אשכנזים (ישראל)

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: פרקים שונים בערך נעדרים מידה מספקת של סימוכין ומנוסחים בצורה לא נייטרלית דיה, או סטריאוטיפית, או שהם מתייחסים למתאמים סטטיסטיים כמדויקים - יתר על המידה. כמו כן, יוצר סלט בין מינוחים היסטוריים יהודיים של הלכה ונוסח תפילה, למונחים סוציולוגיים ישראליים הקשורים עם לובן והגמוניה..
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בעולם היהודי בכלל ובחברה הישראלית בפרט, המונח אשכנזים מתייחס, באופן כללי לקבוצה חברתית מובחנת המורכבת מיהודים שמוצאם המלא מיהדות אשכנז ממרכז ומזרח אירופה, אם כי ייתכנו הגדרות שונות למונח זה. יש המתנגדים לשימוש במונח או הרואים בו עוד אחד מן המונחים המפלגים את החברה הישראלית.

גבולות הקבוצה

בישראל, אלו המכונים לעיתים "אשכנזים" אינם בהכרח צאצאי יהדות אשכנז ההיסטורית. לדוגמה, על אף העובדה שמוצאם של חלק קטן מיהודי הולנד, וחלק קטן מיהדות בריטניה וגרמניה הוא בגירוש ספרד, בשיח הישראלי הם נכללים בדרך כלל במניין "האשכנזים", וכך לפעמים אף יהודי איטליה. העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 הגדילה את שיעור יוצאי אירופה בקרב אזרחי ישראל.

הניגוד עם אוכלוסיות אחרות בישראל טשטש את ההבדלים בין יוצאי אירופה השונים, והם החלו להיחשב לקטגוריה חברתית אחת. ההגדרה "אשכנזים" שאבה מקורה בכינוי הישן, הנעוץ בהלכה ובמנהג, ליהודי מרכז ומזרח אירופה.

כלכלה ופוליטיקה

בעבר, רוב האליטה הפוליטית, החברתית, התרבותית והתקשורתית בישראל הייתה ממוצא אשכנזי. בין השאר הם הגיעו לעמדות מפתח אלו עקב תפקידם המרכזי בהקמתה של מדינת ישראל ובאיוש הראשוני של מוסדותיה המכוננים, מתוקף היותם כוח עלייה משמעותי עוד בטרם הקמתה [דרוש מקור]. עד מלחמת העולם השנייה, תנועת העלייה לארץ הייתה תופעה אירופית בבסיסה כך שמרבית העולים במסגרת העליות שלפני קום המדינה היו מארצות אירופה. עובדה זו גרמה לכך שהמערכות המדינתיות שהוקמו היו מבוססות על יהודים ממוצא אשכנזי.

האשכנזים היו מבוססים היטב כקבוצה דומיננטית כבר עם הקמת המדינה, עת היוו כ-80% מהאוכלוסייה היהודית[1][2]. הם היו המייסדים של היישוב החדש[דרוש מקור] ועמוד השדרה של החברה על כל נדבכיה, ממעמד העובדים ועד לאליטה. המזרחים, לעומתם, היוו קהילה קטנה, ענייה וחלשה[דרוש מקור], שבראשה עמדה אליטה ספרדית זעירה. במהלך העשור הראשון למדינה הגיעה עלייה המונית, שמנתה אשכנזים ומזרחים בשיעור שווה כמעט.

התמודדות המדינה עם בעיותיה הדחופות הללו בשנות ה-50 השפיעה באופן שונה על העולים האשכנזים לעומת העולים המזרחים. הוותיקים זכו באופן מהיר לניעות המונית. מרביתם התקדמו תוך זמן קצר ממעמד העובדים למעמד הבינוני. בעוד שחלק אחד מהם ניצל את הסובסידיות ותנאי ההשקעה הנדיבים שהעמידה המדינה לרשותם והפכו ליזמים ולתעשיינים, או הרחיבו את עסקיהם הקיימים, הוותיקים ניצלו היטב את ההזדמנויות החדשות הודות ליתרונותיהם המיוחדים: ידיעת עברית, השכלה טובה יחסית, למשל בקרב יוצאי גרמניה, הצבר נכסים וקירבה לאליטה ולמקבלי ההחלטות[3].

ההדגשה שהזהויות העדתיות הן עובדה קיימת תורגמה בשנות ה-70 לתפיסה אגרסיבית שפילגה את המזרחים והאשכנזים, כמייצגי תרבויות המזרח והמערב, העומדות האחת מול השנייה, כביכול. בעקבות הדרה וגזענות מצד הממסד, שנתפס כאשכנזי, תפיסה זו הולידה במגזרי האוכלוסייה המזרחית לוחמנות שכוונה כנגד ההגמוניה של מה שכונה בשם "המרכז האשכנזי" או "קבוצות המרכז"[4].

חשיפתם של האשכנזים החילונים לסוציאליזם האירופאי תרמה לכך שהם היו דומיננטיים במפלגות הסוציאליסטיות של ראשית תקופת המדינה (כמו מפא"י). לעומת זאת, חלק ניכר מהאשכנזים החרדים מזוהים עם מפלגות כיהדות התורה.

דת

הסקאלה הדתית, כלומר המרחק בין הקצוות מבחינה דתית, רחבה יותר בקרב האשכנזים מאשר בקרב המזרחים, אשר על פי מחקרים סוציולוגיים, נוטים להתקיים בהם כביכול, או לפחות נטו לכך עד לשנים האחרונות במידה נרחבת, יותר גוני ביניים[דרוש מקור], כדוגמת המסורתיים או הרפורמים. מצב זה הוא שריד למאבקים ההיסטוריים שהסתעפו מתהליכי החילון באירופה בתקופת ההשכלה. כך שמחד, ניתן למצוא בקרב האשכנזים חרדים בעלי השקפה דתית קוטבית וחיי קהילה סגורים יחסית, כגון בני העדה החרדית, ובתוכם חסידי נטורי קרתא, שמנימוקים דתיים כופרים בזכות קיומה של מדינת ישראל ודוגלים בהתבדלות כמעט מוחלטת מהעולם הסובב. מנגד, חילונים רבים מעולי ארצות אירופה דגלו במורשת הסוציאליסטית-אתאיסטית, דבר שמתבטא אצל חלק מהם בשלילה של ביטויי המסורת היהודית. זרמים נוספים אליהם משתייכים האשכנזים החרדים הם הזרם הליטאי והחסידי. בתווך נמצאת הציונות הדתית, אליה גם כן משתייכים אשכנזים רבים.

נישואים בין-עדתיים

ערך מורחב – נישואים בין-עדתיים בישראל

שיעורי הנישואים בין מזרחים ואשכנזים בישראל היה נמוך עד סוף שנות ה-50 המאוחרות[דרוש מקור] והביא להומוגניות יחסית של שתי הקבוצות הללו. באופן משמעותי, רוב הנישואין שאחרי העלייה ההמונית בשנות החמישים בחברה היהודית בישראל, היו בתוך שתי הקבוצות החברתיות המובנות, האשכנזים והמזרחים. אך שיעור הנישואין בין הקבוצות עלה לאורך השנים כפי שהראה מפקד האוכלוסין. בשנים 19571961, שיעור הנישואין הבין-עדתיים עמד על כ-14% ואילו בתחילת שנות התשעים שיעור זה עלה לכ-28%. מחקר מ-2003 הצביע על כך ששיעור הנישואין הבין-עדתיים עולה ככל שחולף הזמן[5].

ביקורת על השימוש במונח אשכנזים

השימוש במונח "אשכנזים" ספג ביקורת בחוגים אקדמיים וחברתיים, על שהוא מבצע הכללה שאינה בהכרח נכונה ממבט אנתרופולוגי, סוציולוגי, ואף פנים-דתי, לקבוצות שונות (שיש הנוטים להבנות אותן כ"אשכנזיות") שלא תמיד החפיפה התרבותית או החברתית ביניהן משמעותית עד כדי הצדקת הכללתן למקשה אחת, או שהכללה זו נתפסת כרלוונטית בשל הטיות שונות כגון כמיהה לא מבוקרת לרדוקציוניזם מחקרי, אשר בתורו מעצב את החברה על ידי סקירה עיתונאית של מחקרים מתאמיים (שלעיתים בעצמה מוטה), בצורה של כותרות ענק, תעמולה עיתונאית, והטעיות, אשר דה פקטו הולכות ומצטברות זו על גבי זו כתפיסות מציאות כוזבות, של צרכני המידע.

השימוש במונח גם ספג ביקורת על שהוא ביחד עם המונח "מזרחים", מוביל את הנתקלים בו באופן תדיר לחלק את החברה הישראלית חלוקה סטריאוטיפית, ודיכוטומית כוזבת אשר לפיה קיימות שתי קבוצות בדויות של "ישראלים", תוך זניחתן של עדות שעל פי הגדרה אחת מקורן ב"קו התפר" שבין שני צדי המתרס, או על פי הגדרה אחרת, הן פשוט זרות לחלוקה זו, או שהשיוך ה"עדתי" שלהן ייחודי, כגון יהודים בכלל וישראלים בפרט שמוצאם[6], בחצי האי האיברי, קזחסטן, צרפת, יוון, מקדוניה, קרואטיה, כרתים, סיציליה, בולגריה, ארץ ישראל, הקווקז, ארמניה, סיביר, אוזבקיסטן, יפן, צפון הודו ועוד, וכן זניחת השיח אודות קבוצות חברתיות אחרות בתוך ישראל אשר כלל אינן משתייכות למה שהוגדר כמגזר היהודי, או משתייכות אליו באופן חלקי או אלטרנטיבי, כגון ערבים, ערבים-בדואים, דרוזים, נוצרים, וערבים-נוצרים, בני כתות שונות, וכו' וכו'.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Gshur, Binyamin & Okun, Barbara S. (2003). Generational effects of marriage patterns among Israeli Jews: immigrants and their descendants in Israel. Journal of Marriage and Family, 62(2), 287–301.
  • Okun, Barbara S. (2001). The effects of ethnicity and educational attainment on Jewish marriage patterns: changes in Israel, 1957–1995. Population Studies, 55(1), 49–64.
  • Okun, Barbara S. (2004). Insight into ethnic flux: marriage patterns among Jews of mixed ancestry. Demography, 41(1), 173–187.
  • Okun, Barbara S. & Khait-Marelly, Orna. (2006). Socioeconomic status and demographic behavior of adult multiethnics: Jews in Israel. Working Paper 2006-01. Department of Sociology and Anthropology, Faculty of Social Sciences; Hebrew University of Jerusalem.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. סטיב ישראל, דמוגרפיה יהודית בת-זמננו : הציונות והקמתה של מדינת ישראל, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  2. דוצ'י ליכטנשטיין, מן השיח ההיסטוריוגרפי הישראלי אל רציונלים חלופיים בחינוך המוזיקלי (למאמר עצמו), ינואר 1998, מפתח - כתב עת למורי המוזיקה, באתר משרד החינוך
  3. סמי סמוחה, "שסעים מעמדיים, עדתיים ולאומיים ודמוקרטיה בישראל". בתוך: אורי רם (עורך), החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים, תל אביב: ברירות, 1993, עמ' 172–202.
  4. ש.נ. אייזנשטדט, עדות בישראל ומיקומן החברתי. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמ' 17-16.
  5. אוקן יחד עם גשור (Gshur and Okun)
  6. לפחות בבחינה מסוימת כגון אבהות, שיוך דתי, וכולי.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.