ארמית חדשה צפון-מזרחית

ארמית חדשה צפון-מזרחית
מדינות עיראק, איראן, טורקיה, ישראל.
אזורים במקור דוברה בפי האוכלוסייה היהודית והנוצרית של אזור כורדיסטן. כיום מדוברת בפי יוצאי אזור זה ברחבי העולם, הנמצאים ברובם בישראל ובצפון אמריקה.
דוברים לא ידוע
שפת אם לא ידוע
כתב על ידי היהודים נכתבה באופן מסורתי באלפבית עברי, אך אין כתיב סטנדרטי
משפחה אפרו-אסיאתית
שמית
שמית תיכונה
שמית צפון-מערבית
ארמית
ארמית חדשה צפון-מזרחית
לאום אינה שפה רשמית של אף מדינה
ארגון אין
מוסד אין
ראו גם שפהכתב • רשימת שפות

ארמית חדשה צפון-מזרחית (או בלעז North Eastern Neo-Aramaic, ובקיצור NENA) הוא המונח האקדמי המשמש לתיאור קבוצת ניבים של ארמית חדשה, אשר דוברו באזור כורדיסטן ואזרבייג'ן האיראנית במדינות עיראק, איראן וטורקיה. ניבים אלו התפתחו מרבדים קדומים יותר של ארמית, כגון סורית או ארמית התרגום, אך על פי רוב אין עדויות על הרבדים הישירים שקדמו לניבים המדוברים בימינו. על פי רוב, בכל ישוב דובר ניב אחר, וכן התקיימה חלוקה בין ניבים יהודיים לניבים נוצרים. בשל קשיי המעבר באזור זה, הניבים השונים אינם קלים על פי רוב להבנה הדדית, אם כי רוח הדברים ברורה על פי רוב.

ניבי הארמית החדשה מדוברים עד היום בקהילות של יוצאי האזורים בהם היא דוברה במקור, כמו הקהילה האשורית בשוודיה או קהילת יוצאי כורדיסטן בישראל. בקרב דוברי השפה בישראל, היא מכונה לעיתים "כורדית" או "כורדית-יהודית" (אך אין לבלבל בינה לבין השפה הכורדית הכרמנג'ית המדוברת בפי הכורדים המוסלמים).

היסטוריה

ניבים השייכים למשפחה הזאת הם צאצאים של הארמית אשר דוברה באימפריה האשורית המאוחרת, כאשר זו הפכה את השפה הארמית ל"לינגואה פרנקה" של המזרח התיכון. בשפה יש השפעה אכדית כבדה, כמו זו שבארמית בבלית, המבנה הדקדוקי של הארמית הצפון-מזרחית (אשורית) והארמית הדרום-מזרחית (בבלית) הוא אכדי.

ניבים יהודיים

בין הניבים היהודים נהוג להבחין בין ארבע קבוצות עיקריות:[1]

  • הניב של הערים נרווה ועמידייה בצפון-עיראק.
  • הניב של זאכו, אשר מכונה גם "לישאנא דני" או "לישנן" (שני ביטויים שפירושם הלשון שלנו, לשוננו) ולעיתים גם "לישאן הוזייה" (לשון היהודים).
  • הניב של ארביל, כרכוכ ורוונדוז , בדרום-מזרח כורדיסטן העיראקית.
  • הניב של אורמיה, המכונה גם "לישאן דידן" (= הלשון שלנו), מדובר בפי קהילת נאש דידן.

יש ניבים נוספים שדוברו במקומות אחרים כמו למשל עמק נינווה ואזור וואן במזרח טורקיה.

בישראל יש המכנים ניבים אלו "כורדית", לאור העובדה כי מרבית הדוברים מגיעים מאזור כורדיסטן. זוהי טעות - אמנם ניבים אלו שאלו מילים רבות ואולי אף מבנים תחביריים מהכורדית, אך אלו הן שתי שפות שונות ממשפחות לשוניות שונות.[2]

ניבים נוצריים

הניבים הנוצרים דבורים בדרום-מזרח טורקיה, בצפון עיראק (בעיקר באזור הכורדי ורמת מוצול, הקרויה אצל דוברי הארמית רמת נינווה), באזרבייג'ן ובכורדיסטן האיראנית. כיום דוברים רבים גלו למערב, וחיים בקהילות באירופה (בעיקר בבלגיה, הגרמניה, בצרפת ובשוודיה), בארצות הברית ובאוסטרליה.

הסיווג של הניבים הנוצרים לקבוצות לשוניות קשה, ומקובל לראות בהן רצף ניבים. דוברי הארמית הנוצרים מכנים עצמם לעיתים "אשורים" ולכן קוראים לשפתם "אשורית", ואילו אחרים מכנים עצמם "סורים" וקוראים לשפתם "סורית" או "סורית חדשה", אולם כינויים אלו אינם מדויקים מבחינה בלשנית.

הבדלים מארמית קדומה

על אף שהניבים לעיל נבדלים זה מזה מבחינות שונות (וכאמור, אינם קלים להבנה הדדית), יש להם קווי דמיון רבים, המבחינים אותם מרבדים קדומים יותר של ארמית:

  • בתחום הלקסיקון, בכל הניבים יש שימוש במילים שאולות מהשפות שדוברו באזור על ידי הרוב המוסלמי, כדוגמת כורדית, פרסית, ערבית וטורקית.
  • בתחום הפונולוגיה, אבדה התפוצה המשלימה בין עיצורים חוככים לעיצורים סותמים (כמו בין ב לבּ), והגאים אלו הם כיום בעלי מעמד פונמי עצמאי (במידה רבה, בדומה לתהליך החל בעברית ישראלית).
  • מבחינה מורפולוגית, אבדה כמעט כל מערכת הנטייה הקדומה, ותחת זאת משמשים הבינוני הפועל והבינוני הפעול ליצירת מערכת זמנים חדשה, השונה באופן ניכר מהמערכת השמית המסורתית, ומזכירה יותר מערכת הודו-אירופאית: מערכת זו מציגה מבחר עשיר של זמנים המבחינים בין אספקטים ומודוסים שונים. בדומה לשפות הודו-אירופאיות, צורת העבר נוצרת מהבינוני הפעול, ככל הנראה בהשפעה פרסית[3]: הצורה אשר באופן היסטורי התפרשה כ"אכול לי" נהפכה לצורה הרגילה לאמירת "אכלתי" (בדומה לצרפתית: J'ai mangé או אנגלית: I have eaten). יתר על כן, בחלק מהניבים קיימת הבחנה בין פעלים עומדים לפעלים יוצאים, באופן המזכיר מערכת ארגטיבית[4].

דוגמת טקסט

להלן מובאים שני הפסוקים הראשונים של ספר יונה בניב זאכו, כפי שהוקלטו מפי דובר השפה:[5] כיוון שאין לניב זאכו שיטת כתב סטנדרטית, נעשה שימוש בתעתיק פונמי.

  1.  :we:le xabr ʔistazʕl:la:m ʔil yo:na: bir ʔamitta:y mirre:le "היה דבר אדון העולם אל יונה בן אמיתי אמר לו"
  2.  :qu: si: ʔil ninwe: baǰir rabsa: (m)na:bi ʔilla čiki:n ysiqla xri:yu:sa do:hu:n il qa:mi "קום לך אל נינווה העיר הגדולה ונבא עליה, כי עלתה הרעה שלהם לפניי."

נשתמרו גם מספר כתבי-יד עתיקים בשפה זו, הכתובים באלפבית עברי, להלן דוגמה:[6]

  • מרי ירמיה הנביא. ואיי אלי אסתאד עולם אילהא מא סילא ברישי. אל דיהא חצרא קויסא דיד סילא אליני. "אמר ירמיהו הנביא: אוי לי ה' אלקים על מה שקרה לי, על אותה מועקה קשה שבאה עלינו."

לקריאה נוספת

על ניב זאכו:

על ניב אורמיה הנוצרי:

  • Murre-van den Berg H.L, From a Spoken to a Written Language

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. יונה צבר, מדרשים בארמית יהודי כורדיסטן, הוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשמ"ה.
  2. הארמית החדשה היא שפה שמית ואילו הכורדית היא שפה איראנית. ראו יונה, מרדכי, מילון ארמי־כורדי – עברי, עמ' 16.
  3. Kutscher, Two 'Passive' Constructions in Aramaic in the Light of Persian, In: Proceedings of the International Conference on Semitic Studies, The Israel Academy of Science and Humanities, Jerusalem 1969
  4. Hopkins, Simom, Preterite and perfect in the Jewish Neo-Aramaic of Kerend
  5. מצוטט מתוך: אבינרי עידו, הניב הארמי של יהודי זאכו, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשמ"ט, עמ' 23.
  6. מצוטט מתוך: אבינרי עידו, הניב הארמי של יהודי זאכו, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשמ"ט, עמ' 28.
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.