בית הבחירה למאירי

בית הבחירה
מידע כללי
מאת רבי מנחם בן שלמה למשפחת המאירי
סוגה ביאור לתלמוד בבלי
הוצאה
הוצאה פרפיניאן
שנת הוצאה סביבות 1305
פרשנים הערות של הרב אברהם סופר
מקורות לכתיבת הספר רמב"ם ועוד ראשונים
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט מאירי על הש"ס
היברובוקס מנחם בן שלמה המאירי, בית הבחירה, באתר HebrewBooks

בית הבחירה (מכונה בקיצור "המאירי" על שם מחברו) הוא ספר הלכתי על סדר המשנה שנכתב על ידי רבי מנחם בן שלמה למשפחת המאירי.

שם הספר

המחבר מציין בהקדמתו שהספר נקרא "בית הבחירה" כי הוא מכיל תמצית נבחרת ומבוררת ללא הדיאלקטיקה והמשא ומתן: "להיות רוב חיבורי זה כולל דברים הנבררים, באין תערובת קושיא ותירוץ ומשא ומתן".

מבנה הספר

הספר נכתב כחיבור על המשנה, אך הוא מסכם גם את הדינים העולים מן הדין התלמודי. בכתב היד ובספרים הנדפסים מובאת תחילה המשנה (עם פירוש המשנה לרמב"ם), ולאחר מכן פירוש המאירי המבאר את המשנה בהתאם לסוגיית הגמרא. אחרי פירוש המשנה, מביא המאירי בנפרד דינים שהובאו בגמרא אך אינם קשורים ישירות למשנה ולפירושה. הפירוש כתוב סביב התלמוד בבלי אך עם זיקה הדוקה לתלמוד ירושלמי.

הספר לא כולל את כל ששת סדרי המשנה, אלא נכתב בעיקר על המסכתות הנוהגות הלכה למעשה גם בחוץ לארץ, אך לא רק עליהן. בסך הכל מקיף החיבור את כל סדרי מועד, נשים ונזיקין, את מסכתות ברכות וחלה, בסדר זרעים, את מסכתות חולין, תמיד ומדות בסדר קדשים ואת מסכתות נדה ומקוואות בסדר טהרות. בשונה ממנהג רוב כותבי הספרות התורנית, החיבור נכתב בעברית בלבד, ללא תערובת ארמית.

תחילה הודפס הפירוש על מסכת מגילה, באמסטרדם בשנת ה'תקכ"ט, ולאחר מכן יצאו לאור הפירושים על המסכתות שבת, נדרים, נזיר, סוטה, ביצה ויומא, וכן הפירוש על מסכת יבמות שהודפס בסלוניקי בשנת ה'תקנ"ד.[1] בשנים מאוחרות יותר התגלה כתב היד של הספר בספריית פאלאטינה וחתנו של רבי יהודה אריה ליב אלתר ("השפת אמת"), הדפיס את החיבור בוורשה על מסכתות סוכה (ה'תר"ע), ברכות (ה'תרע"ב) ועירובין (תרע"ג-ה'תרע"ד). רבי משה בצלאל אלתר הדפיס בבילגוריי את החיבור על מסכת פסחים (ה'תרפ"ו). את השלמת ההדפסה ביצע רבי אברהם סופר לאחר שעלה לארץ ישראל ואף זכה על כך במספר פרסים. במשך השנים הספר הודפס במספר הוצאות גדולות כגון מוסד הרב קוק ומכון המאור.

מאפייני הספר

בחיבור זה הוא מביא סיכום על דרך הפשט של הסוגיות עם נטייה לדברי הרמב"ם, וסיכום של דעות הפוסקים בדורות לפניו, מתוך מגוון הדעות הרחב שהמאירי בוחן, הוא כותב את שיטתו שלו ומכריע בה את הלכה.

החיבור מסכם פרשנויות לתלמוד ממגוון בתי מדרש: של רש"י ובעלי התוספות בצפון צרפת, של הרי"ף ור"י מיגאש בספרד המוסלמית, של חכמי ספרד הנוצרית כרמב"ן ורשב"א, ושל חכמי פרובנס, בית גידולו של המאירי עצמו. מלבד זאת, בניגוד לרוב פרשני התלמוד, הרבה המאירי להשתמש בתלמוד ירושלמי לצורך פרשנותו, ולפניו היו מונחות נוסחאות של חיבור זה, שאינן בידינו כיום.

המאירי מרבה לצטט חכמים אחרים, אך באופן עקבי הוא נמנע מלהזכיר את שמות החכמים אותם הוא מצטט. תחת זאת, הוא מכנה כל חכם בכינוי כבוד, כאשר הכינויים הם קבועים. כך למשל:

  • "גדולי הרבנים" הוא הכינוי הקבוע לרש"י
  • "גדולי המפרשים" - לראב"ד (או "גדולי המגיהים" כאשר מצוטטות השגותיו על הרמב"ם או הרי"ף)
  • "גדולי הפוסקים" - לרי"ף
  • "גדולי המחברים" - לרמב"ם
  • "גאוני ספרד" - לר"י מיגאש
  • "חכמי הצרפתים" - לרשב"ם
  • "חכמי הדורות שלפנינו" - לההשלמה ולעיתים לרמב"ן
  • "גדולי המדקדקים" - לריב"ג (מלבד פעם אחת שזה הובא על רבי יוסף קמחי)
  • "ראשוני הרבנים" – לרבנו גרשום מאור הגולה
  • "אחרוני הרבנים" – לרבנו תם
  • "גדולי הדור" – לרשב"א

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. החיד"א, שם הגדולים, מערכת גדולים, אות מ', סעיף ס"ה.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.