ארמית גלילית

ארמית גלילית הוא השם הרווח במחקר לניב של הלשון הארמית שדובר בארץ ישראל, בעיקר על ידי יהודים ובעיקר בגליל, בתקופה שבין דעיכת הדיבור העברי (במאה השנייה לספירה) ועד הכיבוש הערבימאה השביעית). שם נוסף, מדויק יותר, הוא "ארמית יהודית ארץ ישראלית של תקופת האמוראים".

הארמית הגלילית, לצד הארמית הנוצרית והארמית השומרונית, שייכת לענף המערבי של הארמית המאוחרת, אשר דובר באזור ארץ ישראל. בזמנים שלפני הארמית המאוחרת דיברו בארץ ישראל בעיקר עברית (וארמית בינונית), ולאחריה - בעיקר ערבית.

המקורות להכרת הניב

המקורות שמהם ידועה לנו הארמית הגלילית הם:

לכך יש להוסיף גם חיבורים הלכתיים מסוימים מתקופת הגאונים, פיוטים ארמיים, כתוּבות שנכתבו בארץ ישראל ובמצרים, וכן מספר מצומצם של פפירוסים וקמעות. יש הכוללים בניב זה גם את התרגומים הארמיים המאוחרים למקרא: תרגום נאופיטי, תרגום הקטעים וקטעי התרגום מגניזת קהיר.

דקדוק

תורת ההגה

מערכת העיצורים כללה 20 עיצורים: בּ [b], גּ [g], דּ [d], ו [w], ז [z], ח [ħ], ט [tˤ], י [j], כּ [k], ל [l], מ [m], נ [n], ס [s], ע [ʕ], פּ [p], צ [sˤ], ק [q], ר [r], שׁ [ʃ], תּ [t], וכן את מקביליהם הלא דגושים של עיצורי בג"ד כפ"ת, אשר לא היה להם מעמד פונמטי (כלומר, לא היו בעלי מעמד עצמאי).

שׂ נהגתה כסמ"ך; הגיית העיצורים א ו-ה נתערערה מאוד, וייתכן שהם נעלמו כליל.

ממעט המקורות המנוקדים (בעיקר קטעי גניזה של תלמוד ומדרש) עולה כי הארמית הגלילית כללה חמש תנועות (a e i o u) וכן שווא נע, שלגבי אופן הגייתו יש עדויות סותרות.

תורת הצורות

כינוי הגוף

עבריתארמיתהגייה משוערת
אניאנהana
אתהאתat
הואהואu
היאהיאi
אנחנואנןanan
אתםאתוןattun
הםאינוןinnun
הןאיניןinnin

כינוי הרמז

עבריתארמיתהגייה משוערת
זהדיןden
הדיןaden
ההןa'en
זאתדאda
הדאada
האa
אלואיליןillen
ההואההואa'u
ההיאההיאa'i
ההםהאינוןa'innun
ההןהאיניןa'innin

נטיית שם העצם

זכר:

נטיית היחידנטיית הרבים
צורת נפרדיוֹםיוֹמִין
צורת נסמךיוֹם-יוֹמֵי-
צורה מיודעתיוֹמָהיוֹמָיַּה

נקבה:

נטיית היחידנטיית הרבים
צורת נפרדמַלְכָּהמַלְכָּן
צורת נסמךמַלְכַת-מַלְכָת-
צורה מיודעתמַלְכְתָאמַלְכָתָא

נטיית הפועל

לפועל שישה בניינים, שלושה אקטיביים ושלושה פסיביים בהתאמה:

  • פְּעַל (מקביל לבניין קל בעברית)
  • פַּעֵל (מקביל לבניין פִּעֵל בעברית)
  • אַפְעֵל (מקביל לבניין הפעיל בעברית)
  • אֶתְפְּעֵל (סביל של פעל)
  • אֶתְפַּעַל (סביל של פעל)
  • אֶתַּפְעַל, נדיר מאד (סביל של אפעל)


בניין ארמיתבניין עבריתארמיתעבריתהגייה משוערת
פְּעַל Pe'al קַל Qal/Pa'al כְּתַב כָּתַבk'tav
אִתְפְּעֵל itpe'el[1] נִפְעַל Niphal אִתְכְּתֵיב נִכְּתַבitktev
אַפְעֵל Aph'el הִפְעִיל Hiphil אַפְקֵד הִפְקִידaphqed
אִתַפְעַל Ittaph'al[2] הָפְעַל Hophal אִתַפְקַד הָפְקַדitaphqad
פַּעֵל Pa'el פִּעֵל Pi'el קַדֵיש קִדֵשqadesh
אִתְפַּעַל Itpa'al[3] נִתְפַּעַל Nitpa'al וְיִתְקַדַּשׁ נִתְקַדַּשׁitqadash




להלן נטיית בניין קל, גזרת השלמים:

עבר

עבריתארמיתהגייה משוערת
(אני) קטלתיקטליתqatlet
(אתה) קטלתקטלתqtalt
(הוא) קטלקטלqtal
(אנחנו) קטלנוקטלנןqtalnan
(אתם) קטלתםקטלתוןqtalton
(הם) קטלוקטלוqtalu

בינוני

עבריתארמיתהגייה משוערת
קוטלקטלqatel
קוטלתקטלהqatla
קוטליםקטליןqatlin
קוטלותקטלןqatlan

עתיד

עבריתארמיתהגייה משוערת
(אני) אקטולנקטולneqtol
(אתה) תקטולתקטולteqtol
(הוא) יקטוליקטולyeqtol
(אנחנו) נקטולנקטולneqtol
(אתם) תקטלותקטלוןteqtelun
(הם) יקטלויקטלוyeqtelu

ספרות

  • Gustaf Dalman, Grammatik des jüdisch-palästnischen Aramäisch, 2nd ed. Leipzig 1905
  • Michael Sokoloff, A Dictionary of Jewish Palestinian Aramaic of the Byzantine Period, 2nd ed., Ramat Gan 2002
  • 1986 Caspar Levias, A Grammar of Galilean Aramaic, New York

הערות שוליים

  1. Gustaf Dalman: Grammatik des jüdisch-palästinischen Aramäisch, 2nd ed. Leipzig 1905, p. 402.
  2. Gustaf Dalman: Grammatik des jüdisch-palästinischen Aramäisch, 2nd ed. Leipzig 1905, p. 402.
  3. Gustaf Dalman: Grammatik des jüdisch-palästinischen Aramäisch, 2nd ed. Leipzig 1905, p. 402.
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.