ארה ארגמנית

ארה ארגמנית
קובץ:Ara macao - two at Lowry Park Zoo.jpg
מיון מדעי
ממלכה בעלי חיים
מערכה מיתרניים
מחלקה עופות
סדרה תוכאים
משפחה תוכיים
סוג ארה
מין ארה ארגמנית
תחום תפוצה

ארה ארגמנית או אָרָה אַרְגְּוָנִית[1] (שם מדעי: Ara macao), הוא תוכי דרום אמריקני גדול בצבעים אדום, צהוב וכחול, חבר בקבוצה גדולה של תוכים נאוטרופים הידועים בתור ארות. הם משגשגים ממזרח פנמה, מצפון אמריקה המרכזית ועד מקסיקו, צפון-מזרח עד מזרח קולומביה, ונצואלה, גינאה, סורינם, גינאה הצרפתית, אקוודור, פרו, ברזיל, בוליביה. נישה אקולוגית (אזור מחיה): יערות גשם, יערות פתוחים, סוואנות מיוערות. באמריקה המרכזית גם בשפלות יבשות, בשטח הררי של חוף הפסיפי, באזורים המכוסים בשיחים נמוכים וסבוכים ואזורים מעובדים עם קטעי יערות.

תיאור

גודלם נע בין 75-85 ס"מ. משקלם נע בין 900-1,300 גרם. צבעם הכללי אדום. האזור הלבן שמתחיל מהמקור התחתון ונמשך עד ללחיים (כולל) נחצה על ידי פסים (לפעמים כמעט ובלתי נראים) של נוצות אדומות בהירות. לחלק מהציפורים יש נוצות הצבועות בצהוב בקצותיהן בגב הראש. החלק הקיצוני של הכנף כחול והחלק הקרוב יותר לגוף צהוב עם קצוות ירוקים. הנוצות בבסיס הזנב כחולות בהירות. חלקו העליון של הזנב אדום עם קצוות כחולים עמומים. חלקו התחתון של הזנב ושל הכנפיים – אדום. המקור העליון בצבע קרן וצדדיו שחרחרים. המקור התחתון שחרחר. העיניים בצבע צהוב בהיר. הרגליים אפורות כהות. לצעירים זנב קצר יותר, מקור תחתון בהיר יותר ועיניים חומות. מטת כנפיים – 1.0 - 1.2 מטר.

במאי 2013 פורסם שצוות חוקרים מאוניברסיטת טקסס A&M סיימו למפות את הגנום המלא של הארה הארגמנית.[2]

תפוצה

בטבע הוא נפוץ בעיקר באזורים עם עצים, אך עדיין לא כמו הארה כחולה צהובה. נעלם מרוב אזורי המחיה, ובעיקר מאמריקה המרכזית, בעקבות הרס סביבת המחיה הטבעית, לכידה וסחר בלתי-חוקיים וצייד למטרות מכירה.

התנהגות

בטבע

בדרך כלל נצפים בזוגות, משפחות או להקות קטנות של עד 30 פריטים. בולטים בעיקר בזמן תעופה, שמלווה בקריאות קבועות ותכופות. ניתן לראות התקבצויות גדולות (לפעמים 100 פריטים ואף יותר) באזורי קינון ומזון, כמו גם באזורים המנוצלים לליקוק טיט. ניתן לזהות בקלות את הזוגות בתוך כל קבוצה. הרבה פעמים נראים באזורים המיועדים לאיסוף מזון וקירות טיט יחד עם זני ארות נוספים – כחולה צהובה וירוקת-כנף. מאד זהירים כאשר נמצאים במקומות אלו, ומחכים עד שהם בטוחים שאין שום טורף בסביבה. כאשר הם נמצאים ביער קשה מאד למצוא אותם, בגלל שהם יושבים מאד בשקט על הענפים הגבוהים. ניתן לזהות את מקומם על ידי שיירי פירות הנמצאים מתחת לעצים עליהם הם יושבים. אם יחוש בסכנה – הסקרלט יעוף תוך כדי צרחות רמות. ביישנים ליד אזורים מיושבים. עפים כל בוקר וערב מעצי הקינון למקורות המזון ובחזרה. התעופה די מהירה וישירה, ומאופיינת במטות כנפיים חזקות וקבועות. הצעקות בעלי טון גס, כמו גם הקרקורים האופניים להם.

בשבי

תוכי עליז ובדרך כלל רועש. מסתגל לבעליו במהירות. סקרן. נחשב ליותר "חריף" מחבריו הבלו אנד גולד והארה ירוקת-הכנף. הוא גם יותר רגיש לתנועות חדות הנעשות לידו. אין הדבר פוגע מאיכותו כחיית מחמד, אך הדבר מחייב את הבעלים להיות עם ניסיון בגידול ופסיכולוגיית תוכים. לעסן כבד ולכן דורש אספקה קבועה של ענפים קשים וגזעים ללעיסה. כאשר התאקלם הוא נועז, חסון ובריא. ניתן להחזיקו עם ארות אחרות מחוץ לעונת הרבייה. בעונת הרבייה ניתן להחזיקו עם תוכים קטנים יותר. אוהב להתקלח בקיץ, או להיות מרוסס בזמן תעופה מחוץ לכלוב. לארה סקארלט יש נטייה להיות יחסית אגרסיבי וצובט אך הדבר תלוי באופן בו גודל. לארה סקארלט יש יכולת דיבור, אך אינו נחשב לדברן גדול.

תזונה

מגוון של פירות בשלים ולא בשלים, מנגו, אגוזים, זרעים, פרות קטנים (ענבים, אוכמניות וכדומה), פרחים וחומרים ירוקים הנמצאים בעצים. קרוב לוודאי שגם חרקים וזחליהם. כמעט כל יום עף בבוקר ובערב לקירות טיט, המשמשים מקור עשיר של מינרלים. בנוסף, מנטרל הטיט את החומרים הרעילים שנמצאים בפרות לא בשלים.

רבייה

בטבע

הארות מגיעים לבגרות בגיל 3-4 שנים. יש להם חד צורתיות כך שזכר ונקבה נראים אותו הדבר ואין דרך להבדיל ביניהם. עונת הרבייה בדרום אמריקה ופנמה היא בין אוקטובר למרץ, ובאמריקה המרכזית בין פברואר למאי. מקננים בעצי דקל חיים ומתים, ומשתמשים באותו הקן כל שנה, למרות שבאזורים רבים הזוגות אינם מתרבים כל שנה. שיעור הילודה נמוך. גוזלים וביצים רבים נטרפים על ידי טורפים, טובעים/נסחפים על ידי מים גבוהים, מתים ממחלות או נשדדים. 1-2 ביצים בתטולה. משך הדגירה הוא 26-28 יום. 90-100 יום אחרי בקיעתם מתכסים הגוזלים בנוצות. הצעירים נשארים עם הוריהם עד שנתיים לאחר עזיבת הקן. גודל הביצה – 47X34 מ"מ.

בשבי

רבייה בשבי מושגת בקלות ובקביעות ואינה קשה. עונת הרבייה מתחילה באפריל. בתקופה זו נהיים הארות אגרסיביים מאד ויתקפו את בעליהן. 1-3 ביצים בתטולה, אם כי בדרך כלל חלקן אינן מופרות. משך הדגירה 25-27 יום. 12 שבועות לאחר הבקיעה מתכסים הגוזלים בנוצות. בארצות קרות, הרבייה מוצלחת יותר בתוך הבית מאשר מחוצה לו. אם מוציאים את הביצים מהכלוב כאשר ההורים שם הם לעיתים מתרגשים ואף פוגעים בביצים ובגוזלים. גוזלים רבים מגלים עניין רב בצביטת בעליהם בגיל 3-5 חודשים. אם לא מטפלים בבעיה כאשר היא מתחילה, הצביטות עלולות להפוך עם הזמן לנשיכות.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ע"פ החלטות האקדמיה
  2. Save the Parrots: Texas A&M Team Sequences Macaw Genome, Newswise, 8 במאי 2013
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.