אסיף

בחקלאות, אָסִיף הוא תהליך איסוף הפרי מהכרמים והמטעים, לאחר שזה נבצר או נקטף. האסיף מסמל את סיום העונה של גדילת היבול, או את סיום מחזור הגדילה של גידול מסוים, וחל על פי רוב בשלהי הקיץ או בתחילת הסתיו. רש"י מפרש טרם הגשמים היורדים ועלולים להרטיב את התבואה בשדה, אך בארץ ישראל התבואה נקצרת כבר באפריל מאי. המונח אסיף כולל בתוכו גם את השלבים שעובר היבול לאחר הוצאתו מן האדמה − קירור, מיון, ניקוי, אריזה ועד השלב של עיבודו, או עד השלב של הובלתו למרכזי ממכר.

בתורה נקרא חג הסוכות גם בכינוי חג האסיף, מפני שלקראת סוכות מסיימים לאסוף מהכרם ומהמטע את כל התוצרת החקלאית של עונת הגשמים הקודמת[1], ובעיקר מסיימים לדרוך את הענבים בגתות ומכניסים את היין ליקבים[2]. חג האסיף נבדל מחג הקציר (שבועות), שבו קוצרים את החיטה ומחג הפסח שבו מתחיל קציר השעורה וחג החנוכה שככל הנראה מקורו בחג חקלאי שנחוג בסוף מסיק וכבישת שמן הזית. ככל הנראה התוצרת העיקרית שנאספה לקראת סוכות לא הייתה תבואה, שנאספה כבר בתחילת הקיץ, אלא פירות קיץ כמו תאנים ובעיקר ענבים (שבדרך כלל יובשו לדבלים וצימוקים). יש גם הטוענים כי הכוונה בכינוי "חג האסיף" לאיסוף הקש שנוצר מהתבואה שיובשה בשדה לאורך הקיץ, שאותו אוספים לכאורה בסוכות שכן אם יושאר עוד בשדות הוא עלול להתקלקל עקב הגשמים.

בתרבויות שונות צוין אסיף התבואה בחגים הכוללים סעודות ומשתה. באמריקה הצפונית קיבל חג האסיף משמעות נוספת של הודיה כללית ושם הוא נחוג כחג ההודיה.

בלוח גזר מהמאה ה-10 לפנה"ס, מופיע האסיף כתקופה החופפת לחודשיים הראשונים בשנה - "ירחו אסף", המכוון לחדשים תשרי וחשוון. לפי המקרא, במסגרת הרפורמה הדתית של ירבעם בן נבט הוא העביר את חג האסיף סוכות בממלכת ישראל מהחודש הראשון לשני.[3]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ז)
  2. "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ג)
  3. ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ל"ב
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.