס חצור.

העשור הראשון של המאה העשרים ואחת

בעקבות ההחלטה בשנת 2003 להוציא את מטוסי ה-F-4 פנטום משירות בחיל האוויר הישראלי עזבו את הבסיס שתי טייסות הפנטום - טייסת 119 ו-טייסת 201 (שתי הטייסות נפתחו לאחר מכן כטייסות F-16I בבסיס רמון).

מפקדי הבסיס

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.
שםתקופת כהונההערות
אלכס זילונימאי 1948 - אוקטובר 1948
בנימין בונה (בוניסלבסקי)אוקטובר 1948 - אוקטובר 1949
ויליאם כץאוקטובר 1949 - יוני 1950
אל"ם גדעון אלרום (גורדון)יוני 1950 - פברואר 1951
אל"ם שלמה להט (לנדאו)פברואר 1951 - אוקטובר 1951, פברואר 1957 - אוגוסט 1958

57-59 עמוס טורין|

סא"ל יוסף (ג'ו) רענןדצמבר 1955 - פברואר 1957
אל"ם אברהם יפהאוגוסט 1958 - ספטמבר 1963
אל"ם מנחם ברספטמבר 1963 - מאי 1965
אל"ם ישעיהו גזית (שוורצמן)מאי 1965 - מרץ 1967
אל"ם שמואל שפר (שטופר)מרץ 1967 - יולי 1970מפקד הבסיס בזמן מלחמת ששת הימים
אל"ם דוד עברייולי 1970 - אפריל 1973לימים מפקד חיל האוויר וסגן הרמטכ"ל
אל"ם רן רונן (פקר)אפריל 1973 - פברואר 1977פיקד על הבסיס בזמן מלחמת יום הכיפורים; במהלך פיקודו על הבסיס קודם לדרגת תא"ל
תא"ל עמוס עמירפברואר 1977 - ספטמבר 1979
תא"ל אביהו בן-נוןספטמבר 1979 - פברואר 1982לימים מפקד חיל האוויר
תא"ל יפתח ספקטורפברואר 1982 - אוקטובר 1984
תא"ל גיורא רוםאוקטובר 1984 - פברואר 1987
אל"ם אביאם סלעפברואר 1987 - אפריל 1987נאלץ לפרוש מתפקידו עקב לחץ אמריקני בעקבות מעורבותו בפרשת פולארד
תא"ל צבי קנוראפריל 1987 - יולי 1990
תא"ל בנימין צינקריולי 1990 - אוקטובר 1992
תא"ל עוזי רוזןנובמבר 1992 - ספטמבר 1995
תא"ל חיים גופןספטמבר 1995 - יולי 1998
תא"ל ישראל (רליק) שפיריולי 19982001
תא"ל אמיר אשל20012003לימים מפקד חיל האוויר
תא"ל בנימין צוקר20032006מפקד הבסיס במלחמת לבנון השנייה
תא"ל רונן דן20062009מפקד הבסיס במבצע עופרת יצוקה
תא"ל עמיקם נורקין20092012לימים ראש אג"ת, מונה למפקד חיל האוויר בנובמבר 2016
תא"ל תומר ברפברואר 2012 - יוני 2014
תא"ל אורי זייפרטיוני 2014 - נוכחי
מחנה תל נוף
מחוז המרכז
מועצה אזורית ברנר
סוג יישוב שיכון משפחות בבסיס של חיל האוויר

שיכון משפחות

שיכון המשפחות של הבסיס נחשב באופן רשמי ליישוב ששמו מחנה תל נוף, הנמנה עם יישובי המועצה האזורית ברנר. בשיכון פועלת תנועת הנוער בני המושבים.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. הסמל אינו מדויק ואינו נכון. לדוגמה: גלגל השיניים צריך להיות סימטרי ושיניו צריכות להיות רבועות.
  2. The RAF in Palestine
  3. מנחם מלצקי: אמת אחת ולא שתיים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 92-95, 1995
  4. מכירת רכוש הצבא וחיל התעופה המלכותי בא"י, על המשמר, 5 במרץ 1948
  5. יוסף ויץ, שינוי ערכין בדרכי התנחלותינו בתש"ח, דבר, 3 באוקטובר 1948
  6. העיתונים הערביים מודיעים על קרב לכבוש עקיר, מעריב (עיתון), 17 במרץ 1948
  7. אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, השמים אינם הגבול סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספרית־מעריב, 1990, עמ' 50-52
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.