אפרים משה ליליין

אפרים משה ליליין
לידה 23 במאי 1874
דרוהוביץ', גליציה
פטירה 18 ביולי 1925 (בגיל 51)
באדנוויילר, באדן-וירטמברג
תחום יצירה ציור, צילום
יצירות ידועות תצלום תיאודור הרצל בבזל (1901), "חתונה אלגורית" (1906), "משה" (1908)

אפרים משה ליליֶיןפולנית: Maurycy Lilien; 23 במאי 1874, דרוהוביץ', גליציה18 ביולי 1925, באדנוויילר, באדן-וירטמברג, גרמניה) היה צייר, צלם ותחריטאי יהודי, שפעל בגרמניה ובארץ ישראל, ממייסדי "בצלאל", המזוהה עם סגנון האר נובו. שמו יצא לפניו בשל יצירתו בנושאי יהדות וציונות; מכונה לעיתים "האמן הציוני הראשון".[1]

קורות חיים

ליליין נולד בעיר דרוהוביץ' שבגליציה המערבית (כיום באוקראינה) למשפחה ענייה. בשנים 1889-1893 למד באקדמיה לאמנות בקרקוב, מתוכן שנתיים אצל המורה הפולני יאן מטייקו, ואחר כך בווינה. כאשר סיים את לימודיו עבר לברלין, שם היה פעיל בחוגי האר-נובו הגרמני (יוגנדסטיל) ותרם איורים לעיתון "יוגנד" (גרמנית: "נעורים").

ב-1900 ראתה אור יצירתו הראשונה הקשורה לתנועה הציונית, סדרת איורים שעיטרו את ספר שיריו של בֶּריס פון מינכהאוזן, Juda ("יהודה"). פון מינכהאוזן היה משורר לא יהודי שהוקסם מראיית היהודים כבני ישראל העתיקים ותמך בציונות, אולם לאחר מכן הפך לאנטישמי ונאצי.

לצד יעקב ברנשטיין-כהן, חיים ויצמן, מרטין בובר, ליאו מוצקין ואחד העם היה ליליין ממייסדי הפרקציה הדמוקרטית בקונגרס הציוני החמישי (1901), וכחלק מפעולתהּ ייסד בשיתוף עם בובר וברתולד פייבל את ההוצאה לאור Jüdischer Verlag (יודישער פערלאג).

עיקר פרסומו בא לו בזכות תמונתו המפורסמת של הרצל על מרפסת המלון בבזל, שהוצגה בקונגרס של שנת 1901, ובזכות האיורים שבהם הציג את הרצל המזוקן כנביא תנ"כי וכדגם לדמויות תנ"כיות שונות כמו משה. לפרסום רב זכו גם תחריטים שהכין בעקבות תמונות שצילם בארץ ישראל, של מראות מירושלים ומארץ הקודש. תחריטיו ואיוריו של ליליין משקפים השפעה ניכרת של המאייר והצייר אוברי בירדסלי.

בשנת 1906 עלה לארץ ישראל, ויחד עם בוריס שץ ויוליוס רוטשילד ייסד את בית הספר לאמנות "בצלאל",[2]. לימד הכיתה הראשונה שלו ועיצב את סמלו של בית הספר. כעבור שנה חזר לגרמניה, שם חי רוב חייו. ביקר בארץ ישראל עוד שלוש פעמים. נחשב אחד מגדולי האמנות היהודית ומניח היסוד לאיור הציוני, הייתה לו השפעה גדולה על עולם האסוציאציות החזותיות-אמנותיות בארץ-ישראל ובעולם היהודי, לפחות בשני העשורים הראשונים של המאה. השילוב של נושא תנ"כי, הקשר ציוני, תפאורה מזרחית ודרך עיצוב אידיאליסטית מערבית הוא תמצית יצירתו. אמני "בצלאל" רקחו את יצירותיהם על-פי המינון הזה. גם אמנים כראובן רובין ואריה לובין הושפעו מאד מליליין בראשית דרכם.

על שמו רחובות בירושלים ובתל אביב.

גלריה

השכלה

  • 1890 - 1892 אמנות, האקדמיות של קרקוב אצל המורה יאן מטיקו
  • 1892 אקדמיה לאָמָּנֻיּוֹת יָפוֹת, וינה, אוסטריה

הוראה

  • 1906 לימד הכיתה הראשונה של "בצלאל"

לקריאה נוספת

  • חיים פינקלשטיין (קטלג, אוצר, הקדמה), א.מ. ליליין במזרח בתיכון [התיכון]: תצריבים (1908-1925), [באר-שבע]: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הגלריה לאמנות ע"ש אברהם ברון, 1988
  • רותי אופק (עורכת ואוצרת), א.מ. ליליין: האמן הציוני הראשון: מכתבים, איורים, תחריטים וצילומים, תפן: המוזיאון הפתוח, תפן, תשנ"ז-1997.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. חיים פינקלשטיין, ליליין והציונות
  2. השקפה, כ"ב טבת א'תתל"ז לחורבן, (1906)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.